ארט קפה – מדרחוב ירושלים – צפת

יהודה:

במעלה מדרחוב ירושלים בצפת, על מדרון ההר, מעל רובע האומנים הוקם בית קפה בשם ארט-קפה.
בערב יום חמישי נחמד התיישבנו בו אל מול הנוף, רעבים ומצפים לדבר אשר ימלא את כירסנו הדורשנית. את הנוף ראינו אך הצל אשר הטיל עלינו גגון הקש גרם לנו קושי לראות את השולחן עצמו.
עלעלנו בתפריט ובקשנו ג'בטות שונות, אני עם חצילים ואשתי בלי. התברר כי פרט טריוויה קטן זה (ידיעה על המצאות החצילים בג'בטה) תציל את אשתי לאחר מכן מהרגשת חצילים בפיה אשר מעדיף אחרת. אך דיו סיפור לפיסקתו.
אוסיף ואומר כי קבלת התפריט היה תהליך קשה אשר הזכיר לי חתימה על פתיחת חשבון בנק, ישבנו, בהינו במלצרים וקיוינו כי בטננו לא תתפקע לה עד אשר יואילו לשרתנו. לאחר זמן שנדמה כנצח אכן הגיע מלצר עם שני תפריטים בידו אך תפריטים אלו ניתנו לזוועתנו לשולחן לידנו (אשר גם היה מואר וגם זכה לתפריט, דברו על לא הוגן…). הצלחנו להציל תפריט אשר הושאר בדד על כסא לאחר ניקיון שולחן סמוך. אנו נוהגים להמשיך ולעלעל בתפריט גם לאחר ההזמנה הראשונית (מנה ראשונה ועיקרית) על מנת לראות את מבחר הקינוחים אשר מצפה לנו. כאשר ביקשנו מהמלצרית כי תפקיד בידנו את התפריט לזמן נוסף נאמר לנו בקשיחות כי הדבר אינו ניתן מכיוון שהתפריטים חדשים ואסור שישארו בחוץ. שמחנו עד מאוד שלפחות סכו"ם וצלחות ניתן להוציא לשימושנו.
והנה פיסקת החצילים אשר חיכיתם אליה הגיעה. חיכינו להזמנתו המתעכבת עד בלי די והנה המלצרית עם שתי צלחות ועליהן ג'בטות מגיעה לכיוונו, "הו השמחה" המה ליבנו. והנה בעיה, נעמדת המלצרית מולנו ושואלת מה הזמנו, ענינו לה אך המבט המטופש בעיניה לא חלף ושום ניצוץ תקווה לא נראה באישוניה, "אז באיזו מנה היו חצילים ?" היא שאלה בתקווה נואשת להצלה. וכך קיבלתי את הג'בטה שלי ואשתי את שלה. על הטעם של המנות אין מה לפרט.
סיימנו לאכול במהרה (היינו רעבים מאוד) והצלחות הריקות נשארו לראייה לפנינו בלא מלצר אשר יפנה אותם ויגיש לנו את החשבון המיוחל על מנת שנוכל להמלט מהר ככל אשר יאפשרו רגלינו. חיכינו, ציפינו, רגזנו אך שום מלצר לא הגיע. קמנו והלכנו לשלם את חובנו למקום (אחרי ארוחה זאת את חובנו לחברה כבר שילמנו). כרטיס האשראי דווקא נלקח במהרה אך עברו "רק" 10 דקות עד שמלצרית שאלה אותנו למה אנו עומדים ליד הקופה וטרחה לגהץ את הכרטיס. חתמנו וברחנו.
הדבר היחידי הטוב אשר יש לי לומר על בית הקפה ארט-קפה הוא שטוב שמספר מטרים ממנו יש דוכן קרפ צרפתי ממש טעים.

יאיר גבע:

הייתי בטוח שהיא קונספט תיאורטי.
אולי זה מסביר למה התפריט לא הגיע, אתה הרי לא מצפה לאכול במסעדה וירטואלית.

יאיר

יהודה:

זה מסביר למה ומדוע אומנים מתים מרעב במדינתו הקטנה בעלת השפם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: