תרנגול כפרות – וקבוצת דקל

יאיר גבע:

על הספר תרנגול כפרות שמעתי לראשונה מאריה דרעי. לפני כמה שנים כאשר אריה דרעי הורשע בבית משפט הוא ניסה להציג את עצמו כקורבן. הוא כינס מסיבת עיתונאים ותיאר את ה"זוועות" שעשו לו ולמשפחתו כאשר הגיעו לארץ. תשובתו לעיתנאים ששאלו אותו שאלות קשות על שוחד גניבה ושאר זוטות היתה "קראתם את הספר תרנגול כפרות?" וכמובן שהתשובה היתה לא.
אני ששמעתי את מסיבת העיתונאים התמלאתי סקרנות לדעת מה יש בספר הזה אשר מצדיק לקיחת שוחד. ובכן הספר מתאר את חויותיו של נורי, נער עולה מעירק, אשר מנותק ממשפחתו ועובר לקיבוץ. בקיבוץ נורי הופך מילד שומר מצוות הנטוע בתרבות המזרחית לקיבוצניק סוציאליסט. הספר מציג את החברה הקולטת בקיבוץ הן ברגעי השיא שלה והן בהתנשאות התרבותית על פני ה"אסייתים" מעירק. לאור זאת הספר יכול לשמש הן כמזון לשד העדתי והן כדוגמא להתגייסות היישוב הותיק לקליטת העולים עם קום המדינה. כך שברור מה אריה דרעי מצא בספר הזה כפי שברור מדוע אלי עמיר כתב אותו.

חזרתי לספר לפני מספר שבועות לאחר מסיבת הסיום עם ילדי קבוצת דקל בכפר גלים. (אני מקווה שזה לא נחשב לדבר על עבודה ). חשבתי לעצמי האם יש קשר בין קבוצת דקל מכפר דקל לקבוצת דקל מן הספר (כן לקבוצת העולים החדשים מעירק קוראים קבוצת דקל). האם ביום מן הימים גם הם יכתבו ספר? איך הם יסתכלו על הפעילות שלנו במרחק השנים? האם אנו באמת עושים שינוי תרבותי עבור ילדים אלה?

יאיר

נ.ב. מרוב פילסוף שכחתי לכתוב, זה ספר מעולה לא יכולתי להפסיק לקרוא. אם אתם סקרנים מה קרה לנורי לאחר שבגר ועזב את הקיבוץ אני מאד ממליץ גם על הספר "יסמין" של אלי עמיר בו אנו פוגשים את נורי מיד לאחר הצבא (ולאחר מלחמת ששת הימים)

יהודה:

את הספר "תרנגול כפרות" קראתי כחוייה חינוכית במסגרת התיכון לקראת מבחן הבגרות בספרות. הרבה דפים חלפו אז מול עיניי וזכרוני מספר זה עמום ומכיל בתוכו רק את קווי המתאר של העלילה.
זוכר אני כי הספר קולח אך עלילתו לא דיברה אלי (אולי מכיוון שהוכרחתי לקרוא אותה).
עד כאן מדור ספרות מאת יהודה ומכאן לקבוצת דקל.

"נפגעי" עליית "תרנגול כפרות" הושלכו לארץ לתוך מעברות תוך כדי שלילת זהותם (שינוי שם), שלילת שפתם (עברי דבר עברית) ושלילת תרבותם (כולנו ישראלים פה). זאת הדרך אשר עובר נוני ועל כך הוא מצר.
העליה אשר מתוארת בספר שונה לחלוטין מהעליה הרוסית (אך קרובה לעליה האתיופית).העליה הרוסית החדשה, לפי דעתי, הרבה יותר קרובה למעבר דירה מאשר למעבר תרבות. עליה זאת הביאה את התרבות שלה איתה ומסרבת בנקודות רבות לנסות להשתלב בחברה אליה הגיעה. במקומות רבים הדרישה לידיעת השפה הרוסית הינה דרישה לגיטימית בראיון עבודה.
בעליה האתיופית מסכים אני כי אנו מבצעים שנית את טעויות העבר ובלא הכנה ראויה לקחנו תרבות וגרמנו מהפך אשר יצר נזק בל יתוקן.

האם קבוצת דקל תכתוב ספר בעתיד? מסופקני וגם אם כן, חושב אני כי איננה יכולה להאשים את העליה והקליטה במצבה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: