"נעשה ונשמע" – שמות פרק כד פסוק ז'

יהודה:

"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע." שמות פרק כד פסוק ז'.

כאשר קראתי לראשונה פסוק זה הייתי צעיר למדי, הקריאה כתהליך הייתה קשה עבורי וקריאת התנ"ך והבנתו אף קשה שבעתיים. בגיל זה נטיתי לקבל את דעת האחר על פני דעתי במיוחד כשהאחר גבוה ממני במטר והוא מתהדר בתואר "מורה". לימדוני כי "נעשה ונשמע" אמר העם למשה כאשר קרא באוזניהם דברי אלוהים חיים וכי משפט זה מראה על נכונותם לסמוך באמונה עיוורת חסרת שאלות וחקירות על האל אשר רק חמישים יום לפני כן הצילם מיד צריהם המצרים. חיפוש במנוע חיפוש במרשתת חובקת עולם אחר צמד מילים אלו מעלה לפנינו תוצאות רבות בשברירי שנייה. רפרוף קל בכותרות העמוד הראשון של תוצאות החיפוש רק מחזק את הדיעה כי הפרשנות אשר הוברגה לראשי לפני כה זמן רב מקובלת ומשתמשים בה על מנת להראות את מסירות העם לאלוהיו.
אז למה ניקרו "נעשה ונשמע" בראשי עד כי התיישבתי לכתוב על כך? חי אני בתוך עמי, כך נוהגים לומר וכך עושה אנוכי. ישראלי יהודי מגדיר אני את עצמי, ישראלי כי כך נולדתי ויהודי כי אני אוהב את חג ראש השנה. כפי שיכולים אתם להרגיש זהותי מוגדרת יותר כ"מקום בו אני גר", מדינת ישראל, והינה נזילה כמותו. זהותי אינה מוחדרת וצרובה עמוק בתודעתי כשם על שיש. חי אני בתוך עמי ומביט בו צופר בפקקים, עוקף את התורים ומעגל פינות. בני אדם הם חומר גלם מרתק ומוצא אני את עצמי פעמים רבות מביט בהם (ובי בתוכם) ומנסה למצוא את החוקיות. "נעשה ונשמע" אמר העם למשה כאשר ניתנה לו התורה ובכך חרץ באירוניה את גורלו.
"נעשה ונשמע" מפורש באופן המסורתי כפעולות רצופות, נעשה כעת כי כך אמר האל הגדול והנורא אשר קולו נראה למרחוק ואנו משרתיו הכנועים (ולא עוד אויב יכבוש אותנו) ונשמע לאחר מכן מדוע עשינו כדבר הזה. אך בעברית אין ריבוי זמנים כדרך האנגלית ולכן בעצם ניתן לפרש צמד מילים זה בדרך אחרת מהפרשנות הנורמלית כרצף פעולות. "נעשה ונשמע" כמקבילה ל"נאכל ונשתה". "נאכל ונשתה" אין פירושם נאכל תחילה ונשתה לאחר מכן כי אם נאכל ונשתה במקביל. כמובן ש"נאכל ונשתה" במקביל עלול לגרום לחנק אך בעצם גם ל"נעשה ונשמע" במקביל תופעות לווי חמורות למדי.
אתן דוגמא הנוגעת למין הגברי מכיוון שאין ביכולתי לדבר בשם המין השני ודברים אלו כנראה אינם נכונים כלפיו. המין הגברי אינו מסוגל לעשות שני דברים במקביל ולרוב הוא עסוק מדי בלנשום. תחשבו רגע על התסריט הבא, אתם מדברים תוך כדי נסיעה במכשיר הסלולרי שלכם, תוך שימוש בדיבורית כמובן. אתם עוקפים רכב איטי וממשיכים בשיחה במקביל. אתם מסיימים את השיחה לאחר שבלבכם קיללתם את אם היצור הנוהג בפראות רבה משלכם, ולפתע מנסים לחשוב על מה בעצם דיברתם. האם אתם זוכרים בדיוק את מילותיכם בשיחה אשר התרחשה רק לפני מספר שניות? אני בטוח כי תוכלו לעלות בזיכרונכם את נושא השיחה הכללי ואף אולי את תוצאותיה אך האם אתם יכולים, למשל, לצטט שני משפטים שאמרתם בדיוק? כנראה שלא (אלא אם אינכם נמנים על המין הגברי ולפיכך דוגמא זאת אינה נוגעת לכם). מכיוון שאם הינך נמנה עם המין החזק לכאורה הרי "נעשה ונשמע" אומר למעשה לפי פרשנותו הבסיסית "נעשה" ונתעלם מהזמזום המציק ברקע.
אגלוש כעת לדוגמא נוספת אשר מציגה באור חיובי את המין המחליף תקרים (לכאורה). חזרתם מאיקאה ופרקתם את הקופסאות המלבניות החומות אשר משקלן כי רב דחס את גג רכבכם, שיטח את גלגליו והנמיכו בטפח שלם. הקופסאות יושבות בסלונכם הריק והכורסאות אשר יושבות בתוכן מחכות לבקוע כאפרוח בקליפתו. הקופסאות נפתחות במהירות ותכולתן מוצאת בקוצר רוח ומונחת על הריצפה. כאן נחלקים האנשים בחדר לשניים על פי המגדר אשר מגדיר אותם (ואנא סילחו לי על כך שמתייחס אני רק למגדרים הראשיים ואין אני מציין את קיום מגדרי הביניים). המגדר החושב הולכת ומרימה את ההוראות אשר נזרקו על ידי המגדר הפורק אל ממתחת לערימת הקרטונים אשר התהוותה בעת תהליך הבקיעה. המגדר הפורק לעומת זאת מסתער כמוצא שלל רב על שקית הברגים ומפתחות האלן אשר צורפו לחבילה. שמחתו של המגדר הפורק בעת קריעת הניילון מזכירה את שמחת העוללים אשר כרגע סיימו לאכול את השוקולד העוטף את ההפתעה והנה הם פותחים אותה ומגלים את תוכנה. לאחר 10 דקות תגהר המגדר החושב מעל המגדר הבונה ותאמר משפט כגון: "לפי ציור מספר 4 החלק המעוקם בזווית רב מימדית בלתי הגיונית אמור להתחבר כעת תוך כדי סיבוב אל תוך המשטח המקומר בעל החור המשושה". בהתאם לדוגמא הקודמת מתעלם המגדר המקלקל כאשר הוא "עושה" מאשר הוא "שומע" ולכן תוך מספר רגעים מוכנס לתוך החור המשושה באמצעות לחץ פיזי מתון, אשר היה מצליח להוציא מסואה ערפאת את מקום משכבם של הדולרים הנעלמים של הרשות הפלשתינאית, מוט מחומש שהמגדר המבין יודעת שאינו שייך לשם. ברגע זה קצה התקווה לספה חדשה בסלון. המומחים בתורת המשחקים יכלו לומר כי מראש לא היתה תקווה לספה חדשה בסלון, אך לפסל אמנות מודרנית חדש ישנה תיקווה. אותו העם אשר הבטיח "כל אשר דבר יהוה נעשה ונשמע" יכל היה להבטיח באותה מידה "כל אשר יכתב בחוברת ההרכבה של איקאה נעשה ונשמע" ולהתייחס לשתי ההבטחות באופן דומה.
משה כבר מתגובת העם על דבר זה הבין עם מה הסתבך ותהה העם באמת כל הטרחה שווה את זה. כאשר בתחילה ענה משה לשאלת העם "לאין הולכים דרדס משה?" ב"כ כ כ כנ כנ כנ כנ כ כנ כ כנ" התכוון הוא ל(אנא קיראו משפט זה בקול כי בכתב הוא מאבד מעט מעוקצו) "כ כ כ כנ כנ כנ כנ כ כנ כ כנ קנדה". אך לאחר שנתן להם את דבר אלוהים חיים והבין כי העם מניד בראש בהסכמה גמורה רק על מנת שיסיים וישתוק שינה הוא את תוכניתו. משה, אשר ציפור לחשה לו כי לא ידרוך בארץ אשר אליה הוא מוביל את העם זעם בלבו. "נעשה ונשמע" אמר העם, אובילם למקום בו כל העמים חמי המזג אשר עושים ושומעים שוכנים. נשים אותם ליד הים התיכון המחמם עד רתיחה את מוחותיהם של היושבים סביבו. ולא סתם ליד הים התיכון כי אם על שבר גאוגרפי אשר מהווה צומת דרכים שכולם רוצים לעבור דרכו ואף אחד לא רוצה להשאר בו. רק במקום בו הכל שבור לא יוכל עם ה"נעשה ונשמע" לעשות נזק. הרחקת עם זה יאפשר קיום של תרבות, במקום מרוחק עד מאוד וקר יותר. "כ כ כ כנ כנ כנ כנ כ כנ כ כנ" הפך ונהייה ל ""כ כ כ כנ כנ כנ כנ כ כנ כ כנען".
אלוהים עצמו הבין כי עשרת המכות שחררו ממצרים מכה גדולה אף יותר וניסה להפחית ולהקטין את המכה אשר פשטה לעבר ארץ אוכלת יושביה (כאשר למעשה העם החדש בשכונה הוא לבסוף זה שאכל את יושבי הארץ). לכן נתן את לוחות הברית למשה תוך אותות ומופתים. בלוחות הברית לא כתב מגילות ארוכות אשר יוכלו להפוך לקולות רקע לעם אשר עושה כרגע כרצונו. אלוהים הבין כי על מנת שהעם יעשה כרצונו על הוראותיו להיות פשוטות וקצרות. המורה משה אשר אמור להחדירן לראש העם מתמודד עם ריכוז הנמוך משל ילד היפראקטיבי הפותר תצרף. לפיכך ניסוח כל דברה נבחר כצירופן של שתי מילים כאשר הראשונה שבהן היא "לא": "לא 'פועל'" (חוץ ממספר יוצאת דופן). כך חשב האל הטוב כי גם העם המחפש פרצה בכל תקנה וחוק ורואה באי ידיעת החוק סיבה הגיונית לזיכוי לא יצליח להתחמק ממילוי דברותיו. כמה עצובה היתה פקיעתה של אשליה זו. כאשר דוד רצח את אוריה החתי בא אלוהים אליו ואמר לו: "דוד, מה סיכמנו בקשר ללא תחמוד ולא תרצח?". דוד הסתכל עליו במבט שואל ואמר להגנתו "הייתי כה עסוק בלחמוד ולרצוח שלא שמעתי את ה'לא'" בהתחלה.
שתי מילים בתנ"ך חזו את הדרך בה העם המקדשו ינהג, "נעשה ונשמע". בשתי מילים אלו קבע את מקום מושבו, את מנהגיו ואת אופיו. ולפיכך אל נא תתפלאו כאשר מנהיגי העם עושים כרצונם תוך "הקשבה" סלקטיבית לרחשי הציבור. אל תתפלאו כאשר איש הדלפק של מקדונלדס שם לכם קטשופ תוך כדי שאתם אומרים לו "יבש". הכל נחזה מראש. הרשות אינה נתונה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: