היה לך מזל / אליס סיבולד

ליבי רן:

היה לך מזל / אליס סיבולד
תרגום: נועם יוּרָן
סיפורת, ספרית מעריב
כפי שהוקלט הבוקר לרשת א', וישודר בעתיד

כשאת מסתובבת בלילה בקמפוס חשוך, יש סיכוי שיתנפל עלייך תוקף. את יודעת את זה, ועדיין את הולכת לבדך בלילה. כשקראתי את הספר "היה לך מזל", שנושאו המוצהר הוא אונס, ידעתי שתיאור האונס לפרטיו יגיע בסופו של דבר. לא תיארתי לעצמי שהתיאור הזה יתקוף אותי מיד עם פתיחת הספר, בפרק הראשון. בתום קריאת הפרק הרגשתי זעם עצום: איך זה קרה לי, הזהירה בדרך-כלל? איך אירוע אלים ופלסטי כל-כך פלש אל חיי?
כששכך הזעם עלתה ההבנה, שמכאן אין דרך חזרה. כך הונחתי על המסלול הארוך לחיפוש השפיות, לצד אליס – קורבן האונס – המספרת את סיפורה.
סיפורי אונס נראים בעיתון כמו וריאציות על נושא. הקורבן מצולמת מגבה, או מוחשכת, או מעורפלת. התמונה אינה חושפת זהות, אבל גם מבליטה אמת עצובה: מרגע האונס פרצופך נמחק. הספר הזה מציע חלופה מעניינת: המחברת משתפת את הקוראים בחוויותיה האישיות. הכתיבה נעה בין תיעוד עובדתי או עדות מדוייקת לבין מה שחוקרי המשטרה מכנים אותו בספר "לא רלוונטי". סיבולד שואלת, מה לא רלוונטי בהצהרה על אונס? האם גילוי אלימות זה או אחר מחוויר לעומת השאר? בתחילה היא כועסת, כי בעיניה אין תנועה או מבט באירוע המשפיל שעברה, שהוא זניח או כואב פחות. עם זאת, מצליחה המתלוננת הצעירה לסנן את העובדות המתאימות ולהשתמש במה שנאמר לה בתחנת המשטרה לטובתה.
סיבולד בת השמונה-עשרה בעת האונס, בוחרת לחזור לזירת הפשע, וללמוד באותה אוניברסיטה בה הותקפה. היא מזהה את התוקף, מסגירה אותו ומביאה לכך שיישפט. הסיפור האמיתי נשמע כמו חלום, כמעט אידיליה: הנקמה המושלמת. קתרזיס. לכאורה, אליס היא גיבורה. היא ידעה איך להעיד מבלי להישבר. לא נתנה לנפשה הפצועה לעמוד בדרכה להרשעת האנס. למעשה – אין עוד קורבנות כאלה, שהולכים "על פי הכללים". אליס משדרת כלפי חוץ "עסקים כרגיל". אפשר כמעט לטעות ולהאמין, שזו הדרך לגאולה.
פחדתי מהמסר הזה. פחדתי שהספר יאדיר את מעשיה המחושבים של הנאנסת האמיצה, שיכלה לתוקף שלה והצליחה להביא לתפיסתו. למעשה, מעשיה אינם מעידים כלל על מצבה הנפשי. המעטה החיצוני של הגיבורה נועד להסתיר את המציאות המרה: הריקבון מחלחל בה מבפנים. חייה מתרוקנים כמעט לגמרי, והיא מפסיקה להשקיע בעצמה ובהתפתחותה התקינה. גם חייה, כמו חייו של כל קורבן אחר, הופכים להיות מוגדרים בידי האונס שעברה. באופן אירוני, חשתי מעין הקלה לגלות שהספר אומר, לבסוף, שאין אפשרות לעבור אונס בלי להשתנות לחלוטין. אין גאולה, גם אם תשתפי פעולה עם המשטרה ועם עורכי הדין. גם הרשעתו של התוקף אינה מוחקת את קורבנותו של הנתקף.
אליס סיבולד הסופרת הצליחה להכניס אותי, ממרום ארבעים ושלוש שנותיה בעת יציאת הספר, לחייה כנערה בת שמונה-עשרה. נראה שרק ממרחק של שנים הצליחה למלא ברגש את הפרטים הטכניים שזכרה מהאירוע, אלה שקבילים בבית המשפט ו"רלוונטיים" בעיני המשטרה.
אני ממליצה על הספר, אבל בהסתייגות. לא כל קורא יוכל להכיל את הטלטלה הרגשית שיוצר הספר הזה. צריך להכיר בעובדה, שמקרים כאלה קורים – ולאנשים אמיתיים. אפשר לומר שזה ספר חשוב, אבל לא כמדריך להישרדות בבית משפט לאחר אונס, כפי שניתן לטעות ולחשוב בהסתכלות שטחית. הספר הזה חשוב כדי לומר בדיוק את ההיפך. הוא נותן נפח למה שהיה יכול להיות סיפור גבורה, או ידיעה של מאה מילים בעיתון. הוא בא להראות את המורכבות של מי שהוגדרה כגיבורה בשל מעשיה. הוא לא ייתן לכם קתרזיס, אבל אולי תוכלו למצוא את הדרך אל השפיות, יחד עם אליס.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: