שעתו האחרונה של קול

בנאדם מדבר בסלולארי… מסיים שיחה ומתחיל אחרת… עובר לממתינה וחוזר חלילה ואנחנו שומעים חצי שיחה, החצי הקרוב אלינו, את הצד השני אפשר רק לנחש. תופעה זו מוכרת היטב לכולנו ובדרך כלל ממש מעצבנת. כל סביבת ההתרחשות של הצגת היחיד שכתב המחזאי יהושע סובול היא טלפון סלולרי.

עורך דין מיקי קול עומד להכנס לכלא לשנה. ממש לפני כניסתו לכלא הטלפון שלו מצלצל. שיחה לא צפויה הופכת את התמונה שהביאה אותו לשערי הכלא על פיה. זמנו קצר מאוד, בכל רגע יקרא להכנס לכלא והסלולרי ילקח ממנו. בינתיים הוא מנסה לטפל במידע החדש שקיבל. כל מה שעומד לרשותו הוא הטלפון הסלולרי ושעה של עיכוב לא צפוי בכניסה לכלא. וכך הוא קופץ בחיפזון משיחה לשיחה תוך התאמת הסגנון והאינטונציה לשותפתו לשיחה. השיחות מתנדנדות בקצב משתנה בין הספרנית ה 'שקופה' של הספריה המשפטית, מתמחה ומאהבת לשעבר, גרושתו ואימו. אנחנו כקהל שומעים רק את מה שאומר מיקי קול, את שותפתו לשיחה איננו שומעים אך נבו קמחי מעביר אלינו במשחק מעולה את מה שאיננו שומעים. על התזמון המדויק שמאפשר לנו להשלים מהדמיון אפילו את צליל קולה של השותפה לשיחה מנצחת הבמאית איה קפלן.

בדרך כלל בהצגות יחיד השחקן פונה מידי פעם אל הקהל. לפעמים הקהל אפילו מיצג גורם בעל תפקיד בהצגה. אמצעי נוסף שמשתמשים בו לא מעט בהצגות יחיד הוא חילוף התפקידים של השחקן להשלמת התמונה. מאפיינים אלה ראינו בהצגת היחיד אני לא דרייפוס מבית אותו מחזאי ואותה במאית. ההצגה "שעתו האחרונה של קול" היא הצגת יחיד מסוג שונה. בהצגה זו הקיר הרביעי נשמר היטב, השחקן מתעלם לחלוטין מהקהל ומציג את ההצגה ללא סטיה לשיחת רקע וללא כל יציאה מהדמות. כל הדמויות האחרות שמשתתפות בהצגה קיימות בדמיוננו בלבד, אך דמיון זה מונחה היטב על ידי משחקו של נבו קמחי שמוביל בכישרון רב את כל הקהל לדמיון משותף.

ההצגה אורכת 64 דקות מאוד אינטנסיביות שבהן אין לשחקן רגע מנוחה והקהל נמצא לאורך כל ההצגה במתח. המתח נוצר מתוך ההתרחשות ומהקצב למרות שאיננו יוצר המתנה למהפך או ציפיה לאירוע מסוים. לקראת סיום ההצגה יש בכל זאת היפוך עלילה שסוגר את תמונת ההמתנה לפני הכניסה לכלא אך איננו מספק פתרונות או תשובות ואפילו משאיר אותנו תלויים עם חידה חדשה.

כרגיל בתיאטרון הסטודיו החיפאי התקיים לאחר ההצגה דיון עם היוצרים. הפעם זכינו לפגוש את כל היוצרים – המחזאי יהושע סובול, הבמאית איה קפלן וכמובן השחקן נבו קמחי שזכה בפרס השחקן על משחקו בהצגה זו בתיאטרונטו 2007.
במהלך השיחה סיפר נבו קמחי שקיבל את הטקסט מהבמאית עם הנחיה להודיע לה תוך יום אחד אם הוא לוקח על עצמו את התפקיד. לאלה שאינם יודעים, השתתפות בפסטיבל היא בדרך כלל השקעה גדולה של זמן ומאמץ ללא תמורה כספית הולמת ולכן שחקן עסוק בדרך כלל יתקשה לקחת על עצמו משימה כזאת. הטקסט נראה לנבו חסר משמעות, לאורך כל המחזה יש רק טקסטים של מחציות דיאלוגים. כשקלט את התמונה נכבש מייד והחליט לקחת את התפקיד.
אני אהבתי מאוד את ההצגה. זוהי הצגת פרינג' ואין לה תכנית הופעות מסודרת. הצגות מסוג זה ניתן לראות בפסטיבלים וכאשר הן מתארחות בתמונע, צוותא הסטודיו ודומיהם. כאשר יתפרסמו העלאות נוספות של ההצגה אשלח עדכון לפורום.
קישורים:
http://www.tmu-na.org.il/Index.asp?ArticleID=842&CategoryID=83&Page
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=1&EventId=2375

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: