אותלו – החאן הירושלמי

המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים, אנטיגונה, המלך ליר ועכשיו אותלו – חמש טרגדיות קלאסיות בחצי שנה זה קצת יותר מידי. אמנם ראיתי לא מעט הצגות מסוגים שונים וביניהן קומדיות בתקופה זו אך הגיע הזמן לנוח קצת מטרגדיות ומקלאסיקות. אני מניח שההצגות הבאות בתור תהיינה הכתובה והרטיטי את ליבי.

אז הלכנו לראות את אותלו של תיאטרון החאן בקאמרי של תל-אביב. אני כבר קצת מחוסן, אני יודע שהגיבורים ימותו בסוף, אינני מצפה לתפנית בעלילה ואינני רוצה לצעוק לגיבור "מאחורייך!" כמו בהצגות הילדים. אותלו הוא אותלו. אמנם זו הפעם הראשונה שאני רואה הצגה זו אך העלילה מוכרת וידועה. המשחק והבימוי מעולים, כולם כבר גמרו על כך את ההלל כך שאין לי משהו מיוחד להוסיף. בכל זאת ברצוני לציין שני שחקנים שבלטו במיוחד.

יוסי עיני בתפקיד יאגו – מושלם, כובש ומדוייק. אי אפשר לא לשנוא אותו תוך הערכה לתעלוליו, שקריו ומזימותיו. הגדוּלה במשחקו התבלטה דווקא במחוות הקטנות – תנועת יד מוצנעת, עווית פנים כאילו מוסתרת ועם זאת בולטת היטב.

דנה איבגי – אמיליה אישתו ששומרת על איפוק מרשים לאורך ההצגה הופכת לחיית טרף מטלטלת רגשות כאשר מתבררת לה תרומתה למזימה שהביאה לסדרת הרציחות.
ניסים אלוני בחר לתרגם את המחזה לשפה קרובה יותר לשפת דיבור. הקצב והחריזה אינם נאמנים לסגנון המקור אך משרתים היטב את העלילה ונוחים יותר לאוזנינו. קראתי את מונולוג הסיום של אותלו במספר תרגומים, זה של ניסים אלוני דיבר אל ליבי יותר מהאחרים.

יוסי עיני (יאגו) ודנה איבגי (אמיליה)
התפאורה צנועה, מאופקת ומספקת זירת התרחשות מתאימה, התלבושות מאידך אינן מתאימות, לדעתי, לרוח ההצגה. אותלו עוטה מעיל חריג. אם אלה מדי קצונה, הייתי מצפה לראות את משנהו קסיו ושלישו יאגו עם מעילים דומים, אך לא כך הדבר. אם נועד המעיל רק להסתיר את החרב שתשלף לקראת סוף הצגה, אין בכך צידוק, לדעתי, ללבישת בגד כל כך חריג לכל אורך ההצגה. מַדֵי החיילים עמוסים מידי בפרטים מושכי תשומת לב שאינם מעבירים שום מסר. מידי פעם מצאתי את מחשבותי נודדות מן העלילה לתהייה מדוע מוצמדת לירך החיילים יריעת בד חומה ומדוע היא איננה באותו צד אצל החיילים השונים. מצד שני, כל ההבדל בין מדי החיילים למדי הקצינים מתבטא בדרגות הכותפת, כל שאר קישוטי החזה והמגפיים המאובזמים ומאובזרים לעייפה משותפים גם לחיילים הפשוטים.

פרט טכני בבימוי שלא הצלחתי להבין מה מטרתו וצידוקו הוא המצלמה של יאגו שנשלפת מידי פעם ויורה הבזק של תמונה. יאגו הוא דמות מפתח עיקרית בעלילה, הוא איננו מתעד אובייקטיבי וקטיעת הרצף באמצעות הצילום איננה מוצדקת. אם המטרה היא ליצור הפוגה קומית לחידוד הטרגדיה, לא נראה לי שהיא הייתה במקומה.

בסך הכל טרגדיה קלאסית בתרגום ומשחק מעולים עם מספר חריקות קלות. אם אתם מסתפקים בעשר או פחות הצגות בשנה, הצגה זו איננה בעשיריה הפותחת שלכם.

מאת: ויליאם שקספיר
תרגום: נסים אלוני
בימוי: מיכאל גורביץ'
מוסיקה: יובל שפריר
תפאורה: סבטלנה ברגר
תאורה: רוני כהן
תלבושות: דליה פן
שחקנים: אודי רוטשילד , אריה צ'רנר , דנה איבגי , יהויכין פרידלנדר , יואב היימן , יוסי עייני , ניר רון , שימרית לוסטיג

ליבי רן: 22 02 2008 05:36    כותרת הודעה: אותלו

אני חייבת לחלוק על דעתך.

ראשית, על הגדרת ההצגה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" כקלאסיקה, לצד מחזאות יוונית ושייקספירית. אולי "קלאסיקה מודרנית", וגם זאת בהסתייגות. בכל אופן, אני בכלל ראיתי בה קומדיה, ומכיוון שישבנו זה לצד זו והצצתי, גם אתה צחקת לפחות כמו שאני צחקתי. העובדה המצערת, ששאר הקהל (למעט אחי היקר, השותף למשפחת הלייצים) חשב שהוא בא ל"המלט 2" ולכן בחר שלא להעלות ולו בדל חיוך, לא הופכת את ההצגה הזו לטרגדיה שייקספירית.

שנית, אני כן הייתי ממליצה ללכת לראות את "אותלו". התלבושות לא הפריעו לי, מכיוון שמדים מכילים לרוב פרטים שאינם זהים בין בעלי הדרגות השונות, ואפילו במדי צה"ל ניתן למצוא שני חיילים בדרגות דומות, כשאחד נושא חגור ולידו חייל ללא חגור, או אפילו במדי א' (ששונים לחלוטין ממדי ב'). אני לא מצאתי בזה משום הסחת דעת. אני גם מאמינה, שמפקד גדול יכול ללבוש מעיל שונה מפקודיו (מעיל קצין מול דובון…?). לא השקעתי בזה מחשבה עד שקראתי את ההערה שלך על זה. אני תמיד נהנית מההצגות של "החאן". הקסם של ההצגות האלה נובע, לטעמי, מגורם שאין בשאר התיאטראות הרפרטואריים (אפילו כבר לא ב"גשר", לצערי): האנסמבל. קבוצת שחקנים שעובדים יחד על כל ההצגות, כך שהם מכירים זה את זה היטב, ולפיכך יכולים להיות פרטנרים מושלמים זה לזה. נכון, כך ניתן לפטור כל ביקורת על הצגת "החאן": האנסמבל טוב, הבימוי טוב, ההצגה טובה. אבל כאן יש גם מחזה משובח בתרגום משובח (ואני חייבת לומר, שנסים אלוני שמר גם שמר על השפה המדוברת של שייקספיר – המשקל של השורות הוא אכן פנתאמטר יאמבי, והשפה היא "שפת חיילים" – כלומר נמוכה יותר מהרגיל, כמו במקור האנגלי). נכון, אפשר גם לומר שאני מעריצה מושבעת של נסים אלוני.ואני מודה באשמה: יש דברים בגו. לא סתם בחרתי לי את מי להעריץ (אני גם מחבבת פלוס את בועז מעודה, אבל עם כל הכבוד…).

אם כך – מכיוון שכבר אין לכם הזדמנות לראות את "המלך ליר" באוניברסיטת ת"א, שהיתה ההצגה הכי טובה שראיתי לאחרונה, אני ממליצה לכם בחום על "אותלו". בהחלט בעשיריה שלי.

ליבי רן: 22 02 2008 05:37    כותרת הודעה: עוד משהו

עוד משהו:
דאנה איבגי.
בדקתי איתה.
היא כותבת ככה, מי אנחנו שנתווכח?

יוסי רן: 05 04 2008 23:34    כותרת הודעה: פרסי התיאטרון

פרס התיאטרון לשחקן משנה ניתן השנה ליוסי עיני שגילם את תפקיד יאגו – מגיע לו ובגדול.
אצטט את עצמי בכיף להדגשת גדולת השחקן: "יוסי עיני בתפקיד יאגו – מושלם, כובש ומדוייק. אי אפשר לא לשנוא אותו תוך הערכה לתעלוליו, שקריו ומזימותיו. הגדוּלה במשחקו התבלטה דווקא במחוות הקטנות – תנועת יד מוצנעת, עווית פנים כאילו מוסתרת ועם זאת בולטת היטב".

הפרס לשחקנית משנה ניתן לג'טה מונטה על תפקידה בהרטיטי את ליבי. לא ראיתי עדיין את הרטיטי את ליבי ולכן נטה ליבי אל דנה איבגי שעליה כתבתי "דנה איבגי – אמיליה אישתו ששומרת על איפוק מרשים לאורך ההצגה הופכת לחיית טרף מטלטלת רגשות כאשר מתבררת לה תרומתה למזימה שהביאה לסדרת הרציחות."

ועוד התייחסות אחת למה שכתבתי בעבר. כתבתי על אותלו ש"הצגה זו איננה בעשיריה הפותחת", ובכן, לפני כשבוע נשאלתי על ידי חברים על ההצגה. המלצתי עליה בפניהם. למיטב ידיעתי החברים בהם מדובר אינם רואים עשר הצגות בשנה. לאחר ששמעתי את עצמי ממליץ על ההצגה בכזה להט ופירוט הבנתי שההצגה בכל זאת מככבת במקום טוב בראש רשימת ההצגות של השנה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: