השרות והדליות והרינות

שדרת קזוארינותאל השיר בהאחזות הנחל בסיני התודעתי כתלמיד תיכון. כמו כל חברי, ידעתי את כל מילות השיר ודמיינתי את תמונותיו. פיזמוני השיר פותחים במילים:
"שם כל השרות והדליות והרינות
פסעו לאט בתוך שדרת קזוארינות…"
"כשכל השרות והדליות והרינות…"
"איך כל השרות והדליות והרינות…"
"עם כל השרות והדליות והרינות
אפסע לאט בתוך שדרת קזוארינות
עם כל האור וכל הפנאי
אשר ראיתי לפני
במו עיני
במו עיני."
באותם ימים דימינתי בעיני רוחי חבורת נחלאיות פוסעות בשדירת הקזוארינות בהיאחזות. 

היום, בתוכנית התרבות החביבה עלי "הזמנה זוגית" עם ששי ויונה ברדיו חיפה, הזכיר ששי את השיר. מסתבר שתמונת השיר איננה בדיוק כפי שדימינתי.
לדברי ששי "השרות והדליות והרינות" יצגו את השמות שהיה מקובל להעניק בימים ההם לָפָּרוֹת.
ובכן, "השרות והדליות והרינות" הן בעצם פָּרוֹת ש"פסעו לאט בתוך שדרת קזוארינות" מהרפת אל המרעה וחזרה.

השרות והדליות והרינות

ליבי רן: 05 04 2008 02:44    כותרת הודעה: השאלה האמיתית

אני בכלל לא מכירה את העץ הזה.
מה זה קזוארינות?
מלבד בשיר לא נתקלתי בשם הזה מעולם.
ובנוגע לתגלית על הפרות – מצחיק, לא הייתי מנחשת בחיים… אולי כי יש לי אמא נחלאווית, ומבחינתי היא אחת מהמשוטטות בשדרה אי שם בשטחים (טוב, לא בסיני. סתם ברצועת עזה).

יוסי רן: 05 04 2008 11:01    כותרת הודעה: קזוארינות ומושב חרות

על-פי מימה, קזוארינה (ברבים קזוארינות) הוא עץ ממשפחת האורניים. אם אני מזהה נכון, התמונה למעלה צולמה בשדרת הקזוארינות במושב חרות שבגוש תל-מונד. מספר שדרות מפוארות בנהריה היו מוצלות בקזוארינות בנות למעלה מ 50 שנה עד שהחליטו נגידי העיר בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת לחסלם. הקזוארינה היא אחד העצים שהקק"ל הרבתה לשתול עד שפותח זן האורן שמיתמר לשמים תוך שנים בודדות. אפשר עדיין למצוא קזוארינות בשמורת נחל פולג, ביער אשתאול, באזור מעלה אדומים ובעוד מקומות שאינך מכירה משום שאת ילדה של כרמל.
בכל מקרה, השיקמים בקינג ג'ורג' – ממש ליד ביתך הנוכחי, יפות מכל הקזוארינות, אלא שלמרגלותיהן נוסעים לאיטם אוטובוסים בפקק ממש באותה מהירות של פסיעת השרות והדליות והרינות.
הערת שוליים בענייני עיצוב:
במהלך טיולי הקזוארינות הצצתי באתר של מושב חרות. בסמל הישוב כתובה המילה חרות כאשר מראש האות וו צומחת צמרת עץ הדר עגולה והופכת את הוו לחלוּמה ואת שם המושב לשם שמחתרז עם השָׂרוֹת שבשיר.

יוסי רן: 06 04 2008 01:00    כותרת הודעה: מה לקזוארינות במדבר

השיר בהאחזות הנח"ל בסיני - להקת הנח"ל - מירי אלוני הרהור נוסף בפרות הפוסעות לאט בשדרת הקזוארינות בהאחזות הנחל בסיני הדגיש בפני שיש משהו תמוה בתמונה. היאחזות הנחל בסיני היא מדבר צחיח ובו מספר שיחים עם גינות ירק ולכל היותר שדרת דקלים, אבל קזוארינות?!? במדבר סיני?!?
הקזוארינות הן עץ אוסטראלי ענק וצמא שהקק"ל הביאה לארץ ישראל יחד עם האקליפטוסים בעידן הביצות. המצרים לא הביאו צמחים ליבוש הביצות במדבר, כך שבעת כתיבת השיר – כשנה אחרי מלחמת ששת הימים לא סביר שניתן היה למצוא במדבר סיני שדירת קזוארינות. אז מאין בא הדימוי? הניחוש שלי הוא שנעמי שמר ילידת קבוצת כינרת ראתה היאחזויות עם פרות ושדירות עצים לרוב במחוזות ילדותה ליד חורשת האקליפטוס עם ריח המלוח… צאו וראו, האם עולה בדעתכם שם של עץ שמתחרז עם שמות הפרות? – ובכן המשוררת מצאה – קזוארינות. מי ישים לב שעץ זה איננו שייך לנוף המדבר? מי בכלל יודע איך נראית קזוארינה?

טלי כוכבי: 26 04 2008 16:25    כותרת הודעה: השרות והדליות והרינות

גם אני ילדת כרמל כפי שהגדרת ולי השם "קזוארינה" היה דוקא מוכר כשם של עץ לא רק מהשיר. התמונה של שדרת הקזוארינות מדהימה, אם כי מובן שאתה צודק שלא יכולות לצמוח קזוארינות במדבר סיני, בטח לא בשדרה מפוארת שכזו…
סיפור הפרות משעשע ומקסים, אם כי נשמע לי קצת כמו אגדה אורבנית. נדמה לי שאני זוכרת ראיון עם נעמי שמר בו היא מספרת שאלה בחורות, אבל אין לי סימוכין.
ואיך הגעתי לפתע לקרוא מה שכתבת על השרות והדליות והרינות?
בזכות חברי החדש פייסבוק, מה שאומר שיש שכר לעמלך…

יוסי רן: 30 05 2008 01:40    כותרת הודעה: במדבר יש בעיקר חול ושיחים צעירים ונמוכים

זפזפתי לערוץ 33 (כן, יש כזה דבר). שידרו שם קטעים שהתיימרו להיות בזמנם קליפּים של שירי להקת הנח"ל. לגמרי במקרה הוקרן השיר בהאחזות הנח"ל בסיני, מירי אלוני פוסעת בשבילי החול של האחזות הנחל בסיני ולפעמים מצטרפים אליה שאר חברי הלהקה. ומה רואים שם? מדבר – חול וחול וכמה ברושים ועצי מחט זעירים אחרים שנטעו לאחרונה.
בקיצור, קזוארינות תחפשו במקום אחר, במדבר יש בעיקר חול ושיחים צעירים ונמוכים.
ואם בקליפים של הערוץ היחיד בטלביזיה העברית עסקינן, מעניין לראות את ההעמדות המוזרות ואת אתרי הצילום. מרבית שירי להקת הנח"ל שהוקרנו הערב צולמו בחזית בית העירה החדש של תל-אביב, בגני התערוכה החדשים ובירקון. שירי להקת חיל הים צולמו בחזית עירית תל-אביב… גני התערוכה… ירקון ונחשו איפה מצאנו את להקות פיקוד הדרום והמרכז? – נכון!

יוסי רן: 30 05 2008 02:16    כותרת הודעה: המשורר

עוד אני כותב את ההגיג הקודם והתוכנית מסתיימת באותיות המרצדות שמכריזות שהסרט הופק על ידי סרטי רול ומייד מתחילה התכנית הבאה. להקת פיקוד המרכז במרומי מתקן אימוני הצניחה שרה את "שירו של צנחן" בגרסתו המוקדמת, זו שלפני העיבוד המחודש של המשורר רחבעם זאבי. רחבעם דנן שכונה בפי העם גנדי, שירת באותה תקופה גם בתפקיד אלוף פיקוד המרכז ובמסגרת תפקידו זה פירק את הלהקה שהעזה בחוצפתה לשיר שיר עגום מידי על גבעת התחמושת. שמחתי לשמוע את השיר המקורי לפני העיבוד הגנרלי. לאלה שאינם יודעים על מה אני מספר אסביר שלשיר היו שתי גרסאות. הגירסא המקורית נבעה מעטו של יורם טהר לב עם הפזמון:
שיפתח עלי שיפתח
את העולם כולו אשכח
אני לבד והמצנח
שיפתח, שיפתח
שיפתח עלי.
אלוף הפיקוד שמע את השיר ונחרד. מה זאת אומרת "שיפתח" בודאי שהמצנח יפתח, אין בצה"ל מצנח שאיננו נפתח. וכך נפסל השיר. אלא שבינתיים הפך השיר ללהיט. גלי צה"ל נמנעו מלהשמיעו בפקודת הגנרל אבל רשת ב' (המתחרה היחידה בתחום השמעת שירים) המשיכה להשמיעו. האלוף מצא את הדרך להתחכם לכך על ידי הקלטת גירסא משופצת של השיר. האלוף הורה להחליף את המילה "שיפתח" במילה "כשיפתח" שנשמעת דומה אך שונה במשמעותה, עכשיו זה ברור שהמצנח אכן יפתח. לאחר הקלטת הגירסא המשופצת הסתבר שההבדל איננו מובחן ולכן הוקלטה גירסא שלישית שבה זכתה במילה בשוא נעעעעעעעעעעע מודגש במיוחד – שבו הצירוף כְּשֶ מבוטא כֶּשֶ למנוע אי-הבנות.
כְּשֶיפתח עלי כְּשֶיפתח
את העולם כולו אשכח
אני לבד והמצנח
כְּשֶיפתח, כְּשֶיפתח
כְּשֶיפתח עלי.

טלי כוכבי: 30 05 2008 12:26    כותרת הודעה: גם אני נקלעתי אתמול לאותם קליפים עתיקים בטלויזיה

נדמה לי שבערוץ 1 שמתאחד עם 33 בשלב מסוים של הלילה, וגם אני נזכרתי שוב במה שכתבת על השרות והדליות והרינות למרות שאני עדיין (ויסלח לי האוסף של ליבי…) מעדיפה לחשוב שאלו עלמות חמד ולא פרות.
בעיקר הדהימו אותי קיפוצי היתר של חיילינו הגיבורים שדילגו ברוב השירים כאילו היו בפרסומת לרד בול.
וחוצמיזה חשבתי עלהדרך בה טקסטים חתרניים ("אבל פניך נערי נותרו שונים", "בשמלה אדומה") נתפסו בלי ששמו לב לביקורת והחתרנות שבהם ונחמץ ליבי במחשבה על החיילים הצעירים והעייפים שרבצו שם מול הזמרים ועל המחשבה כמה מהם מתו או נפצעו אחרי שצולמו התמונות, וכמה זה לשווא…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: