תרנגול כפרות

קראתי שת הספר בשקיקה מתחילתו ועד סופו. אלי עמיר מספר את סיפורו האישי של נוּרי והפעם איננו מותיר כל ספק, גיבור הסיפור הוא הסופר עצמו. מצאתי את עצמי מרותק לעלילה ומוטרד מבעיותיהן הסותרות של הדמויות השונות. מאחר שאינני בטוח שתהיה לכם הסבלנות לקרוא את דברי עד סופם אציין כבר עכשיו שאני ממליץ על הספר בחום רב. ספר עמוס חוויות ומעורר מחשבה ורגש. אינני חושב שיש צורך שאוסיף ואהלל את הספר, חיפוש קל באינטרנט מגלה שכולם כבר גמרו עליו את ההלל.
לפני שאפנה אל הספר אני חש בצורך להציג את הרקע שלי. אני מניח שיש לו משמעות לצורה שבה חוויתי את הספר.
התמונה המצויירת בספר איננה מוכרת לי. אני, מן הסתם, נולדתי בעיר באר-שבע מספר שנים לאחר עליית הורי ארצה. בגיל שנה עברנו לרמלה ותוך כ 3 שנים מצאתי את עצמי בדירה שכורה בדמי מפתח בתל-אביב. חברי לכיתה בבית הספר היסודי באו מהמעברות שהיו בהמוניהן במרכז תל אביב – שכונת מחלול, מנשיה והמעברה שאינני זוכר את שמה ושעל חורבותיה נבנה לימים לב דיזנגוף. הכיתה בה למדתי הייתה כמגדל בבל של ילדים שהוריהם באו ממקומות שונים אך הילדים מדברים רק עברית כמצוות בן-גוריון. באותו זמן לא הייתי מודע לקיומו של ישוב ישן וישוב חדש ובודאי לא חשתי בהתנשאות מצד כלשהו. כולנו נשאנו בגאווה את דגל מחיקת העבר הגלותי לטובת ההווה והעתיד הצבריים דוברי העברית. כילד, מודל ההזדהות המוביל שלי היה הילד "שרוליק" מהקריקטורות של דוֹש.
במהלך קריאת הספר התחלתי להבין דברים שידעתי בילדותי. חברים של הורי היו ממקימי קיבוץ אוּרים, דודתי הייתה חברת הקיבוץ, אך לא מהגרעין שהקים אותו. היא הייתה מורה שחינכה גרעיני נוער עולה שהקיבוץ קלט. אני יודע שדודתי הייתה מאוד גאה בכך שהיא מחנכת ילדים מרקע תרבותי שונה והופכת אותם לצברים "כמונו". איתי דיברו אך ורק עברית, שרו שירים עבריים וקראו ספרות עברית ואני הייתי גאה מאוד להיות עברי דובר עברית.
הספר הוא ספר התבגרות ורומן נעורים שמספר על הטלטלות שעוברת קבוצת נערים עולים מארצות ערב שעוברים שלבי קליטה בקיבוץ. הקיבוץ הקולט נותן להם מעל ומעבר למה שמקבלת משפחתם במעברה ודורש מהם לעבוד בכל עבודות המשק. המדריכים בקיבוץ רואים לעצמם מטרה למחוק את הגולה מנפש חניכיהם ולהפכם לצברים. הקיבוצניקים תופסים את פעולתם כצעד חיובי ומועיל שיקדם את חניכיהם להגשמה. החניכים מאידך רואים רק את הפגיעה בערכי המשפחה, המסורת והתרבות ממנה באו ואותה הם אוהבים. למותר לציין שקבוצת הנערים היא בתקופת הגיל שבה ההורמונים בוערים בחלציהם וכך נוסף רובד נוסף לבעיות ההתאקלמות שלהם. כולם חווים קונפליקטים מסוגים שונים. אני מצאתי את עצמי מזדהה כמעט עם כולם. הבנתי את סבל הניתוק מהמסורת ומתרבות הבית והמשפחה ואת הנטיה לרצות לדמות לאזוריים. הבנתי את רצונם של הקיבוצניקים להיטיב עם חניכיהם על ידי ניתוקם משורשיהם. הבנתי את הדוקטור לזבל שרואה בעבודה ברפת ערך חשוב מעבודתו האקדמית והבנתי את רצונם של ילדי העולים לדבוק במקצועות החופשיים של הוריהם שהיו בארצות ערב עורכי דין ורופאים ועתה הם נתפסים כבוּרים מחוֹסר שפה.
בזמן הקריאה ובעקבותיה תהיתי כיצד הגענו אל מצבנו הנוכחי עם הבידול התרבותי הנמשך בארצנו לאורך הדורות ולא הצלחתי לאתר את הנקודה בה נעשתה טעות או מהי הטעות או מה יכול היה להיעשות אחרת. אפילו אינני משוכנע שנעשתה טעות, יכול להיות שללא תלות במה שקרה אז, ברבות הימים היינו מתכנסים למצב הנוכחי. הרי ראינו כבר עליות שונות שנקלטות בצורות שונות בארץ תוך מחיקת תרבות עברם וגם תוך שימורה. ברור לי שכפיית מחיקת הזהות הגלותית תרמה להחיאת הלשון העברית אך אינני יודע אם הדבר באמת חייב ביזוי הורים על ילדיהם רק משום שההורים אינם מאמצים את התרבות הזרה להם.
ועתה אחזור לדודתי ולקיבוץ אורים. לאחר הקריאה קישרתי בין סיפורי דודתי למסופר בתרנגול כפרות. נבירה קלה במקורות גלויים כמו וויקיפדיה ובמקורות משפחתי חשפה את הנתונים הבאים: קבוצת אורים הוקמה ב 1946, דודתי עלתה ארצה ב 1948 ולכן לא הייתה חלק מגרעין ההקמה – אלה שנחשבו למייסדים הגיעו שנתיים לפניה, היא הייתה חדשה. גרעיני הנוער שהיא חינכה להיות "צברים כמונו" עלו לארץ מצפון אפריקה בתחילת שנות החמישים. במילים אחרות, מרחקי הגיל והתקופה שמפרידים בין הותיקים, החדשים והעולים נמדדים בשנים בודדות. כולם נמצאים לאורך כל התקופה בתהליך של גיבוש הזהות העצמית וכולם מבולבלים.
לסיכום, קִראו את הספר. זהו רומן התבגרות מרתק. זהו ספר שמתאר את ראשית ימי המדינה. זהו ספר שעוסק בקונפליקטים בין תרבויות. זהו ספר שמביט על הבסיס עליו הושתת קיומנו בארץ ממספר זויות שאני לא ראיתי עד ששאולצתי לפקוח את עיני.
מרתק.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: