הדיבוק – בין שני עולמות

במקביל לחגיגות השישים להקמת המדינה ב 1948 חוגג התיאטרון הלאומי הבימה 90 שנה להיווסדו ב 1917. לרגל השמחה המשותפת הכין התיאטרון הלאומי הבימה פרוייקט שהוא מעין הצדעה להפקה המיתולוגית של הדיבוק. הפרוייקט כולל 3 הפקות שונות המבוססות על הדיבוק מאת אנ-סקי. שמו המקורי של המחזה שכתב אנ-סקי הוא "בין שני עולמות" (במקור ביידיש – "צװישן צװײ װעלטן"), השם הדיבוק הודבק אל ההצגה שהועלתה על הבמה.

אני ראיתי רק אחת מ 3 ההפקות. ההפקה שראיתי נקראת " הדיבוק – בין שני עולמות". רעיון שהגה הבמאי שמואל שוחט התפתח לכלל הצגה שמשלבת שחקנים בשר ודם עם בובות ליצור סיפור חדש המערבב הצדעה לסיפור המקורי עם קריצה פרודית על חשבונו.

אפתח במחמאות לאומנים שראינו על הבמה. נמרוד אייזנברג, ירון סנצ'ו גושן ואילת שדמון, שלושה שחקנים שלא הכרתי עד כה שיחקו את דמויותיהם והפעילו בובות שמגלמות את אותן דמויות ודמויות אחרות על פי ההקשר. כל השלושה שיחקו ורקדו את תפקידם בכישרון רב והפליאו בהפעלת הבובות ובעיקר בדיאלוג האנושי בובתי שפעל פשוט נהדר.

תפאורה מאוד יצירתית ומקורית לקחה חלק נכבד בבניית התמונה. משום מה לא מצויין בדף המידע מי אחראי לתפאורה רבת ההשראה. במרכז הבמה מוצב משטח בזוית למשטח הבמה באופן שיוצר דימוי פרספקטיבה ותוך כך מספק מספק משטחי פעולה משתנים ומאפשר לשחקנים לא להיראות כאשר הם מפעילים בובות מסויימות. המשטח משנה את תפקידו משולחן לימוד גמרא לבית קברות ולכל ייעוד על פי הצורך. ברקע המשטח מוצבת מסגרת עץ פשוטה שתשלים את התמונה למעמד החופה.

ההצגה משלבת (לפחות) שתי גישות ובהתאם שני סוגי בובות. ללאה ולחנן יש בובות שהן כפילות של השחקנים. הבובות מאוד אסתטיות ומפורטות ואינן בנויות להיות בובות מדברות – הפנים קבועים בהבעה של תמימות מהולה בתמהון. הבובות והשחקנים מעוצבים ומאופרים בצורה דומה והשחקנים עוברים ממשחק בגופם הם למשחק דרך הבובה בכישרון רב תוך בניית הדרמה.

כנגדם קיימות שלוש הבובות של החתן המיועד, אביו העשיר והרב החמדן. בובות אלה הן חבובות מדברות עם גוף שלם ופה גדול. הקטעים בהם משתתפות בובות אלה הם קטעים קומיים שמבוצעים בכישרון רב על-ידי אותם שלושה שחקנים. לכל שלוש הבובות יש מאפיינים ויזואליים ואישיותיים בולטים והם מספקים חוויה משעשעת מאוד ששוברת את המתח המאופק של הקטעים האחרים.

מאוד נהניתי מהרב שאיננו יודע כיצד לגרש דיבוק וקורא לסבו – הרב ולולה – לעזרה ותוך כך הופך מרב מכובד לתינוק בכיין. בקטע גירוש הדיבוק הייתה לי בעיה עם המעברים בין המימד הדרמתי למימד הקומי. כאשר המתח הדרמתי התקרב לשיאו נכנס פתאום הקטע הקומי של הרב המתיילד וקורא לעזרת סבו ואז הדרמה ניסתה לחזור לשיאה הקודם לקראת גירוש הדיבוק, אלא שהקהל היה עדיין באוירה קומית והמשיך לצחוק מהקטע הקודם ולאחר סיום הגירוש היה מעבר חזרה לקטע קומי וכך אבד, לטעמי, השיא הדרמתי. אין לי ספק שהקונטרסט הדרמתי-קומי איננו מקרי אלא מכוון היטב על-יד הבמאי אך הייתה לי הרגשה שהוא לא צפה כראוי את תגובות הקהל שהעדיף להשאר באוירה הקומית עד הסוף.

הפרוייקט נכלל השנה בפסטיבל ישראל. לא הצלחתי למצוא כל מידע על ההצגה ברשת פרט לפרסום של פסטיבל ישראל שממנו לקוחה התמונה. הייתי שמח להציג כאן את שאר הבובות – הן פשוט מקסימות וראויות להנצחה.

רעיון, עיצוב, בימוי: שמואל שוחט
שחקנים יוצרים: ירון סנצ'ו גושן , נמרוד אייזנברג , איילת שדמון פישר
בניית בובות: אירנה ויינברג, ויטלי רוזנפט
כוריאוגרפיה ובימויי בובות- יעל רסולי
דרמטורגיה והדרכת שחקנים- אמנון פישר
מוסיקה: איתי בן נון
תאורה: יעקב סליב
תפאורה פונקציונלית ומלאת הבעה: ???

ליבי רן: 21 09 2008 11:57    כותרת הודעה: נהניתי מאוד

גילוי נאות: הבמאי שמואל שוחט לימד אותי בלימודי תיאטרון הבובות.
ובלי קשר, נהניתי מאוד מההצגה.
גם אני לא הכרתי את השחקנים, אבל את התפאורה ואת האיפור הכרתי גם הכרתי: התפאורה נבנתה בהשראת התפאורה המקורית של "הבימה". האיפור הוא, כמובן, האיפור של אותה הפקה בדיוק. לא שצפיתי בחנה רובינא אי פעם, אבל יש לי תחושה שמי שכן צפה בהפקה המקורית היה מקבל מכת נוסטלגיה ישר לפנים.
בייחוד לאור העובדה שמוצגות עכשיו עוד שלוש הפקות של אותו מחזה במקביל ("דיבוקים" של מור פרנק ב"הבימה", "אוב – בחצי הלילה" של רננה רז ועופר עמרם ו"הדיבוק" של רנה ירושלמי ואנסמבל עיתים בקאמרי), אני חושבת שיש ייחוד מובהק בהצגה שמשלבת גם הומור בתוך כל המיסטיקה הקבלית והאימה הדיבוקית. אני לא יודעת איך הייתי שורדת דיבוק שכולו אימה, בשישי אחר הצהריים, בין שתי משמרות בעבודה. אני דווקא אשמח לראות את ההצגה הזאת שוב, אבל לא ברור איפה ומתי היא תחזור.
חבורת היוצרים המבריקים הזאת ראויה לבמה, ושמעתי מציפור קטנה שנוצרו מגעים עם תמונע (שהוא ללא ספק מקום מושלם להצגה כזאת). אני מקווה שאפשר יהיה לראות את ההצגה שוב, והרבה.
אני ממליצה בחום, כי גם רב (נינג'ה) גדול צריך פעמים עזרה מסבא ולוולה, ומנשה החמוד, הלא הוא החתן המיועד, הוא הבובון הכי מצחיק שראיתי.

יוסי רן: 21 07 2009 23:58    כותרת הודעה: הדיבוק בפסטיבל לתיאטרון בובות בחולון

הדיבוק בפסטיבל לתיאטרון בובות בחולון ביום חמישי 23 ביולי, 2009 21:00 – באולם התיאטרון של מרכז תיאטרון בובות בחולון.
לפרטים נוספים http://www.puppetcenter.co.il/article.php?id=184

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: