עפולה, רח' האופרה 3 [גל אמיר]

ספרו הראשון של עורך דין מעפולה בשם גל אמיר. זירת הפעולה של גל אמיר ושל גיבורי הספר משתרעת בין בית משפט השלום בעפולה, משטרת נצרת עילית וגבעת המורה. רומן מתח משפטי מסופר מנקודת הראות של סוזן סעדון, עורכת דין צעירה שהספיקה לעבור ב 30 שנות חייה מחזור אירועים עשיר ומפתיע. כשאנחנו פוגשים אותה היא אם לילדה קטנה ואלמנתו של בעל עשיר שנהרג בפיגוע בו היא נפגעה בכל חלקי גופה, אבדה עיין ומראה פניה הושחת בחלקו. היא צולעת, תספורתה מסתירה את מחצית פניה ומשקפי שמש נצחיים סוככים על שתי עיניה, האמיתית ועין הזכוכית. כעת היא חייה בעיר הולדתה עפולה ומנסה לתפקד כעורכת דין ברגעי פכחונה הדלים בין בקבוקי הוודקה והכדורים הלבנים והוורודים שמאפשרים לה להתגבר על הכאבים ולישון.
סוזן מוקפת דמויות מוזרות ומעניינות משולי חברה שכמעט כולה שוליים. ז'קו, חברהּ הטוב והומו מוצהר מואשם ברצח. הוא פונה אל סוזן שתייצגו כי היא האדם היחיד בו הוא בוטח, אלא שלסוזן אין שמץ של מושג בדין פלילי. סוזן, שחייה מתוזמנים באמצעות וודקה וכדורים, מגייסת לעזרתה את אביבה – עורכת-דין פלילית שרשיונה נשלל בגין סחר בהרואין למרות שהיא החזיקה בו 'רק' לשימושה האישי. צוות ההגנה שמורכב מעורכת דין שתויה ושלולת רישיון מסוממת מנהל את ההגנה ואם חשבתם שאלה הן דמויות הזויות זה רק בגלל שלא הרחבתי דברים על השוטרים, התביעה והשופטים.
ספר מרתק שמדלג בחופזה בין ארועים מפתיעים וחוויות. כולם כאן לא לגמרי נורמטיביים ומודעים לכך היטב. כל הדמויות צבעוניות וכמעט כל אחת נושאת באמתחתה סיפור מרתק מהעבר ועתידה עוד להפתיע בעתיד (אני כבר יודע מה יהיה בעוד עשר שנים). הסיפור יכול היה להיות מסופר באותה מידה של עניין מראות עיניה של כל אחת מהדמויות בספר. בסיום הספר אנו יודעים שסיפורי הדמויות השונות היו יוצרים מגוון סיפורים שונים ומרתקים. אני כבר רואה כאן רעיון למחזה אבסורד.
קראתי את הספר בעקבות קריאת הספר המתמחָה שמתרחש באותו מקום ופוגש את אותן דמויות כעשר שנים מאוחר יותר. הספר המתמחָה מסופר מנקודת הראות של רֶבֶּקָה ומסתכל על סוזן סעדון מהצד.
אני קראתי את הספרים בסדר הפוך ולכן בעת קריאת הספר "עפולה, רח' האופרה 3" ידעתי לאן תתגלגל כל אחת מהדמויות בעשר השנים הבאות. ראיית ההווה מתוך ידיעת העתיד היא חוויה מאוד מעניינת ועם זאת איננה משנה את תמונת המצב. אחת החוויות המעניינות היא התפיסה החזותית שלי. כאשר אני קורא סיפור אני מגבש בדימיוני תמונות של הדמויות המרכזיות, סוזן סעדון של "המתמחָה" היא אשה עם עין מזכוכית, צולעת, כבדת תנועה שגומעת מספר בקבוקי וודקה ליום. בדימיוני היא הייתה כבדת בשר למדי. מ"עפולה, רח' האופרה 3" למדתי שהיא למעשה שלד מהלך או ליתר דיוק צולע. במהלך קריאת הספר היא הייתה בדימיוני כבדת גוף אך מרגע שהוסגרו מימדיה, דמותה הייתה מתעתעת בי. דימיתי אותה לסירוגין בדמויותיה השונות – חוויה מוזרה ולגמרי פרטית.
הספר כתוב היטב, מעניין ומרתק מאוד. אמש נטלתי את הספר לידי לפני השינה ולא יכולתי להניחו עד שסיימתי לקרוא את 60 העמודים הנותרים ב 04:00.
מומלץ.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: