נולדו אשמים

מי רוצה להיות הראשון?
ביום חורפי גשום, אחד מיני מעטים מידי, הלכתי להצגה "נולדו אשמים" בתיאטרון הסטודיו בחיפה.
בטרם אצלול לעומקי החוויה אקדים ואומר שההצגה מעולה ומאוד מאוד קשה.
ההצגה מבוססת על הספר "נולדו אשמים" מאת פטר זכרובסקי – עיתונאי יהודי יליד אוסטריה. פטר זכרובסקי הוא דור שני לשואה, כמוני, אלא שלהבדיל משאר בני דורנו שמנסים להבין מה קרה להורינו, הוא החליט לנבור דוקא במצפונם המעורער של אנשי הדור שני לשואה מהצד השני. לא בני עם הנרצחים אלא בני עם הרוצחים. הספר מציג מונולוגים של מספר אנשים שנעתרו לקריאתו של פטר להתראיין. את זה ידעתי בטרם ראיתי את ההצגה ולכן הייתי מוכן נפשית לאירוע. כמנהגי, קילפתי מעצמי בכניסה לאולם את כל שכבות ההגנה. כצופה תיאטרון מנוסה אני כבר יודע שחווית תיאטרון מאבדת מעוצמתה כאשר אתה עוטף את עצמך במעטה הגנה של ציניות וסרקזם. וכך, למרות שידעתי בדיוק לקראת מה אני הולך, בסיום ההצגה הייתי מותש ומבולבל.
לא קראתי את הספר ובכל זאת אני יכול לקבוע בפסקנות שההצגה איננה הספר. בהצגה יש הרבה מאוד רבדים שלא יכולים להתקיים בְּספר. כל אחד מספר את סיפורו מראות עיניו. המרואיינים עטפו את עצמם בסיפורים שמתאימים למה שהיו רוצים לדעת ולחשוב על עצמם ועל סביבתם והם מודעים במידה זו או אחרת לעובדה שזה הסיפור שתפרו לעצמם כדי להגן על שפיותם. כל אחד מצא את עצמו מנסה להתמודד בדרך אחרת וכולם אומללים בדרכם (מוּכָּר? – לא קשור). הם רואים ומציגים תמונות שונות, הרי הם בעצם אנשים שונים, הוריהם ובתיהם שונים. כל אחד מהם עוטה מספר מסכות וכשהוא כבר מוריד מסכה לגלות את צפונותיו מתגלה מתחתיה מסכה נוספת. את המסכה השניה מנסים האחרים לקלף איש מרעהו ולפעמים גם מצליחים. קיימות בהצגה מספר התנגשויות קשות בין דמויות שאין ביניהם ולא כלום זולת השתייכותם לדור הבנים של אומה שממנה צמח מנגנון ההשמדה ההמונית. העימותים בין המרואיינים השונים אינם קיימים בספר. אותם, ככל הנראה, המציא המתרגם שהמחיז את הספר.

הבמה היא זירת התרחשות מכונסת בתוך עצמה. האינטראקציה בין המשתתפים איננה פונה אל הקהל שיושב סביב הזירה אלא בין המרואיין לבין פטר ובין המרואיינים לבין עצמם. משתתפים שאינם מציגים ברגע זה את סיפורם יוצאים מהזירה ויושבים עם הקהל ליד פסל דמות הוריהם. גם כשהם ישובים, הם אינם מפסיקים להיות חלק מההתרחשות, ניכר שהם מקשיבים קשב רב וניכרת על פניהם הסלידה או ההזדהות עם המתרחש בזירה. משחקם של כל השחקנים הפעיל אצלי את כל נימי הרגש. כעסתי עליהם וכעסתי איתם. נסחפתי איתם לתוך טלטלותיהם עד שפיתחתי יחס אישי של שנאה, תעוב, רחמים וצער כלפיהם וכלפי נושאי סיפוריהם.
כל הכבוד לבועז טרינקר – המתרגם + מחזאי + במאי + שחקן ולכל החבורה על האומץ, ההעזה והנכונות להכנס לכזאת התנסות. אני מניח שכולם נאלצו להתמודד עם קונפליקט חזק. בסופו של דבר זה לא "המלט" המרוחק אי שם בדנמרק, זה קשור לכולנו אישית – בעבר ובהווה. כל השותפים להפקה הם למעשה דור שלישי לשואה וכולם מכירים מקרוב את הצד האחר של המטבע אותו הם מציגים.

תרגום, עיבוד, משחק ובימוי: בועז טרינקר  
שחקנים שותפים ליצירה: אָנָּאֵל בלומנטל
ליאור דורון
שירלי הלר
נורה פישר
טל קלאי
עירית קשני
תלבושות: רפאלה רבינוביץ'  

קבוצת התיאטרון שמעלה את ההצגה נקראת "קוליסות הפקות". מרבית השחקנים למדו יחד במחזור מ"ב בסטודיו ניסן נתיב בתל-אביב. במהלך לימודיהם השתתפו בהפקות "מי רצח את קוסטיה טרייפלב?" ו "סיפורי קרת" שלימים הפך ל"צינורות" בחאן הירושלמי. על הצגתם "כולם רוצים לחיות" מאת חנוך לוין אפשר לקרוא כאן בתרבות הפנאי.
לאחר ההצגה ישבנו לשוחח עם היוצרים כמקובל בסטודיו בחיפה. הדיון היה הפעם ארוך מהרגיל. כעבור כשעה החליט בועז לחתוך את הדיון שנראה היה שיכול להמשך לנצח.
יש לי הרבה שאלות אבל מייד אחרי ההצגה הייתי עדיין מעט המום. אני צריך לתת להצגה לשקוע מעט. היו בקהל הרבה אנשים שדברו במהלך הדיון בצורה מאוד עניינית והיו כאלה – כמוני – שנשארו תקועים.
אין זו הפעם הראשונה שהצגה של בועז גורמת לי לסערת רגשות מתישה. בעקבות ההצגה שבת של שלום בהשתתפותו חוויתי חוויה דומה אותה תיארתי בפורום זה.
אני מניח שאצטרך ללכת לראות את ההצגה שנית כי נשארתי עם הרבה מאוד שאלות פתוחות ואני מניח שגם בצפיה שניה הן תשארנה פתוחות. אינני מתכוון לשאלות שההצגה מעלה אלא שאלות שלי עם עצמי.

יוסי רן: 08 01 2009 00:37    כותרת הודעה: Time Out תל אביב

Time Out תל אביב מפרסם השבוע כתבה על נולדו אשמים – להקליק ולעבור לעמוד 82

יוסי רן: : 20 01 2009 20:36    כותרת הודעה: קטע הפתיחה של ההצגה

קטע מתמונת הפתיחה של ההצגה

אל תוותרו לעצמכם, לכו לראות את ההצגה.
זוהי חוויה מרגשת ומטלטלת שצריך לעבור על מנת לנסות להבין את עצמנו ואת העולם. לנסות, לא בטוח שאי פעם נצליח להבין.

יוסי רן: : 26 06 2009 02:06    כותרת הודעה: סיבוב שני

שבעה חודשים אחרי שראיתי את ההצגה 'נולדו אשמים' לראשונה שבתי לראותה בשנית. הפעם ידעתי בדיוק מה צפוי לי, הכרתי את הסיפורים ואת דרך הצגתם. אמנם ההצגה שוּנתה מעט מאז הפעם הקודמת אך רוח הדברים נותרה כשהייתה. השתלשלות האירועים הייתה מוכרת לי והנחתי לעצמי בזמן מסוים להרפות קשב ולהביט סביבי. הקהל נחלק בין אנשים שהיו מרותקים כמהופנטים לבין אלה שאיבדו ריכוז ונראו משועממים. אשה אחת אפילו נרדמה מפעם לפעם ממש בשורה הראשונה. אני הייתי קפוץ לסת מרבית זמן ההצגה ותמהתי כיצד יש אנשים שיכולים להשאר שוי נפש. אחד ההסברים שנתתי לעצמי היה שההצגה העיקה עליהם יתר על המידה והם בחרו להתנתק ולחמוק מעימות עם הקונפליקטים של עצמם. יכול להיות כמובן שאני טועה וההצגה באמת לא נגעה באותם אנשים. לאחר סיום ההצגה גיליתי שכוססתי במהלכה אחת מציפורני ידי, הֶרְגֵּל שנגמלתי ממנו לפני למעלה מעשרים שנה.
לאחר ההצגה התקיים דיון עם האמנים. הדיון היה ער. כמעט שלא נשאלו שאלות, מרבית האנשים שדיברו רצו בעיקר להביע את דעתם על הנושא. גם אני שטחתי את מחשבותי. להפתעתי, האשה שישנה במהלך ההצגה השתתפה בדיון באופן פעיל וכן נהגו גם אחרים שנראו כמשועממים. ככל הנראה הם בכל זאת הקשיבו להצגה קשב רב. לקראת סיום שאלתי את משתתפי ההצגה אם הם הציגו את ההצגה בפני קהל שאיננו יהודי. שאלתי עוררה תגובה מיידית על מגעים עם גורמים במרכז אירופה להעלאת ההצגה בפני קהל גרמני ואוסטרי. השחקנית עירית קשני אפילו אמרה שהם ילמדו כל שפה אם זה יסלול את הדרך להצגת ההצגה באירופה. לא ניסיתי להעמיד אותם על כוונתי. קהל שאיננו יהודי יש גם בארץ. קהל זה דובר עברית כך שאין צורך לתרגם עבורו את ההצגה. אני התכוונתי לשאול אם יש להם נכונות להציג את ההצגה בפני קהל ערביי ארץ ישראל בשפה העברית.
ההצגה קשה מאוד לשחקנים שצריכים להתמודד עם קונפליקט רב עצמה בין הדמות אותה הם מגלמים לבין זהותם האישית. אני מלא הערכה לשחקנים שניכר עליהם שגם אחרי שההצגה רצה כשנה הם עדיין נותרים המומים בסיום ההצגה.
בדרך כלל אני מציין את השחקנים הבולטים במיוחד ומציע לקוראַי לזכור את שמותיהם למעקב. במקרה זה אינני יכול לציין שחקנים בולטים, כולם שחקנים מעולים וכל אחד בולט בתורו. בכל זאת ברצוני לציין במיוחד את אנאל בלומנטל לא משום שהיא שחקנית טובה מהאחרים, שהרי כולם שחקנים מעולים, אלא בגלל שהיא התמודדה בגבורה עם התפקיד הקשה ביותר בהצגה מבחינה רגשית. אנאל בתפקיד שטפני הציגה דמות של נערה גרמנית שממש מעריצה את סבהּ הגנרל הנאצי שרצח המוני אדם.
ההצגה ריגשה אותי מאוד גם הפעם אך אתם כבר יודעים שאני טיפוס חשוף עצבים ורגשן. בכל זאת אינני מסוגל להבין איך נמצאו בקהל אנשים שנותרו אדישים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: