פסטיבל תיאטרון קצר 2008 בצוותא

זוהי השנה ה-11 לפסטיבל לתיאטרון קצר בצוותא. עם השנים צבר הפסטיבל תאוצה והשנה הביקוש עלה על ההיצע ואני נותרתי ללא כרטיסים למקצרון הראשון ונאלצתי להסתפק במקצרון השני. מקצרון, לאלה שהמושג חדש להם, הוא מקבץ של מספר הצגות קצרות במיוחד [15-20 דקות] שביניהם הקהל איננו עוזב את מקומו בזמן התאמת הבמה להצגה הבאה.
בימים אלה כולנו נחשפים למטח אירועים טלוויזיוניים שכל מהותם מתיחת הזמן שבין הפרסומות והגנה על הצופה מפני מאמץ מחשבתי שעלול לגרום לו לזפזפ. בתחילה התאכזבתי מכך שאיאלץ לוותר על מקצרון שלם אך במחשבה שניה הבנתי שהעובדה שהכרטיסים אזלו מעידה על כך שיש קהל גם להצגות קצרות שהן הקיצונות הנגדית למסעי הטמטום הטלוויזיוניים. הצגות קצרות מחייבות את כל ההפקה להיות מאוד ממוקדת, מדוייקת ובעיקר מתומצתת. זוהי משימה שאיננה קלה לכותבים ולכל שותפיהם להצגה ולפעמים גם הקהל נדרש למאמץ.
המקצרון הראשון, זה שהפסדתי, כלל ארבע הצגות שתקציריהם והאנשים שנוטלים עליהן אחריות יוצרים הבטחה. אני מקווה שההבטחה קויימה ושיהיה גם מי שיספר לנו על כך.
המקצרון שראיתי כלל שלוש הצגות, "גיימרים" – דרמת נעורים, "לסמן V" – דרמה על הפוליטיקה של האהבה ו – "ליצנים" – קומדיה אבסורדית.
ההצגה הראשונה, גיימרים, מאכזבת. ניסיון להציג דילמת התבגרות של קבוצת חברים שאיחודם סביב משחקי תפקידים מתחיל להתמסמס במעבר הקריטי להתבגרות ולהתמודדות עם העולם האמיתי. ההצגה איננה מצליחה, לטעמי, להעביר את תחושת משבר ההתבגרות. כתבתי הלאה ומחקתי, אינני מוצא טעם להתעמק בחקר האכזבה.
ההצגה "לסמן V" מציגה מערכת יחסים בין ראש הממשלה לבין המאהבת שלו. מערכת הציפיות של הדמויות איננה עולה בקנה אחד. תמונת העתיד שכל אחד מהם צייר לעצמו שונה והם מנהלים במיטת הסקס שאיננו מגיע לכלל מימוש מאבק כוחות לא-מיני. הצגה מהודקת כפי שצריכה להיות הצגה קצרה והמאבק נותר לא פתור כשראש הממשלה קם ממיטת ניאופיו ישירות לנאום לאומה על רקע שיר הערש מ"אסתר המלכה" ששרה לו מאהבתו. "נומה מלך נומה לץ … והיי לי לו והיי לו לי והיי לי לנו לכולנו". ההצגה משוחקת היטב על ידי מנשה נוי והילה פלדמן ועוברת מצויין במסגרת הזמן. אהבתי.
את המקצרון חתמה ההצגה "ליצנים" שמוגדרת כקומדיה אבסורדית. מבחינתי זוהי יצירת מופת מדהימה מכל הבחינות – רעיון מהפכני בימוי מקורי ויצירתי וביצוע מעולה ומוקפד מאוד. ליצן שמתפקד כ"מלביש" של ליצן שהוא כוכב של הצגה שתתחיל בעוד 20 דקות על במה שאיננו רואים. המלביש מבצע את תפקידו ללא מילים מדוברות ועם הרבה מאוד תוכן מילולי לכאורה שמבוטא בציוצים ושריקות בעלי משמעות. אנחנו, הצופים, נמצאים מאחורי הקלעים של ההצגה. ברקע הבמה נמצאת דלת הכניסה אל הבמה שעליה תעלה ההצגה. אל מאחורי הקלעים נכנסים שני ליצנים, השחקן הראשי ושחקן המשנה ומתחילים להתכונן להצגתם. המלביש מכין את השחקן הראשי להצגה. הוא מלביש את הליצן בדמות האדם שהוא יגלם בהצגה. לשם כך הוא צריך קודם כל להפשיט ממנו את הליצן. לשחקן המשנה אין מלביש, הוא מכין את עצמו להצגה בעצמו. השחקן הראשי מתרברב בפני שחקן המשנה, אך דבריו מבחינתנו סתמיים לחלוטין. כל הטקסט המדובר איננו תורם דבר להצגה שאנחנו רואים, הוא מעין מוסיקת רקע חסרת משמעות. הטקסט היחיד שיש לו משמעות הוא מה שמצפצף הליצן המלביש-מפשיט. מבולבלים? נהדר, ההצגה איננה צריכה להיות מציאותית. זוהי קומדיית תנועה וצליל מתוזמנת להפליא ומצחיקה עד דמעות. הבמאי ג'וליאן שגראן איננו איש של מילים. הוא אומן של תנועה וצליל שנוגעים בסלפסטיק. מילים מבחינתו הן לכל היותר רעש רקע. נהניתי מאוד ואין לי ספק שכל הקהל נהנה כמוני. הייתי ממליץ על ההצגה אלא שהפסטיבל הסתיים וניסיון העבר מראה שהצגות הפסטיבל יורדות עם סיומו כך שאם לא הגעתם – הפסדתם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: