הרחבת אופקים בשדרות

השעה היא שעת לילה מאוחרת מאוד, אחרי 02:00 בלילה ואני צופה בערוץ השני [22] בשעור שמעביר פרופסור ישראל אומן חתן פרס נובל בתורת המשחקים בפני ילדי הדרום. שעור מאוד מעניין, מסקרן ומפתיע. אני יושב מרותק להוכחה שבמשחק מסויים השחקן הראשון יכול להבטיח ניצחון למרות שההוכחה איננה יודעת להסביר כיצד ניתן להגיע אל הניצחון המיוחל. התלמידים יושבים מרותקים ממש כמוני. לפני השעור בתורת המשחקים לימד המלחין-זמר רמי קליינשטיין כיצד יוצרים שיר. באחד הימים הקודמים לימדה ג. יפית על תקשורת המונים ופרסום. אחרי השעור של רמי קליינשטיין שודר שעור של הרב אורי זוהר. כמנהגו הצליח גם הפעם אורי זוהר להפתיע אותנו. מטרת הרצאתו הייתה להראות שהקדוש ברוך הוא עושה ניסים להצלת עם ישראל. אוותר על חלק זה ואתייחס דוקא להקדמה של הרב שהתגלגלה לכיוון שהוא עצמו לא צפה. אורי זוהר ניסה להציג את האבסורד בכך שילדי ישראל אינם יודעים מי הוא הרמח"ל ואם הם מכירים משהו מיצירתו אלה הם דברים טפלים. מאידך, לדעת הרב, לומדים ילדי ישראל את יצירתם של שייקספיר, סופוקלס וניטצ'ה כאילו הם חשובים ממורשת ישראל. כאן, להפתעתו של אורי זוהר, הסתבר שהילדים בפניהם דיבר אינם מכירים גם את יצירות שייקספיר, סופוקלס וניטצ'ה. בתדהמתו התחיל לספר אורי זוהר על ימיו בחוף שרתון [שמו המקורי של חוף ילדותי ששינה את שמו בעקבות הסרט ל'חוף מציצים']. אורי זוהר הפגין בקיאות מרשימה בתחומי התרבות הכללית. הוא סיפר שבאותם ימיו הוא למד מחזאות, פילוסופיה ואומנויות ושוטט במוזאונים ברחבי העולם. הגילגול הלא צפוי גרר את אורי זוהר לדבר על יצירות התרבות העולמית שבהם בורים ילדי ישראל ממש כשם שהם בורים במורשת ישראל. התמונה שנחשפה הייתה די עגומה. אני יכול להעיד על עצמי על בני משפחתי וגם על חבריהם של ילדי שהם בקיאים בעיקרי התרבות העולמית ובמורשת ישראל במידה סבירה לטעמי. גילויי הבורות של קבוצת תלמידי תיכון שנבחרה להיות קהל התלמידים שמייצגים את הדרום בטלוויזיה גרמו לי למפח נפש קל. אומנם אנחנו שומעים שילדי הארץ מפגינים רדידות במבחנים השוואתיים בינלאומיים, אך מהכירי את ילדי ואת הסובבים אותם הייתה לי הרגשה שבכל מקום ניתן לבחור קבוצת תלמידים שהסקרנות הטבעית הביאה אותם להכיר פניני תרבות שלא קיבלו ממערכת החינוך העמוסה ממילא. מסתבר שטעיתי. חבל.
ומדוע זכינו לקבל מנות מגוונות של הרחבת אופקים? המלחמה בדרום והשהיה הממושכת במקלטים הביאה כוחות מתחומים שונים להעביר שעורים בפני ילדי הדרום. הילדים קיבלו שעורים במקלטים, ולנו ניתנה הבחירה לוותר על שינה ולראות את אותם שעורים בשידורים של אחרי חצות. כמה חבל שאנחנו זקוקים למלחמה כדי לקבל הרצאות בתחומים מגוונים. הייתי מאוד רוצה לראות ערוץ טלוויזיה שמקרין שידורים כאלה באופן שוטף. הפקת שעורים כאלה זולה מאוד. ניתן לשדר אותם במחזוריות כך שאנשים יוכלו לראותם בזמן המתאים להם. העלות הנמוכה מאפשרת מימון באמצעות מעט פירסום ממוקד וחסויות. כרגע הבנתי שאני רוצה לקבל בחזרה את הטלוויזיה החינוכית שהייתה כשילדי היו עדיין רכים בשנים. לאן היא נעלמה?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: