השחף בסטודיו יורם לוינשטיין

אני מקבל באופן שוטף את הדיוור של החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב ודרכו התגלגלה לידי הודעת מחלקת השיווק של הסטודיו לאומנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין על הצגת "השחף" מאת אנטון צ'כוב. על אף היותי חובב נלהב של תיאטרון סטודנטים ותיאטרון ניסיוני, לא הזדמן לי עד כה לראות הצגה בסטודיו יורם לוינשטיין. ההודעה הבטיחה הצגה בלבוש עכשווי, צעיר ובועט עם הדס מורנו בתפקיד נינה. החלטתי שהגיע הזמן להכיר את הסטודיו.

כחיפאי עסוק, יום שישי בצהריים הוא הזמן המועדף עלי להצגות בתל אביב. הסטודיו של יורם לוינשטיין שוכן בלב שכונת התקווה צעדים ספורים מהשוק. כשניסיתי להבין היכן ניתן לחנות הובהר לי שבשכונת התקוה אין חוקים ולכן עלי לנהוג ככל העולה על רוחי וכך ינהגו כולם, כך שהכל צפוי והרשות נתונה. באולם הכניסה לתיאטרון מוצגות תמונות מהפקות הסטודיו בשנות פעילותו ובהן תמונות של אומני במה רבים שאנחנו כבר מכירים ומוקירים.

ניר ארז עיבד וביים את "השחף" מאת אנטון צ'כוב בתרגום דורי פרנס. תרגום זה שונה מהותית מ"בת השחף" בתרגום שלונסקי אותו אני מכיר. השפה עכשוית יותר והעברית קולחת מבלי לשנות את תוכן הדברים. העיבוד של ניר ארז שולח את המחזה אל ימינו. בתחילת ההצגה יושבת מאשה בסלון הבית, מזפזפת בשלט הטלביזיה ורואה קומדיה. בהמשך אנו מגיעים אל ההצגה של קוסטיה בכיכובה של נינה. גם כאן לקח הבמאי את המחזה למקום עכשוי ושונה ממה שהגה צ'כוב. המונולוג של נינה איננו מדובר מפיה אלא מהקלטות רקע, הופעתה דומה יותר למופע אקרובטיקה מאשר למונולוג והכל מלווה בטכנולוגיות וידאו וסאונד מתקדמות. אינטרפרטציה בהחלט מעניינת ושוברת שגרה. בהמשך נוחתת פתאום ההצגה לתקופה מוקדמת בהרבה. המוסיקה מושמעת מפטיפון תקליטים מיושן, התנהלות האנשים איננה מתאימה לימינו. בילוי הערב הוא משחק בינגו. מה פתאום בינגו? בעידן הטלביזיה, משחקי הוידאו והמחשבים, את הבינגו תתקשו למצוא אפילו בבתי האבות. הסופרים, טריגורין וקוסטיה, משתמשים בעט, בפנקס ובמחברת במקום בלפטופ ובמחשב כף יד. התקשיתי להבין את עירוב סיגנונות הזמנים. ההצגה ככלל זורמת היטב ויוצרת עניין וקשב.

רמת המשחק איננה אחידה אך ברור שאנו צופים בעתודת שחקנים מוכשרים שיפארו בקרוב את במותינו.
כפיר קורנר בתפקיד קוסטיה הוא שחקן מעולה שאין לי כל ספק שנפגוש בקרוב על במות נוספות. כפיר שולט היטב בכל המצבים ועובר נכון מאיפוק לזעם ומעלבון להתנשאות. משחקו מרתק והקֶשֶב שלו מעביר היטב את תחושותיו. קוסטיה אוהב ושונא את אימו, הדיוה ארקדינה ניקוליבנה, בז לה ומחפש את חיבתה והערכתה ואת כל התחושות הללו מצליח כפיר קורנר להעביר את הקהל, אֵלַי, בשלמותן.
גור פיפשקוביץ' בתפקיד מדווינקו המורה מציג דמות סטראוטיפית של הלוּזר האולטימטיבי, אסקופה נדרסת מרצון על-ידי כולם. ביצוע מושלם של התפקיד שמעביר את ההרגשה הנכונה לצופה. עם זאת קשה לי לאמוד את יכולותיו כשחקן. הדמות חד-מימדית כנדרש לאורך כל המחזה, אדם נטול עמוד שדרה שנאמן היטב לנחיתוּתוֹ. כנראה אצטרך לעקוב אחריו ולראות אותו בתפקיד נוסף כדי לתהות אחר יכולותיו.
מאשה מגולמת על ידי שחקנית כובשת עם יכולת להעביר היטב גם מסרים לא מילוליים באמצעות שפת גוף. הבעייה היא שאינני יודע אם בהצגה שראיתי שיחקה את התפקיד גיל יפרח או מעיין פייזק. [יום שישי 10 באפריל 2009 14:30].
ליאור מיכאלי בתפקיד הרופא דוֹרְן מדלג בקלות ובחן בין ההתנהגויות השונות שהוא מפגין כלפי הדמויות במחזה. טיפוס מעט מניפולטיבי שפונה אל כל אדם כמידתו ועל פי צרכיו. ליאור מפגין גמישות משחק שתאפשר לו להתמזג היטב בכל תפקיד שיוצע לו ואין לי ספק שיוצעו לו תפקידים ברגע שיצא לאויר העולם לנשום ניחוחות אודישנים.
יותר מכולם הקסימה אותי מירב שירום בתפקיד פולינה. תפקיד שולי לכאורה עם מעט מאוד טקסט והרבה מאוד סבטקסט. מירב ניחנה בכישרונות מימיקה נדירים שמאפשרים לה להעביר מסר לא מילולי שלם על רקע דברי האחרים. היא יודעת להעניק את המבט המתבקש כאשר בן שיחהּ צופה בה, ולהביע היטב את דעתה או סלידתה בלא מילים מאחורי גבו. לאורך ההצגה מצאתי את עצמי מקשיב לשחקן שמדבר על הבמה אך מתמקד בפניה של פולינה [מירב] שנותנים התייחסות משלה למצב. התפקיד מחייב אותה אמנם להיות בכיינית במידה מעט מוגזמת אך היא מצליחה לאזן היטב את רגעי הבכיינות באמצעות שלל ההבעות בשאר קטעי המחזה. בכוונתי לעקוב אחרי התפתחות שחקנית זו.

ומה עם הדס מורנו בתפקיד נינה? כאן אני חייב גילוי נאות. הדס היא בת השכן. לא, אינני מתכוון לביטוי הקלישאי אלא למילים כפשוטן. כאשר אני פותח את דלת דירתי, על הדלת הנגדית כתוב השם מורנו. זה הבית בו גדלה הדס. אני מכיר את הדס מילדותה. היא למדה בבית הספר בו למדו ילדי ושרה בטקסי בית הספר. כשבגרה דרך כוכבה מהר מאוד ואני מניח שכולכם נתקלתם בשמה על במות המחזמר או בטלויזיה ואף בטורי הרכילות. שמחתי מאוד לשמוע שהדס לא הסתפקה בכוכבוּת והחליטה ללמוד ולהתמקצע. עד כאן גילוי נאות שמבהיר היטב שאינני יכול להיות אובייקטיבי לחלוטין ונטול פניות. עכשיו אפשר לפנות לנושא.
בתחילת ההצגה נינה היא פרח כוכבנות בפוטנציה שמשתוקקת להופיע על במה. קוסטיה הוא מחזאי בראשית דרכו שנותן לה את הבמה והיא חוטפת את התפקיד אף שאיננה מבינה אותו ותופסת אותו כמשעמם, ובצדק. בחלק זה של ההצגה התקשיתי לראות את נינה, ראיתי על הבמה את הדס. זוהי בעיקר הבעייה שלי כמי שמכיר את הדס ואיננו יכול להתנתק מההיכרות ולהניח לדמות שבמחזה לבקוע. גם אופי התפקיד בשלב זה הוא יותר תנועתי ופחות דרמתי כך שבניית הדמות קשה. בחלקה השני של ההצגה שמתקיים כעבור שנים, נינה היא שחקנית חלטורות מתוסכלת שנודדת בין במות נידחות ומנסה לחַיוֹת את חלומותיה. כאן כבר נעלמה הדס מעיני לחלוטין ונותרה אך ורק נינה. בדיאלוג הסיום הייתה נינה על הבמה ואני התרגשתי ממשחקה עד דמעות. הדס מפגינה בתפקיד זה כישרון דרמתי שמאפשר לה לעשות חייל על במת התיאטרון. עם זאת הדס איננה בשלב פילוס הדרך, היא הגיעה לסטודיו לאומנויות התיאטרון לאחר שכבר כיכבה במחזמר ובטלביזיה כך שהכל פתוח בפניה. אני חובב תיאטרון ולכן אשמח לראות אותה על הבמה אך ברור לי שמגוון יכולותיה והשיקול הכלכלי ינחו אותה למחוזות אחרים.

לסיכום. מעכשיו אני עוקב גם אחרי הפקות הסטודיו לאומנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין, אין לי ספק שנכונות לי שם הצגות רבות וטובות.
בכוונתי להמשיך ולעקוב אחרי כפיר קורנר ומירב שירום. רשמו שמות אלה לפניכם, אני צופה לפגוש אותם רבות על במת התיאטרון. ובאשר להדס מורנו הרי אתם כבר יודעים שאינני אובייקטיבי אז פשוט אאחל לה הצלחה בהמשך הדרך.

בסך הכל זכיתי היום בחוויה תיאטרלית טובה. בהצלחה לכולם.

משתתפים: תלמידי שנה ג' – אבי איתן, איציק כהן, ארז מעיין, גור פיפשקוביץ', גיל יפרח, גליה פטילון, הדס מורנו, חן יאני, יוגב יפת, כפיר קורנר, ליאור מיכאלי, מירב שירום, מעיין פייזק
מאת: אנטון צ'כוב
תרגום: דורי פרנס
בימוי ועיבוד: ניר ארז
מוזיקה: נועם ינקלביץ'
תפאורה ואביזרים: ניב מנור
עיצוב תלבושות: קארין דוד
תאורה: אורי מורג
תנועה: עמית זמיר
למי שרוצה לראות, ההצגה מוצגת עד 25.4.2009 בשעה 20:30. בימי שישי הצגה בשעה14:30. בתאריכים הבאים לא תתקיים הצגה 14.4 / 20.4
פרטים נוספים באתר הסטודיו לאומנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין http://www.studioact.co.il/newweb/page.asp?id=25
שיחה עם הבמאי בעכבר העיר http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,411,209,34575,.aspx

יוסי רן: 13 06 2009 14:52    כותרת הודעה: בתפקיד מאשה – השחקנית גיל יפרח

לאחר שצפיתי בהצגה 'השחף' כתבתי "מאשה מגולמת על ידי שחקנית כובשת עם יכולת להעביר היטב גם מסרים לא מילוליים באמצעות שפת גוף." בתפקיד מאשה היה דבל-קאסט ולא ידעתי מי הייתה המאשה ששראיתי.
אתמול ראיתי בסטודיו את סיבוב מסוכן עם גיל יפרח בתפקיד בטי וויטהאוס ועכשיו אני יודע שבהצגת 'השחף' ראיתי את גיל יפרח. גם בסיבוב מסוכן מפליאה גיל יפרח להשתמש בשפת גוף ועל כך אספר כשאחלוק חוויותי מסיבוב מסוכן.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: