לילות לבנים ארוכים [שבועות 2009]

שבת בבוקר – יום יפה. התעוררתי בשעה שמונה בבוקר. כנראה השלמתי את שעות השינה שהחסרתי בלילות האחרונים ואני מוכן לחלוק את חוויות החג. כל הקישורים לאירועים מופיעים בלקראת תיקון ליל שבועות.

ליל יום רביעי, הלילה הלבן של תל-אביב.
יונתן, גיל ואני נוסעים לאירועי הבמה הלבנה של אוניברסיטת תל אביב. בדרך אנחנו קוראים את מגילת רות. אנחנו מכירים את המגילה ונהנים לחרוג מהסיפור לפרשנויות פרטיות. בהזמנה נכתב "כניסה משער 8 החניה חופשית". זו לי הפעם הראשונה מזה שנים שמניחים לי לחנות בתוך האוניברסיטה, ממש בחניה של מקסיקו. בכניסה למקסיקו מקדמת את פנינו מוסיקה רעשנית במיוחד. המוסיקה איננה במקומה לטעמי ואנחנו נמלטים ממנה לגילמן.

לפני פתיחת הבמה הלבנה אנחנו רואים את "הילדה שהיא בעצם מריצה". הגעתי אל ההצגה עם הרבה ציפיות. לדברי ההפקה אורך ההצגה הוא כשעה ועשרים דקות. ההצגה שראינו נמשכה למעלה משעה וארבעים דקות וניכר שהקהל איבד את סבלנותו ונע בכיסאות בחוסר נוחות. ההצגה לא הייתה מהודקת כראוי ואני מקווה שזו מעידה מקרית שאיננה מעידה על ההצגה. לצערי, ההצגה חלפה לידי מבלי לגרום לי להתעמק במחשבות ומבלי לגעת בנימי הרגש. ההצגה איחרה להסתיים ואנחנו איחרנו לפתיחת הבמה הלבנה.

במה לבנה
הגענו ממש ברגע האחרון ונחפזנו לבחור באירועים בהם ניטול חלק בהמשך הלילה. התוכנית מורכבת מאירועים מקבילים שכמה מהם מתקיימים רק פעם אחת במהלך הלילה כך שבחירה באחד גוררת ויתור על אחרים.

האפשרויות ביניהן התלבטתי לסבב הראשון הן:
• בכורת ההצגה נושים בבימוי עודד ליפשיץ עם הקדמה מפי פרופ' פרדי רוקם. אני סקרן לראות הצגה זו בין השאר מפני שמשחק בה שחקן מוכשר בשם ויטלי פוקס שהרשים אותי בהצגות סמולבמה 'המעגל' ו 'גבולות' ונטל חלק בהפקת 'המלך ליר' בתיאטרון האוניברסיטה. הצגה זו תוצג פעמיים נוספות בשבוע הקרוב כך שאינני צריך להפסיד אירוע אחר כדי לראות אותה.
• סדנת תיאטרון פלייבק בהנחיית עדי ברק וקבוצתו. בבמה הלבנה של השנה שעברה השתתפתי בתיקון ליל שבועות נוסח תיאטרון פלייבק ונהניתי מאוד אך אינני מעוניין להפסיד התנסות אחרת כדי לחוות דבר דומה למה שכבר אני מכיר. אולי בשנה הבאה.
• סדנת אימפרוביזציה – סטודנטים מהחוג בהנחיית פיטר הריס. גם בסדנת אימפרוביזציה נטלתי חלק ב בתיקון ליל שבועות של השנה שעברה ובאירועים נוספים. הפעם אני מוכן לוותר.
• סדנת בובות בהנחיית ליבי רן. למרות שזו מבחינתי גולת הכותרת, אני יודע שאוכל לקבל סדנה זו לפי הזמנה ככל אשר אחפוץ.
• לשיר עם קול הלב בהנחיית שירי גורפינקל. אינני יודע על כך דבר ולא באתי הפעם לחפש אירועי זמר בבמה הלבנה. אם ארצה שירה, יש הלילה אפשרויות נוספות שאני מעדיף.
• מגילת רות במבט תיאטרוני – בית מדרש "עתים" וד"ר יאיר ליפשיץ. זה האירוע בו בחרתי.
מגילת רות במבט תיאטרוני

סדנת הפלייבק של השנה שעברה התייחסה למגילת רות במבט תיאטרוני. יצאתי מאותה סדנה עם התחושה שמספר ההיבטים התיאטרוניים למגילה הוא בלתי נדלה ורציתי לחוות פן תיאטרוני נוסף. הסדנה הייתה מעניינת. ד"ר יאיר ליפשיץ קרא בפני קבוצה של ששה משתתפי סדנה, ואני ביניהם, את מגילת רות ודן איתנו בהיבטים שונים של הנאמר במגילה. הפָּן התיאטרוני של הדיון היה דל מידי לטעמי והתקשיתי לגרור את המנחה לכיוון זה. בכל זאת הייתה זו חוויה מעניינת אם כי ציפיתי למשהו שונה.

תיאטרון פורום
לסבב השני בחרתי בתיאטרון פורום בביצוע סטודנטים מהחוג בהנחיית חן אלון. בסדנה זו השתתפו גם יונתן וגיל. הסדנה נפתחה בתרגיל קבוצתי שנועד לשחרר אותנו מעכבות. התרוצצנו ובצענו תרגילי שחרור שונים ומשעשעים ולבסוף ישבנו לשמוע מפי חן אלון הסבר על התפיסה של תיאטרון פורום. תיאטרון פורום שובר את המחסום הדמיוני של הקיר הרביעי בין הקהל לבמה. הסצנות המועלות על הבמה מציגות בעיה המידרדרת ומחריפה, ובנקודה זו עוצרים השחקנים שעל הבמה ומזמינים את הצופים להציע פתרונות או אפשרויות חליפיות לדמות שנמצאת בעמדת נחיתות. הצופה עובר מעמדה פסיבית לעמדה אקטיבית, עליו להיכנס לנעלי הדמות שמדוכאת על ידי הבעיה המוצגת. צופה שמציע פתרון לבעיה מוזמן לנסות ולשחק את האפשרות הדרמטית שהציע ביחד עם השחקנים שעל הבמה. הוצגו בפנינו שתי תמונות שמציגות בעיות מעולמם של הסטודנטים בתל-אביב ובעיקר הסטודנטים לאומנויות. ניתן לנו זמן קצר לדון בינינו לבין עצמנו בזוגות על הבעיה ולהציע שינויים בהתנהגות שיובילו לפתרון או לפחות לשיפור המצב. בחרנו לעסוק באחת התמונות ומספר צופים הציגו את השינוי שהם מציעים. אמנם אף אחד מהשינויים שהוצעו לא הוביל למצב טוב יותר אך לפחות נעשה מאמץ להתמודד עם הבעיה. מטרת התפיסה של תיאטרון פורום היא להפוך את החברה לחברה אקטיבית שאיננה מסתפקת בהטלת הפתק לקלפי אלא מנסה לבצע פעולה שעשויה להוביל לשינוי.

מופע הזריחה
הלילה הלבן של תל אביב מציע מבחר אירועים בכל רחבי תל-אביב. ב 01:30 החלטנו לעזוב את הבמה הלבנה וללכת למופע הזריחה בחוף הצוק. השעה היא שתיים בלילה וההופעה של דינדין אביב כבר התחילה. הקהל ממשיך להתקבץ ולהתרבות לאורך ההופעה. אנחנו סובבים את קהל האלפים ומתמקמים על המדרון המערבי כשפנינו אל הים ואל במת המופע וצמחים קוצניים משהו נעוצים באחורינו. המיקום שלנו מאפשר לנו לצפות במופע על הבמה ועל המסך הענק בישיבה נוחה יחסית. המופע של דינדין אביב ממשיך לאורך הסגנונות שעברה בדרכה האומנותית. לקראת הסוף שרה דינדין את השיר החביב עלי מהאלבום האחרון שלה "אף לא מילה" ומסיימת את חלקה במופע הזריחה בשיר "שיר לאהבה" ששרה עם להקת גאיה בראשית הקריירה הבוגרת שלה "יחד לב אל לב // נפתח ונראה ת'אור שבשמיים // יחד לב אל לב // נפתח בתקווה לאהבה …"

הנה מגיע האירוע המרכזי של מופע הזריחה. יהודית רביץ עולה לבמה ריקה עם הגיטרה ושרה את "סליחות", השיר שפרץ את דרכה אל הקריירה הארוכה שנמשכת ותמשך. מהשעה שלוש ורבע אנחנו עוברים לאורך הקריירה המגוונת של יהודית רביץ והקהל ממשיך לגדול עד האופק וכולם שרים יחד עם יהודית רביץ. את השירה מלווה הרכב מוסיקאלי עשיר שמשתנה לפעמים בהתאם לשירים. מאחורי יהודית רביץ ניצבת גיטרה לבנה בוהקת. מגיע הריטואל המוּכר של עזיבת הבמה. הקהל מוחא כפיים בעוז. אנחנו יודעים שהיא עוד תשוב. הגיטרה הלבנה עדיין לא ניגנה ואנחנו יודעים שאקדח שמופיע במערכה הראשונה… סופו שינגן.

יהודית שבה לבמה עם הגיטרה וללא הלהקה ומתחילה לנגן את 'הילדה הכי יפה בגן'. כל הקהל שר ויהודית רביץ מלווה את שירתנו בגיטרה. מידי פעם היא מסייעת בליפסינג [תנועות שפתיים ללא קול] אך רק אנחנו שרים ועל המסך הענק רואים את פניה של יהודית רביץ שמתמוגגת מהנאה. ממשיכים לשירים נוספים מ 'הכבש הששה עשר' הקהל שר כל הזמן. מדהים לשמוע אלפי אנשים שמתפרסים על פני מספר דורות שרים יחד באופן מדויק ובהרמוניה מלאה את השירים ששיכים לכולנו. התזמורת מצטרפת וממשיכים לעבור משיר רוק לשיר רוק. יהודית שרה 'סוף לסיפור'. שוב הלהקה נוטשת את הבמה וגיל מונה בפני את השירים שעדיין לא הושרו ואין סיכוי שלא יושרו ומציין שהגיטרה הלבנה עדיין לא "ירתה". ההופעה ממשיכה עד שברגע מסוים יהודית רביץ משלבת בשירתה את המשפט 'תסתכלו על השמיים'. אנחנו מביטים אל האופק ורואים את צבעי הזריחה. המופע מסתיים בשיר "באה מאהבה", הבמה מתרוקנת בפעם האחרונה והגיטרה הלבנה נשארת מיותמת ומיותרת.

בעודנו עומדים בפקק המכוניות שמפלס את דרכו מהמופע הביתה אנחנו משוחחים על העובדה התמוהה שענקי הרוק הישראליים מבוגרים מהוריהם של מעריציהם הצעירים ומשום מה איננו רואים את דור המחליפים. גיל מזכיר לנו שזו איננה תופעה ישראלית, בכל העולם ענקי הרוק קשישים. משום מה הדור הצעיר שנהנה לשמוע רוק ולבוא להופעות איננו מצמיח עתודת רוק – נושא למחקר אנתרופולוגי.

השעה שבע ארבעים וחמש. אני מכוון את הסלולארי המעורר לתשע ורבע לחטוף מעט שינה. בשעה שתים עשרה מתחילה המחווה לניסים אלוני בקאמרי וכדאי להספיק גם להתקלח מאירוע החוף הלילי לפני שיוצאים לדרך חזרה לתל-אביב.
בתשע ורבע מעיר אותי הסלולארי הממושמע. אני קם אחרי שינה חטופה ובראשי מתנגן, כנראה מתוך החלום האחרון, השיר "אף לא מילה" של דינדין אביב.

ניסים אלוני חי או מת
ערב שבועות, שתים עשרה בצהריים – משפחת רן בהרכב מלא במחווה לאומן ניסים אלוני בקאמרי לציון 11 שנים למותו. ניסים אלוני מוכר לציבור הישראלי בראש וראשונה כממציא השפה הגששית. השופשיק של הקומקום… בצנטרום של הפיילה… פגז קומפוט… הצד של האין-מנוע… הצחקתיהוך. כולם יודעים גששית, לא כולם יודעים מיהו ניסים אלוני. לניסים אלוני פן פחות מוּכר בציבור הרחב – ניסים אלוני הוא גדול מחזאי ישראל או לפחות אחד הגדולים. אני זכיתי לראות על הבמה עד כה רק שניים מבין תשעה המחזות שכתב ניסים אלוני ודווקא התחברתי אליהם היטב. אני אומר דווקא משום שהטענה הרווחת היא שמחזותיו קשים להבנה. בעצם גם ניסים אלוני טען שאיננו מבין תמיד את כל מחזותיו. מי שללא ספק הבין היה יוסי בנאי ששיחק במחזותיו ובתוכניות בידור בבימויו של ניסים אלוני שהמוכרת בהן היא 'חכמים בלילה' עם אילי גורליצקי. גיל, בני בן ה 25, יודע לצטט את חכמים בלילה, אך הוא חריג בדורו.

אנחנו יושבים באולם מילוא בקאמרי של תל-אביב, כרגיל יש לנו מקום טוב באמצע – קשרים, אתם כבר יודעים. גילה אלמגור, הכלה המקורית מ 'הכלה וצייד הפרפרים' מנחה את האירוע. בן זוגה להצגה, יוסי בנאי, איננו כבר בינינו, אותו אנחנו רואים רק בקטעים מוקלטים. עזרא דגן מציג קצת ארלקינו, רבקה מיכאלי שרה-משחקת 'הזמן רץ'… הרבה יותר מידי התייחסות לסֵפֵר על ניסים אלוני – מתחיל להריח כקידום מכירות. בהתחלה שקלתי לרכוש את הספר, ההגזמה בדחיפתו הוציאה לי את החשק להתעניין בו. עוד שבוע נפתח שבוע הספר העברי, אני מניח שבסופו של דבר יזדחל הספר לידי בדרך זו או אחרת. הטקס עמוס מידי לטעמי במלל על ניסים אלוני ופחות מידי קטעים מפרי עטו. חסרים לי מעט יותר קטעים הומוריסטיים. לא ציפיתי לפגוש את אבנר חזקיהו או את יוסי בנאי אבל בהחלט חשתי בחסרון ה 'חכם בלילה' שלצידו – אילי גורליצקי. אם הצלחתי לא להירדם אחרי הלילה הלבן שעברתי, כנראה היה האירוע ממש מרתק. חוויה יפה ומרגשת וחשוב מכל, כל ההכנסות מופקדות בקרן מלגות לדור העתיד של התיאטרון העברי.

יצאנו לדרכנו חזרה, יש לנו הערב תיקון ליל שבועות בחיפה. הדרך לחיפה הייתה פקוקה כדבעי והנסיעה שארכה כשלוש שעות לא הותירה לי זמן לחטוף שעת שינה לפני קריאת המגילה.
עייפתי מכתיבה להיום. החוויות מתיקון ליל שבועות בסימן "אֵת שאהבה נפשי" יחכו מעט.

יוסי רן: 01 06 2009 03:37    כותרת הודעה: ליל שבועות בחיפה

אֵת שאהבה נפשי
הפלג החיפאי של משפחתנו הולך ל "אֵת שאהבה נפשי" – תיקון ליל שבועות במתחם האודיטוריום בחיפה. אני, מן הסתם, גמור מעייפות. גיל הספיק לישון קצת בדרך ואפילו לחטוף תנומה קלה בבית. אירוע הפתיחה מסתיים בקריאת מגילת רות בפי שחקני הסטודיו לא לפני שפורטו כל נותני החסות לערב זה, החל מקרן בוסטון-חיפה וכלה במכולת שתרמה את היין.

מהי אהבה?
המושב הראשון שאליו הצטרפנו הוא הרצאה של ד"ר גדי טאוב בנושא "מהי אהבה?" מהיבטים מדעיים שונים. הנושא איננו קשור לחג השבועות. זהו המושב המרכזי לשעה זו ואולם רפפורט מלא מפה לפה. אנחנו מתמקמים בשורה האחרונה, טלי ויונתן שוורץ מצטרפים אלינו ואחריהם גם יונתן ברנר. אנחנו פוגשים גם שכנים וחברים נוספים. מסתבר שתיקון ליל שבועות קנה לעצמו מוניטין ומפגיש אנשים רבים שבדרך כלל דרכיהם אינן נפגשות. ההרצאה ככל הנראה מעניינת אך אני נלחם בקורי השינה ומתאמץ מאוד לשמור על קשב כמידת יכולתי. לקראת סוף ההרצאה אני עובר את משבר העייפות וקם רענן בכוחות מחודשים.

האישה והחותנת
רבע לחצות. אנחנו עוברים לבית הכט יחד עם נורית שהצטרפה אלינו בינתיים לשמוע את חוקר המקרא דר' יונתן בן-דב מספר על רות ונשותיו של דוד. שם ההרצאה 'האישה והחותנת' מכוון אל רות ונעמי. יונתן [ספרתי שלושה עד כה] פותח בבדיחה על שתי נשים בעיירה נידחת שבנותיהן הגיעו לפרקן והן אצות לחתן אותן. לשם כך הזמינו האמהות את החתנים המיועדים וקבעו לפגשם בתחנת הרכבת. מגיעה הרכבת ויורד חתן אחד בלבד. שתי הנשים טוענות שהוא החתן המיועד לביתן ופונות לרב שיפסוק. הרב נוקט בטקטיקת משפט שלמה ואומר 'חצו את החתן לשניים וכל בת תקבל את חציה'. מייד נרתעת אחת האמהות ואומרת 'תנוהו לאחרת ובלבד שיישאר שלם'. השנייה אומרת 'חלקוהו'. הרב פוסק מייד שזו שהסכימה לחלק את החתן היה היא החותנת האמיתית. מכאן הוא ממשיך לדון בסיפורי רות, נעמי בועז ושאר גיבורי המגילה. מנתח את הסיפור באופן מרתק. שוב מתגלים לנו פנים חדשים לסיפור המוכר. הסיפור נמשך אל שושלת דוד רב המעללים שלא השאיר אישה בדרכו מבלי לעמוד על טיבה במזימות ובתחבולות. אלא שמסתבר שמרבית התחבולות היו דווקא ביוזמת אותן נשים. הסיפורים כרגיל מגלים טפח ומסתירים טפחיים, או שאולי להיפך. העיקר שהסיפור מעניין ומשובב והופך את כל מחשבותינו על פיהן פעם נוספת. בסיום אני שואל דר' יונתן בן-דב היכן ניתן לשמוע אותו מעביר שעורים דומים, הוא מפנה אותי לשיעוריו באוניברסיטת חיפה ומזהיר אותי שההרצאות באוניברסיטה אינן במתכונת של מופע הומוריסטי כמו ההרצאה שכרגע שמענו. לי דווקא נראה שההומור הוא חלק מאישיותו ולכן חזקה עליו שגם שיעוריו באוניברסיטה משעשעים – שווה בדיקה.

כבר אחת בלילה. משפחתי האהובה בינתיים קורסת מעייפות ורוצה הביתה. אני בינתיים התעוררתי לגמרי ואינני מעוניין לוותר על המשך הלילה. אני מסיע אותם הביתה ושב. כל הרמזורים בשני הכיוונים לטובתי הלילה ואני מצליח לחזור לפתיחת ההרצאה הבאה באחת ורבע.

אהבה וחסד, דין ומשפט
הרב עו"ד גלעד קריב מציג בפנינו קריאה ישנה/חדשה במגילת רות תחת הכותרת "אהבה וחסד, דין ומשפט". הנה לפנינו היבט נוסף של מגילת רות מכיוון בלתי צפוי. כולם ללא יוצא מן הכלל אנשי חסר ואמת. רות עושה חסד לנעמי ובועז מרעיף חסדיו על רות ונעמי מרבה חסד עם רות. אידיליה. אני מנסה להזכיר את המניפולציות בהן דנו בפגישות קודמות והרב עו"ד גלעד קריב הודף את טענותיי בחן. מספר משתתפים נוספים מנסים להחיות כיווני מחשבה נוספים והרב משיב את המושכות באלגנטיות לידיו. מקצוען אמיתי עם כריזמה מתפרצת. פתאום אני קולט שהוא דוחה כל סטייה מהנושא משום שהוא חותר להוכיח תזה שהוא בונה על נדבכי פרשנותו ואסור להפר את יציבות המבנה. ואנחנו עוברים לדיון בנושא רות הגֵרה כנגר רות הגיורת. רות מעולם לא גוירה "כהלכה", כל גּיוּרה מתמצה במילים 'עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי'. ובכן, רות המואביה הייתה ונשארה גֵּרה מואביה וממנה צמחה שושלת דוד. בהמשך מציג הרב העו"ד את התפתחות דרישות הגיור לאורך השנים ואנחנו לומדים על גלישה לאורך השנים משמירת כבוד האדם להתייחסות לאלוהות עד כדי הזנחת הקשר בין אדם לחברו. התיזה מתחילה להתבהר ואני נוטה להשתכנע.
• במאה השביעית לספירתם קובעים כללי הגיור בתלמוד הבבלי 'תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני' אין כמעט התייחסות לענייני האדם והמקום אלא לבין אדם לחברו והחשוב מכל הדאגה לעניים.
• חלפו כארבע מאות שנים ובמשנה תורה לרמב"ם נאמר 'כיצד מקבלין גרי הצדק? כשיבוא להתגייר, ויבדקו אחריו ולא ימצאו עלה, אומרים לו: "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים, דחופים, ומסוחפין, ומטורפין, וייסורין באין עליהן?" אמר: "אני יודע ואיני כדאי" – מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו עיקרי הדת, שהוא יחוד השם ואיסור עבודה זרה, ומאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ואין מאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצוות.'. כאן מודגשת חשיבות ענייני בין אדם למקום וענייני לקט שכחה ופאה יורדים מחשיבותם.
• עברו עוד שש מאות שנה ובשולחן ערוך נאמר 'כשבא להתגייר אומרים לו: "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים, סחופים ומטורפים, ויסורים באים עליהם?" אם אמר: "יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם" – מקבלין אותו מיד. ומודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבים, ומאריכין עמו בדבר זה. ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצות, שאומרים לו: "קודם שבאת למידה זו אכלת חלב – אי אתה ענוש כרת, חללת שבת – אי אתה חייב סקילה. ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת, חללת שבת אתה חייב סקילה." ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו.' נותרו לנו אם כך רק ענייני יראת שמיים. אין זכר ליחסי אדם לחברו ולדאגה לעניים.
והנה התיזה אליה חותר הרב עו"ד גלעד קריב ואותה הוא מציב בבהירות: היום דיני הגיור כהלכה אינם דואגים כלל לאדם אלא ליראת שמים בלבד ובכך מקשים על אנשים שרוצים להיות יהודים את הגיור. יכול להיות שיש שרוצים להתגייר שלא בתום לב ובכל זאת עדיף לנו לקבל לשורותינו רות אחת שמחלציה יבוא המלך דוד אפילו אם נקבל כספח לידה את עֹרפּה.

דע מאין באת
השעה כבר שתיים וחצי. עוד מעט מתחילה ההצגה 'דע מאין באת' שלִשמה התעקשתי להישאר ער. העייפות חוזרת להשתלט עלי אך אינני מוכן לוותר. יונתן ואני מתמקמים סביב זירת ההתרחשות בתיאטרון הסטודיו. אני כבר ראיתי את ההצגה במסגרת פסטיבל אקט 2 הראשון אלא שזו הייתה לי ההצגה האחת עשרה ונשארו לי בה דברים רבים סתומים. הפעם באתי להשלים את החסר, אלא שעכשיו אני עייף עוד יותר ונלחם ללא הצלחה יתירה בנטייתי העזה לנקר. שוב הצלחתי להחמיץ את העיקר. בנושא הצגה זו הספקתי בינתיים להעשיר את הבנתי אך במקום לפרט כאן אכתוב את תובנותי מההצגה במענה למה שכתבתי על ההצגה בעבר.

פתיחת השמיים
לסיום תיקון ליל שבועות אנחנו נקראים לרחבת האודיטוריום שבה פתחנו את הערב לטקס 'פתיחת השמיים'. הרחבה מתמלאת באנשים ואני די מופתע לגלות שהרבה מאוד אנשים בילו איתנו את כל הלילה. על הכסאות ממתינים לנו שירונים משוכפלים ובהם, בין השאר, השירים: באהבתנו, מילה טובה, כולנו זקוקים לחסד ושיר לאהבה. אלה הם אותם שירים ששרנו במופע הזריחה בלילה הקודם, אך הפעם הם נשמעים שונים לחלוטין. טקס הסיום מאכזב מעט. כל הערב היה מאורגן ברמה גבוהה ובטוב טעם ולסיומו העמידו מסכת שירה מוזרה שמזכירה מעט את אירועי החג בבית הספר היסודי. קריאתם של חלק ממשתתפים בטקס איננה רהוטה שלא לומר עילגת, וחבל. יכלו לקצר חלק זה שכל מטרתו הייתה להודות בשנית למממני האירוע ולתורמים. התודות במקומן, גודש המלל העכיר מעט את הערב המוצלח.

נהניתי מאוד מהאירוע בכללותו ואין לי ספק שאגיע לאירועים דומים גם בעתיד. בדרך הביתה במורד שדרות הנשיא בואכה טשרניחובסקי הוארו השמיים באור הזריחה ואני הלכתי לישון.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: