אבניבי בצבעים

השעה היא בערך 02:00 בלילה. אני יושב מול המחשב והטלביזיה מספקת לי מוסיקת רקע. בשעות אלה אני עובר לפעמים לערוץ 33 שמשחזר את פס הקול של ילדותי. מדברי הקישור של רבקה מיכאלי אני קולט שמדובר באחד מפסטיבלי הזמר והפזמון. השירים מתנגנים ברקע ואז תופס את תשומת ליבי השיר אבניבי, השיר הראשון שצבר שלל דוז פואה והביא את האירוביזיון לבניני האומה בירושלים. מרגע זה אני עובר להקשיב לפסטיבל וגם לצפות בו.

הפתעה – יש צבעים!

בשידור המקורי לא ראינו צבעים. גם מעשירי הארץ שרכשו טלביזיה צבעונית נסתה הממשלה למנוע את הצפיה בצבעים על ידי הפעלת "מחיקון". המחיקון מחק את הצבעים מהשידורים שצולמו בצבע במטרה לצמצם את הפער בין העשירים לעניים. אלא שהעשירים לא ויתרו ורכשו אנטי מחיקון. האנטי מחיקון צבע את שידורי הצבע המחוקים בצבעים מעוותים במידה ניכרת, אבל בכל זאת צבעים. התוצאה, מחיר הטלוויזיה עם האנטי מחיקון היה גבוה עוד יותר והדגיש את הפער. אני לא הייתי בין אותם מאושרים שזכו לראות צבעים משוחזרים בטלביזיה.

אני עוזב את המחשב ועובר לעקוב אחרי הפסטיבל. כל הביצועים מהוקצעים ומוגשים עם "העמדה" מתאימה ובליווי תזמורת בניצוח יצחק [זיקו] גרציאני הזכור לטוב. הפסטיבל שימש באותם ימים לבחירת השיר שייצג אותנו באירוויזיון ולכן היה עליו לעמוד בכללים. אחד הכללים המחייבים באותו אירוביזיון היה ליווי תזמורתי. לימים שינה האירוביזיון את פניו וויתרו על כורח זה.

נגמרה הצגת השירים. ההצבעה היא מבצע לוגיסטי מסובך וצריך למלא את הזמן. להקת מחול רוקדת לצלילי שירים ישראליים. לפתע אני מזהה בין המחוללים את דוד דביר משופטי "נולד לרקוד" של ימינו. סוף סוף אני רואה אותו רוקד ומסתבר שהוא עושה את זה לגמרי לא רע. הלהקה יורדת ומנחת הערב מזמינה את "אשפי הבידור גדי יגיל וחנה לסלאו" שמגישים סדרת חיקויים של שירים מהפסטיבלים הקודמים. כבר שכחתי את כישורי החיקוי שלהם. במיוחד הופתעתי מחנה לסלאו שרשומה בתודעתי כשחקנית-בדרנית וממש שכחתי שיש לה גם כישורי שירה וחיקוי. בהחלט משובב.

במרץ 1979 התארח האירוויזיון בבניני האומה בירושלים בזכות השיר אבניבי מאותו פסטיבל. הטלביזיה הישראלית הייתה מחויבת לספק את השידור לכל הרשתות האירופאיות בצבעים. רשתות הטלביזיה בירדן ובלבנון העבירו את השידור מאירופה בצבעים מלאים. במטרה לשמור על צופי הטלביזיה מפני נדידה לתחנות השכנות קיבלה הטלביזיה הישראלית אישור ממשלתי מיוחד להעביר את השידור באופן חד פעמי ללא מחיקת צבעים. אשתי ואני היינו אז נשואים טריים. מתנת החתונה שקיבלנו מאחותי הייתה טלביזיה צבעונית – מכשיר שפופרתי ענק שבחזיתו מסך צבעוני של 12 אינץ'. בערב האירוביזיון ישבנו יחד קרוב מאוד למסך וראינו בצבעים חיים את הזכיה השניה של ישראל באירוביזיון עם השיר הללויה. אושר צרוף.

על זה נאמר 'נוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם'.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: