חוויה אנתרופולוגית בטעם העיר חיפה

פסטיבל 'טעם העיר' עבר השנה לעירי חיפה. אתר האירועים המתחלפים שקרוי מסיבה תמוהה 'חוף הסטודנטים' נמצא ממש מול חלון חדרי בעבודה ואני עקבתי מהחלון אחר ההכנות. מגרש הכורכר הענק רוצף בשטיחי דשא ירוק, סביבו הוצבו דוכני ממכר ומכולות קירור ענקיות, מגדלי קול ותאורה וכמובן האולפן הנייד של גלגל"צ, האורח הקבוע באירועי החוף. השטח נזרע בכרזות פרסומת ענקיות והפתעה… אף לא פרסומת אחת עם כוכב סגול, ריבוע כתום או כתם תכלת. מה קרה לחברות הסלולריות שמשתלטות עם כל אירועי החוף? אם הם חשבו שאנשים אינם מדברים בסלולרי תוך כדי בליסת מזון הם טעו בענק, כולם מדברים בסלולרי אך איש איננו מסוגל לשמוע.

מעולם לא השתתפתי ב'טעם העיר' בעבר. לקחתי חלק בהרבה אירועי טעימות ובעיקר בפסטיבלי גבינות ויין אך לא באירוע כזה. 'טעם העיר' נמשך בסך הכל שלושה ימים. מניסיון העבר שלי עם אירועים המוניים קצרי מועד אני יודע שערב הפתיחה הוא הפחות עמוס, אולי משום שאנשים מצפים שיהיה עמוס ונרתעים מלהגיע. בתחילה רציתי ללכת לערב הפתיחה אך היו לי תכניות קודמות לאותו ערב לכן הוא לא בא בחשבון. בערב הפתיחה היו כל דרכי הגישה לאתר הפסטיבל פקוקים ואני נתקעתי בפקק בדרכי לאירוע האחר אליו נסעתי. חשבתי לצאת ל 'טעם העיר' בערב השני. התכנסנו יונתן, גיל ואני מול החלון הצופה אל הפסטיבל. המרחק מחלוננו למתחם הפסטיבל הוא פחות מ 100 מטר בקו אוירי, אלא שכישורי המעוף שלנו מוגבלים והמרחק הקרקעי הוא 1500 מטר. משראינו את הפקקים שמשתרעים מאופק לאופק ואת העומס בתוך המתחם החלטנו להמתין שהעומס ירד. חלפה שעה ועוד שעה והעומס לא פחת. אינני מאלה שמוותרים על חוויות ואני מוכן גם לאכזבה, מי שלא ערוך לאכזבות מפעם לפעם עלול להפסיד את ההנאות האמיתיות. יש לנו עוד יום, אולי מחר יהיה פחות עמוס. אחרי 22:00 החלטנו לוותר להיום והלכנו הביתה.

למחרת סיפרה לי אנה שהייתה בפסטיבל בערב הראשון ממש בשעת הפתיחה 17:30 ולא היה עמוס. הדוחק החל לדבריה בסביבות 20:00 ולכן כדאי ללכת ממש בפתיחה ולצאת לפני העומס. שרית ספרה לי שביקרה בערב הפתיחה והיה צפוף למדי אך אחרי 22:00 החל ההמון להתפזר, היה ממש נחמד והיא מתכוונת ללכת לשם שנית. אני פרפר לילה ולכן החלטתי ללכת מאוחר ככל האפשר. בכל אירוע מסוג זה, ערב הסיום הוא העמוס מכולם אבל אין לאן לדחות יותר. נפגשתי עם גיל לפני החלון בשעה עשר בלילה, יונתן החליט לוותר. הפקקים כיסו את כל האזור ונחילי אדם זרמו אל האתר. גיל דחק בי לאכול משהו בטרם נצא, לדעתו לא כדאי להגיע לאירוע מזון כשאתה רעב, מעניין איפה הוא למד את זה. אכלנו כמה פרוסות לחם עם גבינה ויצאנו לדרכנו, בסך הכל 1500 מטר, 22 דקות הליכה מהן כחמש דקות בפקק אנושי במנהרת תחנת הרכבת. הגענו.

בכניסה לאתר הפסטיבל מקדמים את פנינו תועמלני יופלה שנועצים לידינו גביעי יוגורט מוקצף עם פרי בתחתית. די טעים . בדיעבד, זו היא הטעימה היחידה שניתנת ללא תשלום. בכל שאר הדוכנים אין דוגמאות טעימה אלא מנות אוכל גדולות מידי לטעימה שמחירן בסביבות 20-25 ₪. אפשר כמובן להתארגן בקבוצה לקנית מנות שונות שמסתובבות בין החברים לטעימה. אינני מאורגן בצורה זאת ואולי טוב שכך, אני הרי מנסה לצמצם מימדים. האתר עמוס לעייפה וכיוון התנועה שלי מוכתב בעיקר על ידי זרם האנשים. אני מנסה להתקדם במעגל החיצוני נגד כיוון השעון. המשימה איננה פשוטה, נחלי אדם זורמים בכיוונים שונים בקבוצות וקשה לחמוק מהזרם. כשאני נזרק לכיוון המרכז אני נזהר לא לדרוך על האנשים שיושבים על ה"דשא" במעגלים ואוכלים במלוא פה. אני מתקדם לאורך הדוכנים, מתעכב פה ושם וממשיך. מסעדת בשרים, מסעדות בסגנון המזרח הרחוק, מסעדה ערבית, לפניה מחוללת רקדנית בטן עם כנפיים זהובות ענקיות ומולה אדם לבוש שחורים, כיפה שחורה וגדולה לראשו והוא מתנועע בתנועות דמויות ריקוד. תמונה הזויה למדי. עוד דוכן, מסעדת תפוחי אדמה אפויים, בית מאפה צרפתי, ביתנים בסגנונות שונים ופתאום דוכן של ספרי קריאה ב20 ₪ הספר. אני מתעכב בדוכן הספרים, כאן אין המון דחוס, אין ספק שאני כאן החריג ממש כשם שדוכן זה איננו שייך בדיוק לאירוע. אינדירה, אלבאבור, אגדיר, ג'ירף, הנמל 24, גאיה… אני חולף כמיטב יכולתי בין הדוכנים. שום דבר איננו קוסם לי מספיק שאטרח להדחף לקנותו. גם בזאת אני חריג, מרבית הקהל שסובב אותי בוֹלס אוכל מסוגים שונים בתיאבון רב.

הפסטיבל מתקיים לצד הים ותמיד ניתן לחמוק מהעומס ומההמולה לכיוון החוף. על החוף פגשנו את נורית ואת איתמר שכבר היה כאן בערב הפתיחה והעיד שאז היה פחות עמוּס. חזרנו אל המתחם להמשיך ולשוטט בצוותא בין דוכניו. עד מהרה נואשתי מהנסיון לשמור על קשר עין והודעתי לגיל שנשמור על קשר סלולרי. לא הייתי היחיד שבנה על קשר סלולרי. רבים סביבי זעקו אל תוך מכשיריהם בניסיון נואש לשמוע את חבריהם ולאחר מכן הלכו אנה ואנה כשהם מנופפים בסלולרי כאמצעי זהוי.

המגוון האנושי רבגוני ומפתיע, האנשים הרבה יותר מעניינים מהאוכל. נראה שכולם הגיעו לכאן – ילדים וזקנים, צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים, דוברי עברית, ערבית, רוסית ועוד. דתיים? מה מחפשים כאן הדתיים, הרי הכשרות איננה הצד החזק של האירוע. ובעצם למה לא דאגו גם להם? יכלו, מן הסתם, לארח גם מסעדות כשרות בפסטיבל לטובת חלק ניכר מאוד מאוכלוסית ארצנו ששומר כשרות. מרבית האנשים הגיעו לאירוע בלבוש מתאים לאירוע שמתקיים במתחם שאיננו ממוזג על חוף הים. חלקם הסתובבו בלי חולצות לאפשר לנו מגע ישיר עם זעתם הניגרת. אני באתי, בעוונותי, במכנסי ג'ינס ארוכים שבתחתיתם מכפלת. בבית גיליתי שאספתי אל אותה מכפלת כמות בלתי מבוטלת של אניצי צמחיה צהבהבה ודוקרנית, שאריות של מה שהיה שלשום דשא ירוק. לא הצלחתי לגלות בשטח את האנשים שהולכים במיטב מחלצותיהם ל ' הנמל 24 ' לשבת במתחם הממוזג ולהפרד ממאות שקלים, אלה כנראה מעדיפים את הדבר האמיתי, ואולי באו לארוע בתחפושת עממית. סביב כניסות המתחם פזורים אנשים שמחלקים כרזות וחוברות של כתות משיחיות וידעונים למיניהם. לקחתי חוברת של "קרן אחווה משיחית" – ספרות מקצועית למחקר האקדמי של ליבי.

פסטיבל 'טעם העיר' הוא חוויה שמשתפת את כל החושים, ולפעמים אף כאלה שלא ידעתי עד כה על קיומם.
• החוש שזוכה לגירויים הגדולים מכולם הוא חוש השמיעה. במרכז המתחם ניצב ביתן ענק של קוקה קולה זירו שמשמיע מוסיקת פופ בעוצמה מחרישת אוזניים, מולו מתנגנת מוסיקה בסגנון ערבי שלצליליה רוקדת רקדנית בטן ולידם מגדל של נביעות פלוס שמשמיע את מנגינותיו ובראשו כרוז שמנהל שעשועון וידאו ועל כולם גוברת עוצמת האומצה-אומצה מהאולפן השקוף של גלגל"צ. הבהרה, אומצה-אומצה זה צליל, לא סטייק. יכול להיות שכל אחת מהמנגינות נעימה לאוזן בפני עצמה, אך השילוב והעוצמה יוצרים צליל מוזר ולא בהכרח עָרֵב לאוזן.
• החוש השני שנשלט על-ידי הפסטיבל הוא כצפוי חוש הריח. בליל ריחות מכל הסוגים נישא באויר. תפוחי אדמה חרוכים מחד ובשר צלוי מאידך מתערבבים עם ריחות מאפה צרפתי, מגוון עצום של בירות ושלל ריחות מתוקים, חריפים, חמוצים ומרירים ומידי פעם גל של ריח זיעה. המתחם שוכן בסמיכות לחוף הים אך מארגני האירוע מצאו לנכון להקים בין איזור המזון לבין החוף חומת בד שחוסמת את הבריזה לחלוטין ואנו שרויים בחום ולחות מחניקים שמגירים מהסועדים פלגי זיעה. תאוות האכילה, לצערי, עדיין גדולה במחוזותינו מהמוּדעוּת לדאודוראנט.
• גם חוש המישוש זוכה לחוויות מסוגים שונים. אני מוּבל על ידי הקהל בדחיפות קלות וקלות פחות לכיוונים שונים אליהם לא התכוונתי להגיע. בשלב מסוים מקבל גב חולצתי מנה נעימה של משקה צונן. הדשא הירוק שנפרש בשטח לפני יומיים הפך עד ערב הסיום לצהוב, נראה כחציר לאחר הקציר ודוקר בהתאם, דבר שלא מונע מהרבה מאוד אנשים לשבת על ה"דשא" במעגלים ולחלוק ביניהם את מנות המזון.
• את חוש הראיה מפנקים אורות צבעוניים ומהבהבים שבוקעים מעשרות שלטים ומסכי ענק שהמקרינים הודעות פרסומת וסרטי וידאו.
חוש הטעם אמוּר לזכות באירוע זה בחוויה העיקרית. אני מניח שמרבית הקהל אכן אוכל מאכלים מכל הבא לפה. אני מוותר על התענוג. האוכל שמוצג בדוכנים איננו שונה מזה שאני רואה באותן מסעדות במרבית ימות השנה וההקפדה על הכנתו ירודה משום שמנהלי הדוכנים נחפזים לספק כמויות עצומות של אוכל ללקוחות. מפעם לפעם אני מתעכב ומתלבט מה אטעם וממשיך הלאה.

ברחבה המרכזית של המתחם מוצב ביתן ענק של בירה ולראשו שלט מאיר עיניים של קארלסברג. למיטב הבנתי יש שם מגוון עצום של סוגי בירה, אך אין לסמוך על מילתי בנושא זה שהרי אינני מחובבי הבירה ולכן אינני טורח להדחף לכיוון זה. אז מה? אינני צריך לטרוח, אני מוּבל על-ידי הקהל ממש אל פאתי הדוכן. חלק ניכר ממשוטטי הפסטיבל אוחזים בידם בקבוק בירה ענק, כמדומני 1200 מ"ל, חלקם לוגמים ישירות מהבקבוק, אחרים מוזגים לחבריהם. כשנזרקתי אל הדוכן עמד לידי נער ובידו בקבוק בירה רב מימדים, הוא פתח את הבקבוק, לגם ממנו לגימה קצרה, עיווה את פניו בהפתעה ואמר 'זה מר !'. הסכמתי איתו ותהיתי למה החליט הנער לרכוש ג'ריקן בירה אם איננו יודע אפילו את טעם המשקה ותופעות הלוואי שלו. ולעניין תופעות הלואי, בשולי המתחם מצוייה סוללה של שירותי שדה לאלה שנזקקים לנקביהם.

הצלחנו להפגש מחדש. נורית, איתמר וגיל אכלו משהו ב 'פינגוין', אני לא אכלתי דבר והייתי מעט רעב. הדוכן היחיד שממש משך את תשומת ליבי מכר פלטות של גבינות קשות עתירות ריח ויינות תבור. ניסיתי לשאול את המוכר, איש גדול מימדים שניכר שאוהב את גבינותיו, איזה גבינות יש בפלטת הגבינות. שנינו צעקנו ולא שמענו זה את זה. ויתרתי. בדיעבד יכולתי לקנות את הפלטה גם מבלי לקבל את המידע. אני הרי מטורף על גבינות חריפות ומסריחות, מה כבר יכול להיות רע בפלטת טעימות שכל מחירה 10 ₪ ועוד אפשר לצרף אליה כוס יין תבור ב 12 ₪.

בסיכומו של עניין, טעם העיר איננו לטעמי. בפעם הבאה שיגיע למחוזותינו אתלבט, ולבסוף אחליט ללכת בכל זאת, לא בגלל אירוע אלא בגלל שאני כזה שמתקשה לוותר על התנסויות חדשות. בפעם הבאה אבוא לערב הפתיחה.

אם תרצו לקרוא גם חוויות אוכל מהאירוע אני ממליץ לקרוא את חוויותיה של שמריתוש ב http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1107371
"השף" מפורום גורמה סקר את האוכל בארוע בליווי צילומים שממחישים את האוכל ואת מצע הדשא-חציר – שווה קריאה http://www.fresh.co.il/vBulletin/showpost.php?p=2886173&postcount=10

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: