אני שר לעצמי איזה אחלה עולם בקלבת שבת

מאור כהן ופיטר רוט

אמש חזרנו מחופשה בברלין. חופשה בעיר גדולה ורבת עניין, למי שעדיין לא יודע, היא עבודה קשה מאוד. במהלך היום רצים ממקום למקום ומנסים לגמוע כמה שיותר חוויות, ובערב במקום ללכת לישון יוצאים לבלות. אז עכשיו אנחנו בביתנו החם בחיפה והגיע הזמן לנוח. אז נחים? מה פתאום. בסביבות השעה חמש, עוד בטרם התפנינו לאכול ארוחת צהריים, אנחנו שומעים את גיל מדבר בטלפון עם חברים וכך נודע לנו שבקלבת שבת, ממש עוד מעט, מתחילה הופעה של מאור כהן ופיטר רוט. תוך 10 דקות אשתי שתחייה ואני מוכנים לצאת. גיל כבר מורגל בכך שהוריו הולכים למקומות הבילוי שלו ולדבריו אין לו עם זה בעיה.

זוהי הפעם הראשונה שאני הולך לקלבת שבת בנמל חיפה. קראתי את מה שיונתן כתב על קלבת שבת והחלטתי שגם לי מגיע אך בינתיים לא הזדמנתי לשם.

אנחנו מגיעים יחד עם גיל וברוך לאזור בערך בשעה 18:00 ומגלים שהמשטרה חוסמת את הגישה ברכב אל מתחם הנמל. בלית ברירה אנחנו חונים אי שם ברחוב יפו ושועטים אל אזור האירוע. 
 

איזה כיף – חוויה אנתרופולוגית מרנינת נפש. לפעמים אני ממש גאה בעם שלנו שיודע לפעמים להנות באופן תרבותי. זוכרים את תאור החוויה האנתרופולוגית בטעם העיר חיפה? אז כאן התמונה שונה לחלוטין. רחבת האירוע הומה אדם, החום כבד ומעיק, הבירה זורמת מכל כיוון בכלי שתיה מכל הגדלים והסוגים ואף אחד לא משתכר ולא נוהג בגסות כלפי סביבתו. כולם עוסקים בהנאתם מהאירוע מבלי לפגום בהנאת האחרים. הקהל כולל את כל שכבות הגיל, תינוקות יונקים מבקבוקיהם, ילדים משחקים במשחקי ילדים ושותים מיץ וקולה בעוד בני הנוער, ההורים והסבים שותים בירה, מיץ, קולה או מים וכולם נהנים. אין יללות וצווחות של תינוקות, אין קטטות ילדים או מבוגרים, אף אחד לא מנסה להלחם על טריטוריה, כולם פשוט נהנים. עירית ואני מתמקמים על הדשא מול הבמה במעלה הגבעה בעוד גיל וברוך נעלמים בקרב חבריהם. למרות הדוחק הרב אני מצליח להתקרב למרחק סביר מהבמה ולצלם כמה תמונות. ההופעה בעיצומה. מאור כהן ופיטר רוט שרים ומנגנים את שיריהם המוכרים מגלגוליהם השונים בעבר ובהווה והקהל מצטרף בשירה, כולם מכירים היטב את השירים. מגיע הריטואל הידוע של נטישת הבמה, ירידה לצורך עליה, והאמנים כמובן חוזרים וממשיכים. מאור כהן אומר מספר מילים חמות על היוזמה הנהדרת של קלבת שבת בנמל חיפה וממליץ לרכוש נדל"ן באזור, לדבריו הארוע מזכיר לו הופעות מהעבר במתחם הנטוש של נמל תל-אביב שהיום הוא לב אזור המועדונים והמסעדות. מאור כהן שר 'כשאני רואה בחלוני / עץ שמוריק לך וגם לי / אני שר לעצמי' משתתק ומפנה את המיקרופון אל הקהל ששר 'איזה אחלה עולם' וזה עושה לי הרגשה כל כך טובה. מזה כחודש הודעת המסנג'ר שלי היא 'אני שר לעצמי, איזה אחלה עולם' וכל אירוע כזה של טוּב ושל אחוה גורם לי לסיפוק עצום.

אמש עוד היינו בברלין. שמענו על רוע – שריפת ספרים ואנשים בשם הדת, מלחמה מיותרת מסיבות תמוהות, מלחמה שניה ונסיון להשמיד אוכלוסיות שלמות בשם תורת הגזע ולבסוף הפרדה בין תושבי העיר באמצעות חומה שבנו שליטים זרים. רבים מתושבי העיר, שהם הסובלים העיקריים מאותו רוע, נושאים עמם כירושה איזו אשמה לא להם ובכל זאת העיר חיה ותוססת עם אנשים מאושרים מכל הגזעים שבעולם ועם יצוג מכובד מאוד של הומוסקסואלים – כעשרה אחוזים מתושבי העיר. הרכב האוכלוסיה הוא מבחינתי חגיגה קטנה של נצחון האנושות על תורת הגזע במקום בו היא נולדה. עצם העובדה שאני מדבר עברית בעיר שבה נפלה ההחלטה להשמיד את עמי מסבה לי אושר.

אני חי בחיפה, עיר עם הרכב אוכלוסיה מגוון שחיה בשלווה עם דימוי של עיר מנומנמת. מוקדי התרבות מתרחקים מחיפה לתל-אביב אליה אני מגיע תכופות לצרוך אירועי תרבות שאינם מגיעים אלינו. אחת הטענות שאני שומע היא שאין בחיפה מספיק קהל שיצדיק הבאת אירועי תרבות לחיפה. כמות הקהל שראיתי הערב בקלבת שבת מפריך את הטענה. אני מברך מכל הלב את עירית חיפה ואת מרכז לוקי של ליאו באק שיזמו את אירועי קלבת שבת, אולי כאן ינבוט הזרע שיחזיר את חיפה למפת התרבות העברית.

בשבוע הבא תתארח אצלנו להקת 'בית הבובות'. ביום שישי בעוד שבועיים אני מתכנן לבקר בתערוכת הבובות בבית הכט ובאירוע סגור בתיאטרון הסטודיו בחיפה. אם האירועים יסתיימו לפני 18:00 אני מניח שאספיק לשמוע בקלבת שבת גם את האומנים שנטלו חלק פעיל בעיצוב הרוק העברי של תחילת שנות השבעים – עוזי פוקס, שרי וגבי שושן,

אחלה עולם

מילים ולחן : ג'ורג' וייס ובוב ת'יל
נוסח עברי : מאור כהן ועלי מוהר

כשאני רואה בחלוני
עץ שמוריק לך וגם לי
אני שר לעצמי, איזה אחלה עולם
השמיים כחולים, ענן הוא לבן
והבוקר בהיר ובלילה אשן
ואחלום לעצמי, איזה אחלה עולם

וכל צבעי הקשת, יפים וחדשים
פרוסים אחרי הגשם על פני האנשים
והיום כה יפה, וקל לי כל כך
לומר שאני אוהב אותך

והנה תינוקות בוכים במיטה
מה שהם ילמדו לעולם לא אדע
אז אני שר לעצמי, איזה אחלה עולם
אחלה עולם…

וכל צבעי הקשת, יפים וחדשים
פרוסים אחרי הגשם על פני האנשים
והיום כה יפה, וקל לי כל כך
לומר שאני אוהב אותך

השמיים כחולים, ענן הוא לבן
והבוקר בהיר, ובלילה אשן
ואחלום לעצמי, איזה אחלה עולם
אני שר לעצמי (שר לעצמי), איזה אחלה עולם
אחלה עולם…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: