מי מכיר את עמוס חפר [ פותחים במה 10]

הצגה רווית קונפליקטים ומסעירת רגשות.
תקציר ההצגה בפרסומים מתאר אותה כ "דרמת יחסים חברתית על מורה בבית ספר תיכון המואשם בהטרדה מינית על ידי תלמידה ומהסס האם על מנת לטהר את שמו עליו לחשוף את זהותו המינית כהומוסקסואל."

לכאורה עומד במרכז ההצגה הקונפליקט של המורה, עמוס חפר, שמואשם בהטרדה מינית, אך הקונפליקטים עימם מתמודדות מורן התלמידה, ושרה המנהלת אינם פחותים. מצבה של מורן הוא הקשה מכולם ולכן הלבטים וההתחבטויות שלה נגעו לליבי וטלטלו את רגשותי.

מורן פוחדת מאביה, משה, פחד מְצַמֵּת שגורם לה לתמוך בהאשמה שבעצם נבעה מדמיונו של האב. מורן היא תלמידה מצטיינת, היא יכולה להשיג בנקל ציונים גבוהים בכל המקצועות, אין לה כל סיבה להעתיק במבחן. היא מעתיקה רק משום שהיא חייבת להביא ציונים מעולים כדי להגשים את שאיפותיו של אביה, פקיד עירייה צר אופקים וחסר השכלה. האב מבטא את השקפתו בבהירות – הבת מאוד מוכשרת ולכן היא "רוצה" ללכת לעתודה האקדמאית וללמוד רפואה או משפטים. האב קובע מה היא רוצה ואיננו שׁוֹעֶה לרצונה ללמוד עיצוב, להיפך – הוא מתייחס אל רצונה כאל שטות גמורה.

האב הוא אדם "צודק". צדקתו נובעת מכוחו להשפיע על תקציבי עיריה. מנהלת בית הספר מודעת היטב לכוחו ואיננה מוכנה להתעמת עם מי שעלול לפגוע בתקציביה. היא מעוניינת לעשות את הדבר הנכון, והנכון הוא להמשיך לקיים את בית הספר ולהרגיע את הרוחות. גם לרכילאית העיתון המקומי יש כח שנובע מהשפעתה על דעת הציבור. בית הספר תלוי בתקציבים לקיומו ובשם טוב שימשוך אליו תלמידים ראויים, לכן נאלצת המנהלת לבחור בדרך שתמנע פגיעה בתקציבי בית הספר ובשמו גם אם הדבר איננו משרת את טובת התלמידים ואפילו פוגם באיכות ההוראה והניהול.

ניכר שכותב המחזה מעורה היטב במערכת החינוך ומכיר את ראיית ה "שחור-לבן" של תלמידים שנזעקים לחתום על עצומה עם פירור המידע הראשון שנזרק אליהם ולחתום על עצומת נגד ברגע שהמידע מופרך. מבחינת התלמידים קיימות שתי אפשרויות בלבד, או שמורה פושע או שהוא הטוב באדם, התלמידים אינם רואים גווני ביניים. הכותב מכיר היטב גם את הכוחות שמכופפים את ידי המנהלת, כח התקציב וכח דעת הקהל. הדבר האיום ביותר שיכול לקרות לבית הספר הוא שילקח ממנו תקציב או שהרכילאית המקומית, דודתה של המתלוננת, תוציא את דיבת בית הספר רעה. כך מוצאת את עצמה המנהלת נכנעת לתכתיבים של כח, כח של פקידות, כח של צרות אופקים, כח של רכילות.

סיפור הקשר ההומוסקסואלי של המורה עמוס, על אף נוכחותו הרבה בהצגה, הוא סיפור רקע בלבד. הוא מעצים את הקונפליקט של המורה עמוס רק משום שהוא בחר להשאר בארון ולא להיחשף. יכול להיות שבחירתו נכונה לסביבתו והוא חושש למעמדו המקצועי. בן הזוג של עמוס יצא מהארון מזמן ומאוד רוצה שגם עמוס יצא אל האור, עמוס איננו מוכן לכך. עמוס בחר לאורך זמן לקיים יחסים מזדמנים עם גברים נשואים וכך שמר על עצמו מוגן מפני רגשותיו ושמר על עמדת כח. מרגע שמצא אהבה אמיתית הוא נמצא בבעיה משום שהוא החלש בקשר החדש. בן הזוג שלו אמנם נאמן אליו אך יכול לחשוף אותו בכל רגע – עמוס איננו מוגן פומבית ורגשית.

מרגע שנודע לנו על האשמת המורה עמוס בהטרדה מינית, קולה של מורן כמעט שאיננו נשמע, אחרים מדברים על התביעה, הרכילאית מעבירה פרטים שמצוטטים מהעיתון, השמועות מביאות אלינו את תאור האירוע. מורן איננה מדברת. עדות מורן ועמוס במשטרה מוצגת בפנינו כעימות אחד לאחד למרות שהאירועים מופרדים. בעדותה מתארת מורן את הסיטואציה וניכר שהיא איננה שלמה עם דבריה וכאילו מספרת סיפור מוכתב על ידי אחרים. עמוס, לעומתה, חי את הסיפור. גם כאשר מדברים על הנושא בנוכחותה, ניכר שהיא מרגישה רע מאוד עם מה שקורה, מנסה לגרום לסיפור להיעלם אך פחדה מאביה משתק אותה.

חלפה במוחי המחשבה לחזור על גילוי נאות שפרסמתי בעבר בעניין הדס מורנו שמגלמת את דמותה של מורן, נמלכתי בדעתי והחלטתי שזה מיותר. אינני משוחד, הדס היא שחקנית דרמטית מוכשרת מאוד. כיצד אני קובע זאת בכזאת פסקנות? כאשר הסיטואציה מתקרבת לסף פיצוץ המתח על פניה ועל כל גופה של מורן מאוד בולטים, אני מרגיש את הדופק הולם ברקותיי ומאיים לפוצץ את ראשי ועיני מזדגגות בדמעות, המצב נמשך זמן שנראה לי כנצח עד שמגיעה ההתפרצות של מורן. מאותו רגע אני שרוי באֵלֶם עד סוף ההצגה וזמן לא מבוטל לאחריה. במחשבה לאחור אני זוכר את עצמי מגיב בצורה דומה כשראיתי לראשונה את קטע ההצדעה של השוטר אזולאי.

ההצגה מסתיימת במעין סגירת מעגל אך אין בסיום משום פתרון לקונפליקטים של הנפשות הפועלות. צרות האופקים ממשיכה להתקיים ומאיימת להתפוצץ בכל מקום ובכל רגע כפי שראינו זה לא מכבר בבר נוער בתל אביב.

התגלגלתי אל ההצגה לגמרי במקרה. כשנודע לי שאסיים את עיסוקי בתל אביב סביב השעה 18:00 ביררתי מה אפשר לראות וגיליתי הצגה זו. לא היו כרטיסים אך לשמחתי ביטול של הרגע האחרון זיכה אותי בכרטיס במרכז השורה הרביעית. לא ידעתי למה בדיוק לצפות. זוהי הצגה מהסוג שאני צריך לראות יותר מפעם אחת משום שבפעם הראשונה ההצגה פועלת עלי במישור הרגשי ואז אני צריך לראותה שנית ולאפשר לכל פרטיה לשקוע.

ההצגה מומלצת בחום רב

מאת: טוביה ציפין
בימוי: איציק סיידוף
תפאורה: ניב מנור
תלבושות: דפנה פרץ
מוסיקה: אפי שושני
תאורה: דולב ציגל

משתתפים: דני גבע,מירב גרי,חגית דסברג,אדוה עדני,דרור דהן,ששי סעד,הדס מורנו
הצגה שהחלה כמחזה קריאה בשנה שעברה וזכתה בפרס "אהוב הקהל".

יוסי רן: 12 09 2009 16:19    כותרת הודעה: סיבוב שני

כשאני מחליט שאני זקוק לצפיה נוספת בהצגה אני מניח לה קודם כל לשקוע במחשבתי ולהבשיל מעט על הבמה. הפעם לא עומד זמן זה לרשותי, ההצגה משתתפת בפסטיבל וכל עוד לא הכריז תיאטרון בית לסין שהיא הופכת להצגת רפרטואר – ימי ההצגה ספורים. גם אם יחליט התיאטרון להמשיך להריץ את ההצגה קיימת האפשרות שהליהוק ישתנה ואולי אפילו יתבצע שינוי מהותי יותר בהצגה, דבר שכיניתי בעבר בשם "קריצה לקוּפּה". אתמול ראיתי את ההצגה פעם נוספת. הגעתי להצגה מוכן נפשית, את החוויה הרגשית ספגתי במלוא עצמתה בצפיה הראשונה, הפעם אני רוצה לראות את ההצגה כאשר אני כבר מכיר את המחזה, כמו בהצגה שמבוססת על מחזה קלאסי.

מהצגה הראשונה יצאתי נרעש ונרגש, ההצגה כאילו נגעה לי אישית בעוד אחרים שישבו סביבי באולם דיברו על נושא ההצגה באופן מושכל ללא עירוב רגשות. רציתי להבין הפעם מדוע חלק מהאנשים רואים את ההצגה כדילמה אידאולוגית בעוד אחרים – אני – מגיבים להצגה רגשית. אין מה לצפות להארה, עדיין אינני יודע, אך הפעם הבחנתי היטב מתי קיבלתי את המכה שזיעזעה אותי. בצפיה זו ידעתי מראש את שעומד להתרחש ושניות ספורות בטרם נראה אביה של מורן על הבמה הרגשתי את המועקה פושטת באברי. אני, שארבעים שנה מפרידות בין גילי לבין גילה של מורן, ממש פחדתי מהאב. הלחץ להצליח, ניתוב הדרך על-ידי גורם חזק ששולט בך ובעיקר הפחד, מוכרים ללא מעט אנשים ואני כנראה ביניהם. פתאום חזרתי להיות אותו נער שרצה ללמוד אומנויות אך הובהר לו היטב שהוא יהיה מדען וכך "הידרדרתי" ללימודי כימיה בעוד אהבת האומנויות נדחקה לאחור. פתאום קלטתי שהמחזאי, שאין ספק בכישרונו האומנותי, עוסק בהוראת ביולוגיה כך שיכול להיות שגם הוא ויתר על שאיפות אומנותיות ופנה למדעים מסיבה שאיננה דוקא החלטה שלו. אין זה משנה כלל ועיקר אם זה נכון, בכל מקרה, שנינו מוצאים את פרנסתנו בתחום שאיננו קשור ליצירה אומנותית.

רם, בן הזוג של עמוס הוא הומוסקסואל מוצהר שיצא מהארון. רם עוסק באומנות, הוא מאייר ספרים. אין ספק שהוא שלם עם עצמו ועם החלטותיו ואיננו נכנע לתכתיבי כוחות חיצוניים אלא חי את חייו. רם הוא סמל החופש, הוא כבר בחר מזמן את דרכו ואין לו מפני מה לחשוש משום שאיננו מסתתר מאחורי שום מסכה ואיננו כבול לתכתיבי רשויות ותקציבים. החבל היחיד שכובל את רם הוא אהבתו לעמוס, אהבה שגורמת לו לבגוד באמונו של עמוס ולחשוף אותו. רם מקשר את האומנות אל החופש להיות מי שאתה באמת. מורן שרוצה לבחור באומנות – עיצוב אופנה – איננה זכאית לאותו חופש. הכורח לרצות את אביה כדי להגיע למטרה שהוא הציב בפניה גורם לה להעתיק בבחינה ולשתף פעולה עם שקר והכפשה ובעצם לעשות שקר עם עצמה.

בימוי מעניין שמעביר את ההצגה מתמונה לתמונה בקצב מהיר ללא כניסות ויציאות אלא על ידי שימוש בתאורה ובצליל למשיכת המיקוד אל אזור ההתרחשות החדש. התאורה משרתת את ההצגה היטב. תפאורת ההצגה מורכבת מארבעה לוחות, ארבעה כסאות, שלוש מנורות, שני שולחנות ומעט אביזרים, את כל השאר יוצרת התאורה. מאוד אהבתי את יצירת תאי החקירות של מורן ועמוס באמצעות תאורה בלבד. הפגשת שתי החקירות על במה אחת שעליה מציירת התאורה שני תאי חקירות יצרה דינמיקה מאוד מעניינת.

ליהוק מושלם. כל השחקנים מעולים בתפקידיהם, משלימים זה את זה בנאמנות ושומרים על קצב רגשי שאיננו מניח לקהל – לי – לנוח לרגע ומאלצים אותו להשאר קשוב מאוד לכל המתרחש על הבמה. להדס מורנו כבר קשרתי כתרים, ששי סעד בתפקיד האב גרם לי לפחד אמיתי, דרור דהן – בן הזוג – העביר היטב את תחושת החופש שהדגישה את הכבלים שקושרים את כל האחרים, לא אפרט את שאר השחקנים אחד לאחד – כולם טובים מאוד. דני גבע מפליא לעבור מדמות המנהל הסמכותי, לדמות הנתבע הרדוף אך עדיין בוטח בעצמו ובאחרים ולאחר מכן להפתח, להחשף, להשבר לרגע ולחזור למקום הראוי לו. מעברים לא קלים גם מבחינת המשחק ויותר מזה מבחינה רגשית.

לצערי ישבו בסביבתי בהצגה השניה מספר אנשים שסברו שהם צופים בטלנובלה בסלון ביתם והגיבו על המתרחש בקול אך זה איננו בשליטת ההפקה.

הצגה מעולה. אני מאוד מקווה שבית לסין יחליט להריץ אותה בדיוק כפי שראיתי אותה.

הגיג רקע – ההצגה גרמה לי להתחיל לחשוב שוב על אותן אומנויות שנטשתי.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: