כל היודע דבר [אורית הראל]

סיגלי, אשת הטייס יואל ואמם של איתמר, נטע ואלה היא בראש ובראשונה קונטרול פריק [ביטוי עבריי הולם יתקבל בברכה]. סיגלי חייבת לדעת מה קורה, היכן ומתי, ולכן הכל אצלה רשום מקוטלג, ומסודר. שמה הוא בעצם סיגל, אך היא שונאת את שמה וכך כינוי החיבה של ילדותה הופך לשמה הרשמי לכל דבר.

את הסדר המופתי מערערת העלמותה של אמהּ – ליאורה מורג. העלמות אֵם איננה, מן הסתם, דבר שבשגרה ומובן מאליו שהיא משבשת את יציבות המשפחה, אלא שבמקרה של סיגלי הדבר חמור שבעתיים, היא איננה מסוגלת לקבל את העובדות כפשוטן וגם זמן רב לאחר ההעלמות היא נאחזת בכל בדל שמועה כבחבל שיוליך אותה אל האם הנעדרת. נשמע נורמאלי בהחלט, אף אחד לא היה מקבל את העובדה שאימו נעלמה ועובר לסדר היום, אבל סיגלי הופכת את ההתעסקות בנושא לאובססיה ששוחקת את כל המשפחה.

במהלך החיפושים אחר סימנים שנשארו בבית האם, מוצאת סיגלי את היומן בו כתבה את חוויותיה בעת שהותה עם הוריה בארצות הברית בילדותה. מכאן ואילך משובצים בספר קטעי היומן ומראים הקבלה וסתירה בין מעשיה ומחשבותיה של סיגלי בילדותה וכעת. מהיומן, מהזכרונות ומסיפורי שאר הדמויות בספר אנו מבינים שהאם, ליאורה, הייתה יפה במיוחד, מאוד מטופחת ובעלת כישורים חברתיים מפותחים שגרמו לה להתבלט בכל סביבה. האב לעומתה היה מדען גאון אך חסר כל תפיסה חברתית שדבר לא עניין אותו מלבד המחקר שבו עסק. זוג ההורים קיים קשר אהבה סימביוטי שכל אחד מהם נהג בדרך שונה ובכל זאת שררה ביניהם אהבה עזה וקבלה של השונות ביניהם. הקשר הזה בין ההורים שונה מאוד מהקשר בין סיגלי ויואל שאינם מבינים ואינם מסוגלים לקבל, כל אחד בדרכו, את התנהגותם הזוגית של הורי סיגלי.

נושא הספר הוא קשרים, קשרי משפחה, קשרי חברות, אהבה, בגידה ומניפולציה. המניפולציה היא המאפיין הבולט של ליאורה שמבחינתה העולם סובב סביבה, המפתיע הוא שלא רק היא סבורה כך. העלמות האם היא הכח המניע את הספר ומהווה סיפור רקע לעיסוק ביחסי הורים-ילדים וביחסי זוגיות מסוגים שונים. הקשרים בין סיגלי ויואל לילדיהם שונים מיחסי סיגלי עם אמהּ ועם אביה ששונים עוד יותר מקשרי יואל עם משפחתו המושבניקית. גם קשרי הזוגיות של הזוגות שמתוארים בספר שונים באופן קיצוני זה מזה. קיימת כאן גם הקבלה בין החיים בארץ ובארצות הברית, הקבלה שמדגישה את השוני בין התרבויות. בכל דמות אפשר למצוא רסיסי דמויות שאנחנו מכירים מחיינו ובכל זאת לכל הדמויות מִסְפָּר פנים כך שלאף אחת מהן לא יכולתי להצמיד דמות מוכרת מחיי.

הספר מסופר מתחילתו ועד סופו מראות עיניה של סיגלי ומדלג בין העבר וההוה באמצעות היומן. על אף התעלומה, הספר איננו ספר מתח, עם זאת, אשתי שהביטה בי מהצד בזמן הקריאה טענה שאני נראה מאוד מרותק.

הספר כתוב בצורה רהוטה ונעימה לקריאה ומאוד מעניין – מומלץ.

הוצאת כתר 2009, 342 עמודים.
ראיון עם הסופרת על הספר http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3692158,00.html

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: