היכונו לעוד סתיו של תיאטרון אחר

משנכנס הסתיו פורח הפרינג' בארצנו. עוד שנה עברה וכבכל סתיו מתוכנן לנו פסטיבל לתיאטרון ישראלי אחר. בשנה שעברה נדחה הסתיו לחורף בגלל שנאת חינם, הפעם אסור שיקרה דבר דומה. קודם כל כי אין סיבה ושנית משום שאין לאן לדחות, עשרה ימים לאחר סגירת פסטיבל עכו נפתח פסטיבל סמולבמה באוניברסיטת תל-אביב ומלחשים שמספר שבועות מאוחר יותר יפציע פסטיבל אקט2 השני בתיאטרון הסטודיו בחיפה.

כרגיל עברתי על רשימת הצגות התחרות, ההצגות האורחות ומופעי החוצות ונותרתי מבולבל כתמיד ואולי אף מבולבל מתמיד. איך אפשר לבחור מה לראות על בסיס תאור לקוני של אירוע תיאטרון "אחר". אני אוהב מאוד תיאטרון ניסיוני ואינני קושר את המושג הנאה עם תיאטרון אלא את המושג חוויה בלבד, אלא שכמי שהתנסה בלא מעט פסטיבלים מעין אלה אני יודע שמפעם לפעם צפוי לי מפח נפש מַשְׁמִים. אז איך בכל זאת בוחרים את המתאים ביותר?

פסטיבל אקט2 הראשון התקיים ממש קרוב לביתי ויכולתי לוותר על ההתלבטות, פשוט ראיתי הכל. לעכו אין בכוונתי להגיע מספיק פעמים שיאפשרו לי לראות הכל והדבר גם איננו בריא במיוחד לכיסי. קראתי את התקצירים, הבנתי מעט מאוד ובחרתי במספר הצגות. מכיוון שבחירתי מבוססת רק על אינטואיציה קל מאוד להסיט אותי מבחירתי אפילו בטיעון קלוש שבקלושים – הנה הצבתי בפניכם אתגר קל.

ההצגות התחרות שאני שוקל לראות, נכון לרגע זה, הן:
צ'יקן פרויד – ערב שירה תיאטרלי
סנטוריום – יצירת תיאטרון פיזי ללא מילים
הבית של מתוקו – הצגה סוריאליסטית מלאת געגועים, שירים, מוסיקה, ליצנות ותיאטרון פיזי
מבין האירועים האורחים נראה לי שאבחר במה שאוכל מבין הבאים:
סדנת תיאטרון פיזי ותיאטרון מסכות והיכרות עם תיאטרון פרסונה בהנהלת נלי עמר וטיירי מורל
– הסדנה אורכת שעתיים בשעות היום ולכן אוכל להשתתף בה רק אם אוכל לחטוף יום חופשה מהעבודה.
נו-אקסיט! – בעקבות מחזהו של ז'אן פול סרטר
מיצג תאורה – ברנרדו שקולניק שמתקיים ב 'מקום בים' – מחוץ למתחם הפסטיבל

השנה, לכבוד שלושים שנה לפסטיבל יש הרבה מאוד אירועי חוצות, חלקם ממושכים וחלקם מרוחקים. כרגיל אשתדל לבלוע הכל ולא אספיק כלום. אחד האירועים שנראה לי שאשתדל להגיע אליו הוא המעבדה של גברת סטראגה – האירוע מתקיים במתחם האנדרטה מהלך עשר דקות ממתחם הפסטיבל ללא נחלי אדם וזמן לא מוגבל בניסיון לפלס דרך בין נְחִילֵי אורחי הפסטיבל.
בשלב זה אין לי שמץ של מושג מה יהיה בפסטיבל אך דבר אחד כבר שבה את עיני. כרזת הפסטיבל שעוצבה על ידי אורטל עטייה – סטודנטית לעיצוב גרפי מהמרכז האקדמי ויצ"ו חיפה 'מתארת דמות הולכת על קביים עשויים מקופסאות שימורים הממחישה את הרעיון של יוצר ההולך עם חלומו בכל מחיר'. כרזה קולעת שמעבירה היטב את רוח אומני הפרינג' שכמהים להציג את אומנותם ומלקטים חומרי גלם נטושים על מנת לממש את שאיפותיהם ללא תקציב. אני מכיר לפחות אומנית אחת כזאת באופן אישי.
מחכה להצעות.
להתראות בפסטיבלים

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: