מוזיאון תיבות נגינה

מידי שבוע אני מקבל תזכורת מאתר All4Free שבמועדון Art Bar בעין הוד מתקיים אחר צהרים של ג'אז ובלוז – "מדי שבת בין השעות 16:00-14:00 תוכלו להנות ממופע ג'אז ובלוז עם דניאל דוורסקי וחברים… הכניסה חופשית". שמעתי גם סיפורים מְסַמְרֵי לשון על הבירות שמבשל דני שלייפסטון ב Art Bar והחלטתי שלמרות שאינני מחובבי הבירה צריך להתנסות גם בזה. לאחר הביקורים האחרונים בפסטיבל הבירה בברלין גיליתי שיש אפילו בירות שעריבות לחיכי. רק בשביל בירה לא הייתי הולך ל Art Bar, בשביל ג'אז ובלוז לעומת זאת אני מוכן ללכת גם למרחק רב יותר. ההופעה מתקיימת מידי שבת ולכן לא נחפזתי ללכת, תמיד יש עוד שבת.

היום החלטנו ללכת. אנחנו מגיעים לעין הוד ותוך דקות ספורות עומדים בחצר ה Art Bar ותוהים היכן מתחבאים נגני הבלוז והג'אז. דני שלייפסטון מוזג בירות לאורחיו והרמקולים משמיעים מוסיקת רוק קלאסי, נגנים אנחנו לא רואים. ממשיכים לטייל סביב החצר ומגלים אי שם מאחור דף נייר שעליו כתוב שתהיה היום הופעה בשעה 18:00 כלומר עוד למעלה משלוש שעות. משוטטים בכפר האומנים, תמיד יש מה לראות, אם נחזיק מעמד עד ההופעה, אולי נשאר לשמוע וללגום מהבירות, אם לא – פעם אחרת.

בעוד אנחנו משוטטים בכפר קולטת עיני שלט קטן ועליו חץ שמכוון אותנו ל"מוזיאון ניסכו לתיבות נגינה". לא מזמן, בביקורנו במוזיאון לכלי נגינה בברלין ראינו ושמענו תיבות נגינה מעניינות מאוד והשלט מעורר את דימיוננו. אנחנו שמים פעמינו בעקבות השלט שמוביל לעוד שלט לשביל נידח ועוד שלט ומדרגות מתפתלות ועוד שלט ומשעול שיחי צבר ועוד שלט ועוד מדרגות ולבסוף מגיעים לפתח המוזיאון בפאתי הכפר. שקט מידי, לא רואים אדם, אנחנו תוהים אם המוזיאון בכלל פתוח. על הדלת כתוב 'פתוח' דמי כניסה לסיור – 30 ₪ לאדם. פותחים את הדלת בזהירות ומוצאים מאחוריה חנות מזכרות קטנה ומאחורי שולחן יושב אדם שמאוחר יותר נגלה שהוא ניסן כהן – ניסכו – שמודיע לנו שהסיור המודרך הבא מתחיל בשעה שלוש – בעוד כעשר דקות. אנחנו מחליפים מבטים ומתלבטים כשלפתע נפתחת מימיננו דלת ממנה יוצאת חבורת מבוגרים וילדים שסיימו כרגע את הסיור במוזיאון, ניכר עליהם שהם עברו כרגע חוויה מאוד מעניינת. אנחנו משלמים עבור הסיור וממתינים.

השעה שלוש מגיעה ומתחיל הסיור, המדריך הוא ניסכו, הקבוצה מורכבת משנינו, זהו – סיור פרטי.
במוזיאון מוצג אוסף מרשים של תיבות נגינה וכלי מוסיקה מכנית מסוגים שונים. ניכר שניסכו מכיר אישית ואוהב כל אחד ואחד מכלי הנגינה. הוא מסביר לנו שתיבות נגינה יוצרו בעולם במשך תקופה קצרה מאוד. התיבה הראשונה יוצרה בשנת 1825 ומגוון רחב של סוגי תיבות נגינה יוצרו עד שב 1877 המציא אדיסון את הפונוגרף. המצאת הפונוגרף גדעה באחת את יצור תיבות הנגינה. בכל זאת בחמישים שנות היצור של תיבות הנגינה התפתחו סוגים רבים ושונים של כלי נגינה מכניים.

ניסכו מראה לנו תיבת נגינה עם תוף זיזים ומסרק, מותח את הקפיץ והתיבה מנגנת. אסור לצלם במוזיאון וממילא לא הבאתי מצלמה אז התמונות כאן שאולות מהדף של ניסכו באתר של עין-הוד ומאתרים אחרים. 

התיבה הבאה מנגנת תקליטי פח. על התקליט כתוב 1830. ניסכו טורח לציין שזוהי מוסיקה חיה,לא הקלטה כמו במדיה הדיגיטלית של ימינו. אנחנו רואים ושומעים עוד מספר סוגי תיבות שמייצרות את הצלילים באמצעות מסרקי פח, אחת מהן אפילו סטראופונית.

הגענו אל כלי הנשיפה. תיבת הנגינה מפעילה עוגב חלילים קטן. כאן המידע נשמר על סרטי נייר רחבים שהאויר עובר דרך נקבים בנייר ונושף בחלילי עץ מרובעים. מוסיקה מלאה ועשירה. תיבות נגינה מסוג זה ראינו גם במוזיאון בברלין ובשוקי רחוב בברלין ובאמבואז – בעמק הלואר בצרפת. לא פלא שהתרגשנו.

מצאתי באתר של Fenland Organs תמונות שממחישות איך זה עובד


סרטי נייר דומים מפעילים פסנתר אמיתי. המנוע מופעל ואנחנו רואים את קלידי הפסנתר עולים ויורדים ומשמיעים מנגינה עשירה. פתאום עולה בדעתי שנגינה מכנית איננה מוגבלת למספר האצבעות של המנגנים.

ממשיכים, רואים ושומעים סוגים נוספים של כלי נגינה ומגיעים אל מספר דגמים של פונוגרפים – פונוגרף גלילים מהדגם המקורי של אדיסון 

ופונוגרף תקליטים מבית His Master's Voice
 

היום מוסיקה דיגיטלית מוזרקת ישר לאוזנינו ממבחר מכשירים. עד 1825 אפשר היה לשמוע מוסיקה אך ורק בביצוע חי. תיבת הנגינה איפשרה את הבאת המוסיקה החיה אל הרחוב ואל השוק ללא צורך במוסיקאים. זו הייתה ההזדמנות הראשונה בחייהם של פשוטי העם לשמוע מוסיקה.
המוזיאון מקיים ביקורים מהסוג בו השתתפתי ובנוסף מארגן קונצרטים לפי הזמנה לקבוצות של 15 עד 55 משתתפים. בכל מוצאי שבת מתקיים במקום ערב שירים וריקודים לצלילי 150 תיבות נגינה עתיקות, ניסכו מספר סיפורי תיבות נגינה ורוקדים לצלילי ואלסים של שטראוס ממש כמו אז.
ניסכו אוסף את כלי הנגינה המכניים מזה למעלה מ 40 שנה ואני, שהייתי לא מעט פעמים בעין הוד, גיליתי את המוזיאון רק היום.

בדרך החוצה עוברים שוב בחנות המזכרות. יש שם כל מיני תיבות נגינה פיצפוניות וצעצועים מוסיקליים וכן גלויות, סטיקרים וחולצות עליהם מודפס Don't postpone joy – שווה שינון ובכל זאת איננו נשארים להופעה של 18:00. סיור קצר באחת הגלריות וחזרה הבייתה.
חוויה מאלפת – ממש שווה.

דף מוזיאון ניסכו באתר הרשמי של עין הוד http://www.ein-hod.org/shortpage.asp?PageID=-1&ParentID=98&Language=0
קיבלתי היתר כתוב מניסכו להשתמש בתמונות מהאתר.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: