ימי שלישי עם מורי – הקאמרי ותיאטרון חיפה

'למות זה לא הדבר הכי עצוב, לחיות ללא אושר הרבה יותר עצוב'.

מזה זמן רב לא יצאתי מהצגת תיאטרון כל כך מותש רגשית ואפילו פיסית.
אינני משוכנע בדיוק הציטוט בו פתחתי את הרשימה אך זוהי רוח הדברים באחת התובנות שאנו לומדים מפי מורי, המורה לחיים תרתי משמע, זמן קצר אחרי שנודע לו שימיו עלי אדמות קצובים.

ההצגה מלווה שורת מפגשים בין המורה מורי שוורץ לבין תלמידו מהאוניברסיטה מיטש אלבום. המפגשים מתרחשים שש עשרה שנים לאחר סיום לימודיו של מיטש, כשנודע לו שמורו מן העבר חולה במחלה ניוונית חשוכת מרפא. במהלך המפגשים אנחנו לומדים יחד עם מיטש את תפיסת החיים על פי מורי, תפיסת חיים שמנוסחת באמצעות שורת אימרות שהמסר המשתמע מהם הוא שלחיים צריכה להיות משמעות מעבר למירוץ האינסופי אחר הישגים. מיטש וזוגתו מקיימים קריירה שגורמת להם לרוץ כל הזמן. לדברי מיטש כל ימות השבוע כולל סופי השבוע נראים בדיוק אותו דבר, מרדף אחרי הזמן שאין לו התחלה ואין לו סוף ואיננו פוסק אף פעם. המפגשים עם מורי מספקים לו את נקודת העצירה והשיחות מאלצות אותו להכיר בתובנות שיכולות להיות מובנות מאליהן אך איש מאיתנו איננו חושב עליהן וכולנו רצים כל הזמן ואיננו מפנים זמן להסתכל על עצמנו. מורי עומד למות ומיטש מגלה לפתע שהוא דואג מה יעשה אחרי שמורי, שהפך לאי של שפיות במרוץ חייו, יעבור מן העולם. מורי, שתפיסת הקיום שלו חיובית תמיד, מציג לו את הפתרון הטריויאלי.

תפיסת במה מעניינת מאוד. חלקה הראשון של ההצגה מתקיים ברובו בחזית הבמה לפני המסך. בחלק זה מספר לנו מיטש את סיפורו ומוביל אותנו מימי האוניברסיטה אל סדרת המפגשים שתתקיים שש עשרה שנים מאוחר יותר. המפגשים מתקיימים בחדרו של מורי שמאחוריו רואים בחצר עץ עם עלים אדומים. מורי מציג את ההקבלה בין החיים והמוות לבין נשירת העלים מן העץ.

המחלה הניוונית פוגעת בחלקי גופו מהרגליים ומעלה, כאשר המחלה תנוון את ריאותיו – מורי ימות. מורי רואה במוות חלק מהחיים ומקבל אותו בהשלמה אך דואג שלחייו תהיה משמעות כל הזמן. מורי מודד את מצבו הגופני על ידי שאיפת אויר לראותיו ככל יכולתו וספירה עד שנגמר לו האויר. בתחילה הוא מגיע למספר שמונה עשרה ובימיו האחרונים איננו מסוגל לעבור את המספר שתיים. במהלך הצפיה בהצגה חשתי מחנק והבנתי שבאותם קטעים עצרתי את נשימתי יחד עם מורי ושכחתי לפלוט את האויר.

יפתח קליין בתפקיד מיטש אלבום ויוסי גרבר בתפקיד מורי שוורץ כובשים אותנו בנוכחותם. שני שחקנים מעולים שממלאים בתוכן רב משמעות פרקי זמן לא מבוטלים של דממה מוחלטת. מסר ההצגה איננו עצוב, להיפך, ההצגה רואה את החיים ואת המוות בצורה אופטימית ובכל זאת בסיום ההצגה אני חנוק ללא יכולת דיבור ועיני שטופות בדמעות של התרגשות. קשה מאוד להמלט מהמסרים של ההצגה ועדיין אינני יכול להפסיק לחשוב על סיטואציות מחיי שלי שיכלו להיראות שונה אילו אימצתי את השקפת עולמו של מורי.

גם אני אינני נער ובשנים האחרונות, בעקבות אירוע רפואי שגרם לי להעריך את חיי מחדש, התחלתי למלא את חיי בהרבה תוכן שהוזנח עד אז במירוץ החיים. האירוע שלי הסתיים והחלמתי לחלוטין, אך התקופה בה העתיד היה הרבה פחות ברור גרמה לי להבין שהדבר החשוב ביותר הוא לגרום לכך שלחיי תהיה משמעות מעבר לקיום הפיסי. ההצגה 'ימי שלישי עם מורי' שוטחת בפנינו תובנות שראויות למחשבה מעמיקה. ברור לי שההצגה עומדת להטריד את מנוחתי לא מעט בימים הקרובים.

מי שמכיר אותי ומי שקורא את רשימותי יודע שאני מעדיף הצגות תיאטרון פרינג' על פני תיאטרון רפרטוארי. הצגה זו, על אף היותה מוצגת במסגרת ההצגות למנויים של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה, נושאת עימה ניחוחות פרינג' מהסוג החביב עלי.

הצגה מעולה. דרמה מרגשת שמאלצת אותנו לחשוב על משמעות הקיום.

מאת ג'פרי הטצ'ר ומיטש אלבום.
בימוי: משה נאור.
נוסח עברי: רבקה משולח.
תפאורה: לילי בן נחשון.
תלבושות: אורן דר.
מוזיקה: רן בגנו.
משתתפים: יוסי גרבר, יפתח קליין
זמרת: לירן ספורטה
פסנתרן: נדב רובינשטיין

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: