שירת העצבים – אפרים סידון

ים הזיבולים שמסביב, בלה בלה בלה… כן הלחן הנכון כבר מתנגן בראשכם למרות השינוי הקל במילים. בהמשך ינדדו התכנים למקומות רחוקים ובכל זאת ימשיכו להיות נאמנים לצליל המקורי, אך המשמעות… המשמעות שונה לחלוטין. על פנינו נסוך חיוך מדושן והמילים שאנחנו שומעים מדברות על שחיתות שילטונית מכל הסוגים ומיני עוולות שעל כולן אנו יודעים ומרביתנו מתעלמים.

באתי לראות סאטירה מושחזת מפרי עטו של אפרים סידון. ציפיתי להופעה שבה אצחק וארגיש ממש רע מעצם העובדה שאני צוחק כראוי לסאטירה נוקבת. לא ציפיתי לאגרוף בבטן והוא נחת עלי בהפתעה מהר מאוד. הקטעים הראשונים מצחיקים מאוד וטעונים היטב ואנחנו צוחקים במלוא פה על ים הזיבולים, על כיפת מזל – זו שצומחת באורח פלא על ראשו של כל עצור לפני משפט ואפילו על אלף בית והנשיא החרמן ואז אנחנו קולטים שעברנו מבלי משים לתאונות דרכים וקורבנותיהם, לילדים רעבים ולחתולים שהזבל נגנב מפחי האשפה שלהם על ידי אנשים רעבים. ההופעה מוגדרת כקברט סאטירי והיא אכן מצחיקה מאוד וכואבת עוד יותר. קטע מצחיק עם עקיצה מוציא מאיתנו צחוק מתגלגל ומייד אנו חוטפים אותה בהפוכה עם אגרוף חזק ומטלטל מעיים. המינון ממש אכזרי, בדרך כלל המכה הרבה יותר כואבת מההרפיה שבאה בעקבות הצחוק. ההופעה רצה בקצב מהיר מאוד ללא הפוגות להתאוששות ואנחנו כבר צוחקים בעוד מהדהדות בראשנו מילות השיר "בואנה בואנה בואנה הבנות" – שיר שעוסק בהופעה זו בבנות עשרים שמוכרחות לקבור את יקיריהם בני העשרים ועד בנות השמונים שבמקום להיות מוכרחות לרקוד מוכרחות לקבור את ניניהם… מצמרר.

אפריים סידון איננו מותיר פרה קדושה שאיננה שחוטה.למעשה גם חתולים ועורבים לא נותרים שלמים. התעללות בקשישים, עובדים זרים, סחר בבני אדם, הפקרת חולים, תאונות דרכים… המכות ניתכות מכל הכיוונים בהגשה משעשעת ומביכה עד כאב מלווה בצחוק מציק. כן, אני מבולבל.

חבורה של שש שחקניות מזמרות מלווה בפסנתרנית מזמרת שגורמת גם לנו לשיר מילים שמפתיעות אותנו תוך שהן יוצאות מפינו. שבע בנות מוכשרות מאוד, כולן זמרות מעולות ופרפורמריות מצויינות. בחלק מהקטעים משתתפות כולן כלהקה, לפעמים רק חלקן על הבמה ויש גם קטעים בביצוע אמנית יחידה. בכל הקטעים הן מציגות כשרון משחק ושירה מרשימים ומכות אותנו במילותיו של אפרים סידון ללא רחם.

באחד הקטעים היותר קשים, אחת המשתתפות היא מריונטה שמופעלת על ידי משתתפת אחרת וביחד עם כל החבורה הן שרות שיר עליז שמילותיו מציגות ילדה שעוברת התעללויות מכל הסוגים לאורך כל מהלך חייה. הילדה מטולטלת תרתי משמע על ידי סביבתה והכל נעשה בתחפושת של הצגת ילדים מוסיקאלית, קלילה ומבדרת.

הרשימה אותי במיוחד שיפי אלוני – זמרת מעולה שהפגינה יכולת קולית ומשחקית יוצאת דופן בקטע בלוזי עברי סאטירי ובשיר באב אל פקק.

ביימה: דניאלה מיכאלי
משתתפות: שיפי אלוני, מורן ארביב-גנס, אורית זפרן, אפרת מילוא, עדי נוי, קרן אור קיצ`ס.
פסנתר ושירה: עדי דויטש.
עיבודים וניהול מוזיקלי: רפי קדישזון ועדי דויטש
עיצוב: פרידה שהם. תאורה: חני ורדי; הדרכה קולית: חדוה מלר.
טעימה מהקברט הסאטירי שירת העצבים

ידוע לי שיש לקברט סאטירי זה תוכניה שמכילה את מילות השירים. לצערי לא מצאתי בהופעה שהגיעה אלינו לחיפה דוכן למכירת תוכניות ולא ראיתי תוכניות בידי צופים אחרים בהופעה. תוכניה כזאת יכלה להעשיר מאוד את החוויה. חבל.

ההופעה הוצגה באולם קריגר בחיפה במסגרת סדרת הפקות של אורנה גרנות תחת הכותרת יוצאים תרבות קבוע. פרטים על הסדרה ניתן למצוא באתר שואו2גו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: