יום הולדת 35 להצגה הנפילה של ניקו ניתאי על-פי אלבר קאמי

כשאלבר קאמי כתב את הרומן 'הנפילה', אני הייתי בן שלוש. כשהייתי סטודנט בן 22 נפתח במרתף ליד ככר צינה בתל אביב בית-תה בשם בית הובן. היום ברור לכולם מה זה בית תה אלא שאנחנו מדברים על דור האספרסו של תל-אביב שמבחינתו תה הוא עניין לחולים ולפקידים בלבד. לא הייתי מעלה בדעתי לשבת במקום שאיננו מגיש קפה כשצדה את עיני מודעה. ככל הזכור לי זו הייתה מודעה מאולתרת בכתב יד, מוצמדת ללוח ליד הכניסה לחצר הבניין שבמרתפו שכן בית התה 'בית-הובן'. המודעה הכריזה על הצגת יחיד של ניקו ניתאי על-פי הנפילה של אלבר קאמי. הצגה בבית תה? ועוד עם ניקו ניתאי מהבימה? זו כבר סיבה להכנס.

אז הלכתי להצגה ומצאתי שם משהו שלא חוויתי עד אז – הצגה שאיננה מפרידה בין האולם לבין הבמה, כאילו כל האולם במה וכולנו חלק מההצגה. למען האמת אינני זוכר את ההצגה מאז אלא את החוויה בלבד וזו הייתה ללא ספק חוויה מרגשת.

שנים רבות חלפו מאז הפעם ההיא בבית הובן ואני כבר אינני סטודנט צעיר, ההצגה עלתה כבר למעלה מ 3000 פעמים ולפני כשלוש שנים, הגיעה לתיאטרון הסטודיו בחיפה. הפעם באתי לראות את 'הנפילה' עם בני, גיל, שהיה אז חייל וסטודנט כבן 22. את ההצגה הזו אני דווקא זוכר היטב וכן את ההצגה שאחרי ההצגה והדיון החותם. חוויה מאוד מיוחדת.

תיאטרון הסטודיו בחיפה הוא, אגב, תיאטרון פרינג' שהקהל יושב בו סביב שולחנות עגולים ולוגם סיידר חם, ממש כמו אז בבית-הובן. למרות שהחלל איננו אידאלי לתיאטרון, זה התיאטרון החביב עלי בעיקר בגלל סוג ההצגות שהוא מארח ואוירת התרבות שהוא משרה. 

בימים אלה התבשרתי שההצגה 'הנפילה' חוגגת 35 שנים לאותה הופעה ראשונה ולכבוד יום ההולדת תעלה הצגה מיוחדת של 'הנפילה' ב 8 במרץ בדיוק באותו יום כמו אז, אלא שהפעם תעלה ההצגה בתיאטרון קרוב, התיאטרון של ניקו ניתאי.

כתבתי ללירון מתיאטרון קרוב שהייתי בין אלה שראו את ההצגה בימים ההם והיום קיבלתי מלירון הודעה שהתיאטרון משריין לי הזמנה להצגת יום ההולדת. מחיר הכרטיס מאוד סביר כ 50 ש"ח ובכל זאת זה מאוד מחמיא להגיע כמוזמן. גם הפעם אבוא עם בני גיל ואיתנו יבוא גם חברי יונתן, שניהם עדיין לא נולדו כשההצגה עלתה לראשונה.

אין לכם מושג כמה אני מתרגש, ואני בסך הכל צופה, חלק מהקהל.

פרטים נוספים על ההצגה באתר תיאטרון קרוב
על 'הנפילה' באתר הבמה
תיאטרון קרוב בפייסבוק
על הנפילה כאן בתרבות הפנאי

יוסי רן: 09 03 2010 03:05   

כותרת הודעה: הנפילה – כל פעם לומדים משהו חדש

השעה היא אחת אחרי חצות. לא מזמן חזרנו לחיפה מהצגת הנפילה בתיאטרון 'קרוב'. לא, לא עברנו בדרכנו דרך גשר המלכות ולא נאלצנו להתחבט בלבטים מייסרי נפש. תיאטרון 'קרוב' קצת רחוק למי שגר בחיפה אך הנסיעה הממושכת מותירה זמן להצגה לשקוע בהכרה וכך אנו מוצאים את עצמנו יושבים במכונית ודנים בדמותנו כפי שהיא נשקפת מתוך ההצגה. על דבר אחד אין עוררין, כל מה שאנחנו עושים מכוון אל הקהל הרגעי שלנו שלפעמים מורכב מעצמנו בלבד. מגיעים גם לדון בכך שאין לנו כל בעייה להפליג בשבחי המתים שהרי אלה אינם מותירים לנו שטר שעלינו לפרוע. מפה לשם מתגלגלת השיחה לפרשות 'אחרי מות'…'קדושים'. לא, אינני דתי והמחשבה עולה בהיבט התיאטרוני בלבד. מחשבה שעולה בדעתי ממש ברגע זה – אני כותב שורות אלה אל קהל דימיוני שאין לי אפילו מושג אם הוא אכן קיים ובכל זאת אני מציג בפניו את הגיגי.

במשך חמישה ימים מוביל אותנו קלמנס, שופט אסיר חרטה, בנפתולי נפשו באמצעות סיפורו של עורך דין מכובד, איש טוב ומיטיב שעוזר לעיוורים לעבור את הכביש ונותן מכספו לקבצנים. את הסיפור הוא מספר לנו כאדם בודד נטול כבוד בבר בשם 'מקסיקו סיטי' ברובע האורות האדומים שהוא הטבעת האחרונה של הגיהנום באמסטרדם. לאורך הדרך עובר קלמנס יחד איתנו דרך מסלולי השפלה עצמית ואיבוד כבוד וצלם במסלול הנפילה. השחקן ניקו ניתאי שעיבד את הספר של אלבר קאמי להצגה איננו מניח לנו להיות צופים פסיביים, להיפך, אנחנו נאלצים לשים את עצמנו במקומו של קלמנס ולחוש שאנחנו נופלים יחד איתו או שלפחות איננו חסינים מפני אותה נפילה שהרי מערכת ערכי המוסר שלנו איננה שונה משלו. כבר בתחילת ההצגה עורך איתנו קלמנס, ניקו ניתאי, דיון במכבסת המילים שמיפה את המושגים שאיננו מעוניינים שידבקו בנו. לעבד איננו קוראים עבד אלא סדרת כינויים מיופים עד שמגיעים למנהל, כלומר – מנהל משק או למושג הפטריארכלי אב, כלומר – אב הבית. גם סוחר העבדים כבר הפך זה מכבר למנהל משאבי אנוש. אני עובד בסניף מקומי של חברה אמריקאית שהעלתה את שיטת טיהור המושגים לכלל אומנות. בדיון היום בעבודה מישהו אמר שעשינו עבודה מחורבנת ומייד סיכמנו שיש לנו עכשיו הזדמנות לשיפור נרחב.

ניקו ניתאי מציג את השאלות בהן מתחבט קלמנס בפני הקהל באופן משעשע שגורר חיוכים רחבים. הוא פונה אל הצופים אישית, לא קבוצתית ומאלץ אנשים לשים עצמם במקומו ולהשיב להתלבטות ובכל פעם שמציאות טופחת על פנינו היא מוצאת את החיוך שהותיר המשפט שקדם לה. חוויה מעט מטרידה ומבלבלת שלפעמים קוראת לצופה להתנתק לרגע מהקשב ולהניח לנפשו להרגע.

זו הפעם השלישית שאני רואה את 'הנפילה', את הראשונה כמעט שאינני זוכר. השניה, לפני כשלוש שנים סחפה אותי להרבה מאוד הרהורים ותהיות על התנהלותי. פתאום בכל פעילות יום יומית נצנץ משהו שעלה בהצגה. היום ראיתי את ההצגה בשלישית ואני כבר יודע שהיא תטריד את מנוחתי עוד מספר ימים. לפחות. אני מצפה להצגה זו בהתרגשות מאז שהוזמנתי אליה לפני כעשרים ימים. במהלך התקופה שיחזרתי את הצגה בזכרוני ונעזרתי מעט במקורות חיצוניים. למרות שראיתי את ההצגה לפני כשלוש שנים, גיליתי בהצגה של היום רבדים נוספים שלא הבחנתי בהם בפעם הקודמת. אין לי ספק שכל מה שראיתי היום היה גם בהצגה של אז ובכל זאת, כנראה בגלל מגבלות הקשב הרצוף, לא עיכלתי הכל בפעם ההיא. יכול להיות שהצגה זו היא מסוג ההצגות שיש צורך לשוב אליהן מספר פעמים כדי לקבל את מלוא החוויה. רציתי לקרוא את הספר של אלבר קאמי אך ככל הנראה הוא לא תורגם מעולם לעברית. גם את נוסח המחזה של ניקו ניתאי לא הצלחתי לאתר בשום מקום. אשמח מאוד לקרוא את המחזה ולעכל אותו תוך שיטוט לאורכו הלוך וחזור. היום, אחרי כל כך הרבה העלאות של המחזה אני מקווה שניקו ניתאי יחליט לפרסם את הטקסט בספר או לפחות באתר. אני מחכה בקוצר רוח. בינתיים, אני קורא בימים אלה את 'בדלתיים סגורות' של סארטר, שותף נאמן לחלק מהרעיונות של אלבר קאמי ובאותה עת חולק נלהב על רעיונות אחרים שלו.

החוויה שחויתי הערב הייתה יחידה במינה גם בגלל הפרספקטיבה שלי אל האירוע שלקח אותי 35 שנים אחורה וגרם לי להזכר בדמות העולם שלי באותם ימים, עולם שונה שתכלית ממה שאנו מכירים היום.

זוהי הפעם הראשונה שאני מבקר בתיאטרון 'קרוב' שהוא, כאמור רחוק מביתי שבחיפה. ההצגה 'הנפילה' מתקיימת באכסדרת התיאטרון שאני טעיתי לחשוב שהיא אולם התיאטרון עצמו. בסיום הערב הזמין אותנו ניקו ניתאי לראות את אולם התיאטרון. אולם מהודר עם כורסאות מפוארות ובמה שיכולה להכיל הצגות מרובות משתתפים. עכשיו, משהכרתי את התיאטרון אני מניח שאטריח את עצמי לבוא מידי פעם מחיפה להצגות תיאטרון 'קרוב'. כבר צדו את עיני מספר הצגות בפירסומי התיאטרון.

זהו, כבר מאוחר. תיכף אלך לישון ואני יודע שמחר כל דבר יזכיר לי משהו מההצגה ואני אשאל את עצמי האם אני שלם עם מחשבותי ומעשי ומי הוא הקהל בפניו אני מציג כרגע.
לילה טוב.

יוסי רן: 17 03 2010 01:38   

כותרת הודעה: הנפילה בתרגום צבי ארד 1959

כתבתי שהספר 'הנפילה' לא תורגם לעברית. מסתבר שטעיתי, הספר יצא לאור בתרגום צבי ארד בשנת 1959. הפעם אני שמח מאוד להמצא טועה משום שמשמעות טעותי היא שאוכל לקראו את 'הנפילה' בעברית. עותק של הספר נמצא בבית חברים והוא כבר בדרך אלי.

בינתיים נודע לי שיש הצגה חגיגית נוספת של 'הנפילה' ביום שישי 19 במרץ והפעם במרתף 10 בחיפה, ממש קרוב. אז ביום שישי הקרוב אני מתכוון לראות את 'הנפילה' פעם נוספת. כפי שכתבתי, בהצגה זו כל צפיה מגלה רובד נוסף ולכן כדאי לראות אותה יותר מפעם אחת. אצלי זו תהיה כבר הפעם הרביעית.

אינני יודע מדוע בחר ניקו ניתאי להעלות את ההצגה החגיגית במרתף 10. אני הייתי מעדיף לראות את ההצגה בתיאטרון הסטודיו בחיפה, מעוז הפרינג' של הצפון. לשבת ליד שולחן עגול עם כוס סיידר חם ולצפות בהצגה בתיאטרון שדומה כל-כך לבית-הובן הזכור לטוב. ככלל, אשמח מאוד לראות יותר שיתוף פעולה בין שני תיאטרוני הפרינג', הסטודיו החיפאי ותיאטרון קרוב התל-אביבי, כך אוכל לראות את הפקות 'קרוב' בחיפה והתל-אביבים יזכו לראות את הפקות המקור של הסטודיו ואולי אפילו לארח את הצגות פסטיבלי אקט2 שלנו.
אולי בפעם הבאה.

יוסי רן: 20 03 2010 04:01  

כותרת הודעה: החוויה מתעצמת מצפיה לצפיה

ההצגה החגיגית של 'הנפילה' במרתף 10 בחיפה הסתיימה אחרי חצות ואני מניח שבזמן שאני כותב שורות אלה ניקו ניתאי עושה את דרכו לתל-אביב. נראה לי שהחוויה מתעצמת מצפיה לצפיה. הפעם ההצגה ממש טריה בראשי. עברו פחות משבועיים מההצגה הקודמת והיא זכורה לי היטב לכל פרטיה, דבר שמאפשר לי להבחין בהרבה יותר פרטים ולזהות את ההבדלים בין ההצגות.

מרתף 10 בחיפה שונה בתכלית מתיאטרון קרוב, מהסטודיו בחיפה ומבית-הובן הזכור לטוב. זהו מועדון סטודנטים שממוקם במרתף של בית מגורים. הקהל, שמרביתו סטודנטים, יושב על הרצפה, על פופים ועל שפרפים נמוכים וביניהם מפלס ניקו ניתאי את תעלות אמסטרדם שלו שמובילות אותו מתמונה לתמונה במהלך ההצגה. הקהל בהצגה של הערב הזה פשוט מדהים, קהל שכל אומן היה מתברך בו. בשיחה עם קבוצה קטנה של צופים בסיום הערב סיפר לנו ניקו ניתאי שהגיע להצגה במצב רוח ירוד וקהל ההצגה מילא אותו בכוחות חדשים. ממש תענוג לראות כיצד שחקן טוטאלי כמו ניקו ניתאי שואב את כוחו מהקהל.

לפני כשבועיים ראיתי את ההצגה החגיגית בתיאטרון קרוב. ציפיתי למה שאני קורא "ההצגה שאחרי ההצגה" שאותה אני זוכר מלפני כשלוש שנים בסטודיו בחיפה. חלק זה נקטע לדאבוני על ידי צופה שספרה שהיא באה עם ביתה לראות את ההצגה שהיא ראתה לפני שלושים וחמש שנים. לאחר סיפורה של אותה אישה הקהל החל לקום ובכך הסתיים החלק השני של האירוע. הפעם, במרתף 10, הקהל הצעיר טרף בעיניו את ניקו ניתאי, שתה בצמא כל מילה, השחקן פרח והמריא ו"ההצגה שלאחר ההצגה" התארכה, צמחה והתרחבה לכדי חגיגה מרוממת רוח.

בדיון שבעקבות ההצגה הבהיר השחקן שההצלחה נמדדת בעיני הזולת. השימוש במילה זולת יצר במוחי את האסוציאציה למחזה של סארטר 'בדלתיים סגורות' שהמסר אליו הוא מוביל הוא "הגיהנום הוא הזולת". אני סקרן לדעת אם ניקו ניתאי שתל אסוציאציה זאת במוחותינו בכוונה או שהכל בראש שלי.

בעקבות ההצגה מלפני שבועיים התעורר בי הרצון לקרוא את הספר 'הנפילה' של קאמי. הצלחתי להשיג עותק של הספר בתרגום צבי ארד. תרגום זה משתמש במושגים שונים מאלה שאומר ניקו ניתאי. למרות שאינני קורא צרפתית ברור לי שהתרגום של ניקו ניתאי "שופט אסיר חרטה" יותר קולע מ"שופט בעל תשובה" של צבי ארד. אני עדיין מקווה שאזכה לשים את ידי יום אחד על הטקסט של ניקו ניתאי.

ניקו ניתאי סיפר על ההצגות האחרות בסדרה ואף הציג בפנינו קטע מ'פינוק מטריף'. אני כבר משתוקק לראות את 'ל.ס.דיוניסוס' ואת פינוק מטריף. ההצגות הללו אינן מגיעות אלינו לחיפה כך שאצטרך למצוא את מועדי ההצגות שאוכל להגיע לראותן בתל אביב.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: