על איסוף ואספנות במוזיאון חיפה לאומנות

ראיתי את הכרזות בחזית המוזיאון, שמעתי על תערוכות האיסוף והאספנות בגלי צהל וקראתי פה ושם באינטרנט. הנושא עורר את סקרנותי והחלטתי היום לקפוץ למוזיאון, לראות את האוספים, ללמוד מעט על האספנים הכפייתיים, מה מניע אותם לאסוף ומה הם מייחלים לאוספיהם. אם אתם אוחזים כמוני וכמו זוגתי בכרטיסי ישראכרט קורפורייט, תוכלו לבקר במוזיאוני חיפה וברבים אחרים בכל רחבי הארץ חינם. אז הלכנו, אשתי שתחיה ואני למוזיאון.

התחלנו לטייל במוזיאון. התצוגות כרגיל מעניינות ומסקרנות אלא שמהר מאוד הבננו שהסקרנות שעוררו בנו הפירסומים לא תסופק פשוט משום שלא הבנתי כשורה את מהות שם התערוכה. ברגע הראשון התאכזבנו קמעה אך לא היה זה בגלל התערוכות אלא בגלל ציפיותינו המוטעות. ככל הנראה לא התעמקתי די הצורך בפירסומים כדי להבין במה מדובר. ציפינו לראות הרבה מאוד אוספים שונים ומשונים של אספנים כמוני וכמוך, בני ישראל עמך עם שריטה קלה במוח שגורמת לרבים מאיתנו לאגור חפצים שונים. ציפינו גם לקרוא ולשמוע על מניעיהם ותאוותיהם של האספנים אך לא בכך עוסקת התערוכה. בפעם הבאה צריך לעשות קצת שעורי בית ולבנות מערכת ציפיות נכונה.

התערוכה מתמקדת באוספים של אומנים. לא רק אוספי אומנות, אך האספנים הם כולם אומנים. חלק מהתערוכות היו ממש מרתקות, הרבה יותר מהאחרות ולכן אתמקד כאן במה שתתפס אותי.

אוסף מאיר אגסי כולל מיניאטורות מפורצלן שחלקן מסמלות דמויות מוכרות או כאלה שחשבתי שאני מזהה. אוסף מאוד מעניין של הרבה מאוד חפצים קטנים מסוגים שונים שאסף האומן וכן גלויות, אוטוגרפים, מצלמות ישנות – מצלמות בוקס מהסוג שנראה ממש כמו קופסא, תצלומים, בולים, מכתבים… לא כל כך ברור למה הוא אסף את כל אותם חפצים ומה הסיפור שלהם ושלו ובכל זאת החוויה מעניינת.

מיכל היימן, צלמת מוערכת שפגשתי את עבודותיה בלא מעט תערוכות עברה לפני שנים רבות לאיסוף תצלומים מתקופות שונות, בעיקר צילומים של "צלם לא ידוע". את הצילומים אגדה במספר סדרות אותן היא מציגה לאנשים שינסו לתאר מה הם רואים בתמונות ואילו תחושות התמונות מעוררות בהם. בתערוכה מוצגים אוספי התצלומים ויש מספר סרטי וידאו בהם אנשים שיושבים מול "מבחן מיכל היימן" ומנסים לרדת לפשר התמונות. בסיום התערוכה חזרתי לחדר זה לטעום עוד מעט מהחוויה.

תצלומים שצילם בוריס כרמי בשנות ה-50 של המאה הקודמת הם חלק מההיסטוריה האישית שלי. תמונת ככר מגן דוד עם המכוניות של אותה תקופה סובבות סביב הככר הקטנה שבמרכז כוכב הרחובות אלנבי, שיינקין, קינג ג'ורג', הכרמל, נחלת בנימין וחזרה לאלנבי ממש ריגשה אותי. כשהייתי נער צעיר חובב צילום למדתי מספר הדרכה לצלמים של בוריס כרמי. כשחזרתי הביתה מהתערוכה חיפשתי את העותק שלי של אלבום התמונות של בוריס כרמי שככל הזכור לי הכיל את התמונות שהוצגו בתערוכה. לא מצאתי את הספר, אני מניח שאמצא אותו כשאחפש משהו אחר, ככה זה כשאתה אוגר ספרים. כנראה גם לי שי אותה שריטה קטנה במח שגורמת לאנשים לאסוף ספרים שלא יפתחו יותר לעולם אך על זה אולי אכתוב בהקשרים אחרים.

התערוכה אמנם איננה מה שציפיתי לראות ובכל זאת היא מקנה חוויה מעניינת. בהחלט שווה לקפוץ לביקור.

תצלומי בוריס כרמי הזכירו לי את צילומי הצלמניה של תל אביב. נזכרתי שתערוכת הצלמניה במוזיאון ארץ ישראל – תל אביב עומדת להסתיים וגיליתי שכבר איחרתי את המועד, התערוכה נסגרה לפני כשבוע. הנה שקעתי לשלווה מוגזמת והפסדתי עוד תערוכה שמאוד רציתי לראות. הבטחתי לעצמי לפנות את הזמן הנחוץ ממש בקרוב ולנסוע לביקור במוזיאון ארץ ישראל לראות את תערוכות 'אלתרמן', 'עיר לבנה – ימים שחורים', זכרונות מגן החיות וצילומי חנה ואפריים דגני בטרם אחמיץ גם תערוכות אלה.

 

 

מוזיאון חיפה – http://www.hma.org.il
מוזיאון ארץ ישראל – תל אביב – http://www.eretzmuseum.org.il

אני, אגב, מתגעגע לימים בהם 'מוזיאון ארץ ישראל – תל אביב' היה עדיין 'מוזיאון הארץ' [במובן Earth museum]

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה פורת  On 13 באפריל 2010 at 08:42

    שלום יוסי, גם אני ביקרתי במוזיאון :-). ובפי המלצה חיובית, דווקא להורים לילדים צעירים (אבל לפחות בני 5). בחופשת פסח, ניסיתי להימלט מאירועים המוניים שטופי קדחת רכישות, אז, ארזתי שני ילדים סקפטים ונסעתי איתם למוזיאון ת"א לאומנות.
    דווקא התערוכה שהוגדרה "לכל המשפחה" פחות עניינה את ילדיי. שכרנו בכניסה את המדריך הקולי (cooli) לכל ילד (10 ש"ח למכשיר), ובכך למעשה מתמקדת ההמלצה שלי.אודה על האמת שהמחשבה על כך שמישהו יסביר לילדים שלי על יצירות האומנות במקום שהם יתרשמו בעצמם מעט הטרידה אותי, אבל, טעיתי… המדריך הקולי (למעשה אורקולי) עורר בהם התלהבות עזה, הם הקשיבו מרותקים להסברים תוך כדי התבוננות ביצירות ושיתפו אותי בתובנות שהיו להם. הם התרוצצו במוזיאון מאושרים, לא ויתרו על אף יצירה במדריך עד שתש כוחם (וכוחי 🙂 ).
    בקיצור – חוויה חיובית במיוחד.
    דפנה

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: