אליס בארץ הפלאות – טים ברטון

טים ברטון יודע לעשות סרטים פנטסטיים תרתי משמע, את זה אנחנו כבר יודעים. שיתופי הפעולה של טים ברטון וג'וני דפ הביאו לנו סרטים מדהימים כמו 'המספריים של אדוארד', 'צ'רלי בממלכת השוקולד' ואחרים. על 'אליס בארץ הפלאות' יצירתו המופלאה של 'לואיס קרול' אין צורך להכביר מילים. אז כשאנחנו שומעים שטים ברטון מביים את 'אליס בארץ הפלאות' עם ג'וני דפ בתפקיד הכובען המטורף הציפיות נוסקות. די בצרוף זה כדי שהסרט יהיה מדהים, ועל כך הוסיפו לנו אולפני וולט דיסני גם את טכנולוגית התלת מימד. זה כבר מתחיל להיות יותר מידי, מה שקוראים באנגלית over kill [תרגום מוצלח יתקבל בברכה].

הסרט הגיע לארץ ואנחנו מותקפים בפירסומות מכל עבר. בדרך כלל אינני נחפז לראות סרטים חדשים, הם הרי יהיו זמינים לאורך ימים, יעברו לדי וי די ולבסוף יוקרנו ברשתות הטלוויזיה. בעצם גם להצגות תיאטרון רפרטוארי אינני נחפז להגיע שכן, אם הן טובות הן יעלו הרבה פעמים ויגיעו גם אלינו לחיפה ואם לא, כנראה אפשר לוותר. רק להצגות פרינג' אני רץ בטרם יעלמו. אז איך אני מגיע לראות את 'אליס'? מקום העבודה סידר לנו ביקור משותף בסרט עם בת הזוג במחיר מוזל של 30 ש"ח לאדם כולל פופקורן ושתיה. אז הלכנו.

לפני שאפרט את החוויה אקדים ואומר שהסרט בהחלט שווה צפיה, אך לא הרבה מעבר לכך. נתחיל מהסיפור. את 'אליס מארץ הפלאות' של לואיס קרול כולנו מכירים היטב, סיפור רב היבטים ורעיונות מלא בתעתועים לוגיים ומילוליים שכולנו טחננו עד דק. יוצרי סרט זה ויתרו מראש על התמודדות עם הסיפור שמוכר לכולנו. 'אליס מארץ הפלאות' הנוכחי הוא סרט המשך של הסיפור המקורי. כך חומקת ההפקה מהתמודדות עם העומק הלוגי לעבר סיפור פשטני ונח לעיכול על אליס בת ה 19 שחוזרת לביקור שני בארץ הפלאות. אם אכן לואיס קרול כתב סיפור כזה, הדבר הצליח לחמוק מידיעתי. בביקור החוזר של אליס בארץ הפלאות היא פוגשת כמובן את כל חברי הילדות שלה – הארנב שאין לו זמן, טוידלדי וטוידלדם וכמובן הכובען המטורף – ג'וני דפ. הקו המוביל את הסיפור הוא חמיקתה של אליס המתבגרת מחתונה כפויה וביקור בארץ הפלאות בה כולם תוהים אם היא אכן אותה ילדה, אליס, שביקרה אצלם בעבר הרחוק. אוקיי, אז זה איננו בדיוק הסיפור לו ציפינו אלא סיפור נחמד אחר עם אותן דמויות.

אליס בסרט זה כבר ממש לא ילדה קטנה.

הסרט משווק קודם כל כחווית תלת-מימד, כל השאר חשוב, אבל קצת פחות. בכניסה לאולם הקולנע אנחנו מקבלים משקפי תלת-מימד, מתישבים בכורסאות הנוחות, ממקמים את הפופקורן והשתיה במקומות שיוחדו לכך וצופים בפרסומות. הפרסומות אינן תלת מימדיות אך הסקרנות גורמת לי להרכיב את משקפי התלת מימד על חוטמי ולגלות שהעדשות מוכתמות להפליא. יש הרבה פרסומות שמותירות לי זמן לעסוק בניסיונות ניקוי נואשים. גם המשקפיים של זוגתי במצב דומה. בסופו של דבר אני לומד להתעלם מהלכלוך. מוקרנת השקופית שמודיעה שהגיע הזמן לחבוש את משקפי התלת-מימד. המשקפיים על עינינו ומייד התמונות תוקפות אותנו, עצמים מזנקים אלינו ומתרחקים במהירות לעבר האופק, אנחנו זזים ומנסים לחמוק מפגיעת הענפים והעופות החגים מעל ראשינו. חוויה בהחלט מעניינת ומשעשעת.

הסרט כשלעצמו מאוד יפה. הסיפור בהחלט מעניין, המשחק מעולה והביצועים האנושיים והטכנולוגיים מרהיבים. את אותו דבר יכולתי להגיד על רבים מסרטי טים ברטון וסרט זה עונה מבחינות אלה לכל הציפיות.

כפי שכבר ציינתי, חווית התלת-מימד מעניינת ומשעשעת, אבל זה לא מפסיק. נחמד לראות מידי פעם תנועה תזזיתית מעומק המסך ישר לתוך הפנים אבל יש גבול. מתלת מימד אני מצפה שיהיה תלת מימדי ללא העדפה מוגזמת למימד שאיננו חווים בחיים האמיתיים בכזאת אינטנסיביות. כעבור זמן מה התנועה המהירה בציר הניצב למסך מתחילה להיות מתישה. בנוסף לחוויה של כולם אני נאלץ להתמודד עם בעייה פרטית שלי – יש לי משקפי מולטיפוקל. את משקפי התלת-מימד אני מרכיב לפני המשקפיים שלי. עד כאן הכל בסדר, אלא שהכורסאות בעולם הקולנע גורמות לי להשען לאחור כך שהסרט נראה דרך החלק התחתון של המולטיפוקל – זה שמתאים דווקא לקריאה. את זה פותרים על ידי הזזת המשקפיים לקצה האף, למקום בו המסך נראה דרך החלק העליון של המשקפיים. אני מנסה למקם את משקפי התלת מימד לפני המשקפיים שלי ומגלה שאפי איננו ארוך דיו לתמוך בזוג הנוסף. אילו היה זה הסרט פינוקיו, הייתי מנסה לשקר מעט להשגת האורך הרצוי. באליס בארץ הפלאות אין טריק ששולט על אורך האף. אין ברירה, אני נאלץ להרכין את ראשי קדימה וזה ממש לא נח בכורסא שמזמינה אותך לשקוע אליה בנוחות. לקראת מחצית הסרט אני מרגיש ששבעתי מחווית התלת מימד ואני רוצה לראות את הסרט בנחת מבלי להגיב לתנועות לא סבירות של חפצים ומבלי להתאים את ישיבתי לאביזרי עזר. אני מוריד את משקפי התלת מימד ומייד מגלה שהסרט בלתי ניתן לצפיה בדרך זו.
בסופו של דבר אני מצליח אמנם לשרוד עד סוף הסרט אך החוויה ממש לא נעימה. אני כנראה אוותר על סרטי התלת מימד עד שהבמאים ירגעו מהגימיק ויתחילו להפיק סרטים בהם התלת מימד משרת את הסרט ולא להיפך. לתפיסתי, כל מטרתו של סרט זה היא הפגנת יכולת טכנולוגית שלשמה יספיקו לנו אותן עשר דקות שחווינו כבר לפני למעלה מעשור בפיוּטוּרוֹסקוֹפ.

אני מקווה שהסרט צולם גם בטכניקה חַפָּה מתלת מימד. אשמח לתת לו הזדמנות נוספת בצפיה נינוחה ללא המִטרד.

התמונות מ http://www.disneydreaming.com

ליבי רן: 28 03 2010 02:57    כותרת הודעה: אכן

טרם צפיתי באליס, אבל חוויית אוואטר גרמה לי לא לרצות לצפות עוד בסרטי תלת מימד בזמן הקרוב. באוואטר טרחו לצייד כל פריים בעצם 'קרוב' לצופה, שבעצם מפריע, או מסתיר את ההתרחשות. כך, בתוך היער, תמיד ניצב ענף מאוד בולט בחזית. מטרד כזה, בחיים האמיתיים, הייתי מזיזה באמצעות היד. כאן לא יכולתי. גם כאשר הייתי אחת מקבוצת חיילים שעוברים תדרוך, היה חייל שכתפו היתה ממש לפניי, והסתירה לי. במציאות, הייתי זזה לנקודה פחות מוסתרת. שוב, לא כסאי ולא אני יכולנו להסיר את המטרד הזה.
האפקט עדיין מלהיב את הבמאים ואת מרבית הקהל, אבל אני באמת לא מוצאת בזה עניין. אם אני רוצה דרמה בתלת מימד – אני הולכת לתיאטרון. תנו לי דו מימד על המסך – אני מאוד נהנית מזה (כשזה עשוי טוב).
לשמחתי, שמעתי שטים ברטון בכלל לא תכנן את הסרט כתלת מימדי, כך שאצפה בו כנראה בצורה המקורית שבה צולם – שטוחה לחלוטין.

יונתן: 28 03 2010 21:44    כותרת הודעה: כנראה שתלת-מימד אינו לכל אחד

אני צפיתי כבר ב-3 סרטי תלת-מימד – עידן הקרח 3, אוואטר ועכשיו אליס – ועבורי הפטנט עובד ואף מוסיף לחוויה. אי-שם בשיא הפופולריות של אוואטר, קראתי מספר כתבות ברוח דומה בעיתונות, של כותבים שלא הסתדרו עם הרעיון, האביזרים וכו'. בזמנו פטרתי אותם ככאלה שמחפשים להתלונן על כל דבר, אבל כנראה שיש מי שהרעיון או הביצוע איננו בשבילו. לי לא היתה כל בעיה עם המשקפיים – אותם הרכבתי מעל משקפי הראיה שלי – ולאחר מספר דקות שכחתי מהעניין ויכולתי להנות מהסרט עצמו. אני מסכים שפה ושם היה השתמש הבמאי בתלת מימד יתר על המידה – אבל אני התייחסתי אליו בסלחנות, כמו שמתייחסים לילד המתלהב מצעצוע חדש.
אני בטוח שהסרט צולם (נערך? rendered?) גם בדו-מימד רגיל, עבור הקרנה באולמות ללא המקרן המיוחד, וגם לאחר מכן להפצה ב-DVD או בטלוויזיה (ואולי גם גירסה מיוחדת, להצגה בטלוויזיית התלת-מימד החדשה שחברי רודפי הטכנולוגיה דשים בה רבות).
ובקשר לסרט עצמו – העלילה שבלונית משהו, אבל הדמויות והעולם בו הן נמצאות מחפים עליה ועושים אותו שווה צפייה. אני כנראה אקרא שוב את הספר המקורי, על-מנת להיזכר מה בדיוק נאמר שם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: