האיש משם – טוביה אורנן

קיבלתי מתיאטרון קרוב הודעה בפייסבוק שבמוצאי יום השואה באופן חד פעמי ההצגה האיש משם.

עיון קצר בתקציר ובכתבות אליהן מפנה ההודעה שכנע אותי שכדאי לי לשרך רגלי [או ליתר דיוק את מכוניתו של יונתן] אל תיאטרון קרוב שבתל אביב הרחוקה מביתי שבחיפה.

התקציר מספר על דרמה קומית עם רעיון מעניין של הסחת זמנים, מיסחוּר השואה ורעיונות הזויים משהו של ניצוֹל שואה. יצאנו לדרכנו מצפים לחוויה מרגשת ואולי אפילו מורטת עצבים ומרגיזה.

ההצגה מתקיימת באכסדרת תיאטרון קרוב כאשר הקהל סמוך למקום בו מתקיימת ההצגה בדומה להצגת הנפילה. כעשר דקות לפני תחילת ההצגה עולה הבמאית דורית ניתאי נאמן לשוחח איתנו על התהליך שהוביל להצגה. זה נראה לי מעט מוזר. אני מתורגל בהצגות פרינג' מהסטודיו בחיפה, ממרתף 10 ומדומיהם, הדיון מתקיים תמיד אחרי ההצגה, לא לפני שהיא החלה. האכסדרה עדיין איננה מלאה, דורית עוד מדברת ולפתע נכנסת קבוצה גדולה מאוד של אנשים. מקום האירוע איננו אולם תיאטרון עם מקומות מוגדרים היטב ואפשר להוסיף עוד ועוד כיסאות. גם באזור שבו תתקיים תיכף ההצגה יש כיסאות ואנשים מתיישבים עליהם. הבמאית נזעקת להוריד את הפולשים מה"במה" ולהושיבם ממש ליד אזור ההתרחשות. בינתיים מתישב לימיני המחזאי טוביה אורנן – ניצול שואה בן 83, בתקופת השואה היה עדיין נער.

929[1]

ההצגה מתחילה. השחקנים נכנסים אל חללי ההופעה ממקומות שונים במעטפת המבנה. אין ספק שהסיפור טומן בחובו פוטנציאל לדרמה מעוררת רגשות. אני באתי עם נכונות מלאה לחשוף את קצות העצבים ולחוות התרגשות ואולי אפילו כעס. זה לא קרה. ההצגה מאוד ברורה, המסרים פשוטים הנושא מעניין ובכל זאת ההצגה חלפה מעל ראשי מבלי להשאיר לי כל חוויה רגשית. בסיום ההצגה דורית הבמאית עלתה לפתוח דיון נוסף סביב ההצגה וממנו למדתי שהיו כאלה שחוו משהו רגשי שאני הפסדתי. אינני יודע למה ההצגה לא נגעה בי, יכול להיות שצעקנות היתר של כל הדמויות סגרה אותי מפני החוויה או שאולי היו אלה ההפוגות הארוכות בין התמונות שבהן תהיתי מה קרה ולאן נעלמו השחקנים. אני עדיין צריך לעכל את ההתרחשות ובעיקר להבין מה גרם לאחרים להתרגש ולי להשאר אדיש.

לאחר ההצגה עונה המחזאי על שאלות צופים אך קולו רפה וקשה להבנה. נראה לי שיש למחזאי הרבה מה להציע ולי דווקא יש שאלות אך אני מתקשה מאוד להבינו.

קשה לי להמליץ על ההצגה אך מאחר שיש כאלה שהתרגשו יש מקום לנסות לראותה. עם זאת, בדיעבד, לא הייתי נוסע במיוחד מחיפה להצגה זו.

על ההצגה באתר הבמה ובמעריב

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: