דני ליטני במרתף 10 בחיפה

n104994046207787_8942[1]לא מזמן שבתי מטיול בבועת הזמן אל שנות השישים של המאה הקודמת. הרוקרים והבלוזרים של הימים ההם היו ג'ניס ג'ופלין, הביטלס, ג'ו קוקר… ובמחוזותינו דני ליטני.

מאז שנודע לי שביום שישי דני ליטני מופיע במרתף 10 אינני מפסיק לשיר את עד סוף הקיץ. איכשהו הדליק בי השם של דני ליטני דוקא שיר זה למרות שאיננו מצויין בין שירי ההופעה בפרסום שהוציא מרתף 10 לפייסבוק ואפילו לא נכתב על ידי דני ליטני. ההתרגשות שלי לקראת ההופעה גורמת לי לחשוב שיש לי שותפים רבים להתרגשות לקראת האירוע המיוחד ומרתף 10 יהיה מלא מפה אל פה. מסתבר שהגיעו כחמישים איש, מרביתם צעירים וחלקם בני דורי שאולי אפילו הספיקו לראות את דני ליטני בימים בהם מועדון צוותא התל-אביבי שכן במרתף בתחילת רחוב מאפו. מאוחר יותר נודע לי שדני ליטני מגיע לא מעט למרתף 10 בערבי שישי ולכן לא מתייחסים לזה כאל אירוע מיוחד, הוא כנראה עוד ישוב אלינו לא מעט, זה אני שלא הייתי מעודכן.

דני ליטני עולה על הבמה ומשתחווה. הקול החם, המחוספס והעמוק שמזוהה כל כך עם דני ליטני נשמע היטב כבר כשהוא מדבר אפילו כאשר איננו לפני המיקרופון. בפתיחת ההופעה הוא מספר לנו על ימי ילדותו בהדר הכרמל, ממש ליד מרתף 10. דני נוטל את הגיטרה, בוחר את המפוחית המתאימה ממבחר המפוחיות שלידו ושר את יחס חם. את השיר הוא חותם ב'תנו לי רק יחס חם – פה ושם', המילים מופנות אל הקהל השרוע על רצפת המרתף, על פופים ועל שרפרפים. עוברים משיר לשיר ובין לבין דני מספר על עצמו ועל חבריו. כבר שכחתי את ההומור הציני השופע של דני ליטני שמתבדר עם רעמת השיער האפרפר לרוח הונטילטור הקטן. דני זקוק לתגובת הקהל ובמרתף 10 סידרו אותו עם תאורה מסנוורת שמקשה עליו לראות את הקהל. כשהוא מדבר אלינו הוא סוכך על עיניו בידו ומסביר שאיננו מצדיע לנו אלא פשוט מנסה לחמוק מהתאורה ולראות אותנו.

אני כבר שקעתי לי אל ימי המרתפים של תל-אביב בשנות השישים. מה לעשות, גם אני אינני ילד. דני ליטני מרבה לדבר על עצמו באופן חופשי. הוא מודע היטב לגילו וככל הנראה כבר השלים עם ההתבגרות בדרך להזדקנות כפי שיספר לנו מאוחר יותר.

דני ליטני מפרגן לחבריו למוסיקה לכל אורך הדרך, מאיר אריאל ש"מת בצורה כל כל מטופשת", שלום חנוך ש"כתב את הבלוז העברי הראשון", מישה סגל ש"כבר יושב שנים בארצות הברית" ועוד. הוא שר את שיריהם של חבריו ומספר בגיחוך וללא מרירות שהוא כתב הרבה בלוז עוד לפני תפסתי ראש על הבר של שלום חנוך אלא שאת שלום חנוך באמת שמעו.

לכל שיר יש סיפור ויש מפוחית תואמת. מאוד חשוב לדני ליטני לרָצות את הקהל והוא מבקש את רשותנו לעבור למספר שירים באנגלית. הוא יודע, מן הסתם, שנסכים עם בחירתו אך טורח כל הזמן לקבל את תגובתנו. שואל אם מישהו זוכר את מישה סגל ומדליק לי מייד את נורת עד סוף הקיץ. עם צלילי הגיטרה הראשונים ברור לי שהגענו אל השיר אליו אני מייחל כל השבוע. דני ליטני אומר ששיר זה מסיים את המופע, הקהל מוחה כפיים בעוז ודני אפילו איננו טורח לצאת כדי לחזור, הוא אומר 'בסדר, שכנעתם אותי' וממשיך הלאה.

נראה שעניין הגיל מעסיק אותו מאוד, הוא מציין שמלאו לו 67 שנים "לפני… בעוד חודשיים" ומתלוצץ על חשבון גילו. לדבריו הגיל שישים נשאר אתנו לתמיד רק מוסיפים לו אותיות, אחרי שישים אנחנו הופכים לקשישים ואחר כך לישישים.

עוד כמה שירים, דני ליטני מכריז שוב על שיר אחרון ולאחריו משתחווה ועוזב את הבמה… מחיאות כפיים והוא חוזר אלינו ומדבר על הקטע המיותר של עזיבת הבמה כדי לחזור אליה.

זהו, ההופעה הסתיימה. מאוד נהניתי ועכשיו אני יודע גם שתהיינה לי הזדמנויות נוספות למלא ערב שבת פנוי בבלוז עברי איכותי. אנחנו יוצאים מהמרתף ואני ממשיך לשיר את עד סוף הקיץ עוד ועוד. מילות השיר הזה מדברות אלי אישית לאחרונה וממש לא בהקשר אליו כיוון אהוד מנור אך זה סיפור לגמרי אחר.

הנה מילות השיר:

עד סוף הקיץ

מילים: אהוד מנור
לחן: מישה סגל

ניסיתי להדביק את צעדיה,
כתפה שוב בכתפי כמעט נוגעת.
חיכיתי לעיניה,
חיכיתי לעיניה,
מה עוד יכולתי לבקש
באמצע הרחוב?

עד סוף הקיץ
אדע את התשובה,
את פשר הקולות אלמד,
את כל החלומות,
אפתור את הפחדים
בסוף הקיץ שוב אשב בין ידידים.

אני רוצה פתאום לחזור הביתה
אבל צילה שוב בצילי כמעט נוגע.
הנה אנחנו שניים,
שלובי צילי ידיים,
מה עוד יכולתי לבקש
באמצע הרחוב?
עד סוף הקיץ…

נדמה לי שראיתי את עיניה
נחות עלי בדרך מול השמש
באור בין הערבים
היה לי רגע בית
מה עוד יכולתי לבקש
באמצע הרחוב
עד סוף הקיץ…

אם תרצו לנגן את השיר בגיטרה – הנה האקורדים

אפשר גם להאזין לשיר ביוטיוב שמישהו הדביק אליו באופן תמוה משהו את הפועל ירושלים.

סגור להשארת עקבות, אבל ניתן לפרסם תגובה.

תגובות

  • טלי  ביום 2 במאי 2010 בשעה 19:43

    תודה יוסי (-:

    גם אני מאוד אוהבת את השיר הזה, ושמעתי פעם שאהוד מנור הכי אהב, מכל השורות הרבות שהוא כתב, את "הנה אנחנו שניים שלובי צילי ידיים מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב?"

    ובצדק…

    אהבתי

  • ramilaufer  ביום 5 במאי 2010 בשעה 14:31

    אגב מישה סגל, חיפוש ביוטיוב של "עד סוף הקיץ" גילה שמישה סגל עצמו העלה לשם מספר גירסאות שלו לשירים שלו כמו "עד סוף הקיץ", "מות הפרפר" ועוד. רק הוא עם פסנתר. הוא גם מגיב לגולשים בתגובות ומדבר על הריחוק מהקהל והיצירה בישראל שכעת הוא מנסה לגשר עליו, בין השאר באמצעות הביצועים הללו.
    לא אשים פה קישורים כי זה יוצא מכוער בעורך של התגובות, אז חפשו לבד. סומך עליכם (-:

    אהבתי

  • יוסי רן  ביום 5 במאי 2010 בשעה 20:02

    קיימים מספר ביצועים לשיר – אלי מגן [אחרית הימים], מישה סגל, עדי כהן וכמובן דני ליטני. דווקא הביצוע של מישה סגל איננו חביב עלי במיוחד.
    הביצועים של עדי כהן ושל דני ליטני לוקחים את השיר לשני כיוונים שונים מאוד ומאוד מעניינים. שני הביצועים מעולים לטעמי.

    הביצוע החביב עלי של עדי כהן הוא

    ואם כבר הזכרתי את אחרית הימים, זו הייתה להקה מעולה לטעמי משום שבצעה שירים של משוררים אמיתיים ונתנה למילים את הכבוד הראוי. זו הייתה הלהקה שסיפקה את פס הקול של סוף התיכון שלי ותחילת השירות הצבאי בטרם התפרקה בעודה באיבה. זהר לוי, המתופף, הלחין את מרבית שירי הלהקה שכללה את אלי מגן, צ'רצ'יל, גבי שושן ומירי אלוני. הם שרו הרבה חנוך לוין וכן דליה רביקוביץ, עמוס קינן וכמובן אהוד מנור.

    אחד משירי הלהקה ההיא שמדבר אלי היום במיוחד הוא "פתחי לי את הדלת" של עמוס קינן במיוחד בגלל במשפט שאני חש בימים אלה על בשרי "כשאין לאן ללכת מתחילים לרוץ". [חשבתי להעתיק הנה את כל מילות השיר אך הוא ראוי לבמה נפרדת עבורו, אז אולי פעם אחרת].

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: