טיוטה מספר 3 – תיאטרון ניסיוני באוניברסיטת תל אביב

זה איננו בדיוק מסוג אירועי התיאטרון להם נחשף הקהל אלא תרגיל אקדמי של תלמידי תואר שני במסלול שחקן יוצר באוניברסיטת תל אביב. הקהל מורכב בעיקר מתלמידי תיאטרון באוניברסיטה, אפילו מקורבים מתקשים להגיע – האירוע מתקיים בשעות היום כאשר מרביתנו עובדים. אז מה אני מחפש שם? קודם כל אני מעט שרוט בנושא תיאטרון ובעיקר תיאטרון ניסיוני. שנית, ליבי – ביתי – משתתפת פעילה מאוד באירוע, שלישית, אני בתקופה מאוד נדירה בחיי בה אני פנוי לחלוטין מעבודה לתקופה של למעלה מחודש אותו אני מקדיש לעצמי בלבד… איזה כיף.

הקורס מרעיון ליצירה בהנחיית ד"ר דרור הררי מתיר את הגבולות לחלוטין. התלמידים מביאים הכל מעצמם, כל רעיון מתקבל בברכה כל עוד ניתן להפכו ליצירה מקורית. כל תלמיד הוגה רעיון ובהנחיית ד"ר דרור הררי מביא אותו אל הבמה. בעצם גם ההגדרה במה איננה סגורה וכל אחד יכול לבחור לעצמו את כר הפעולה שלו. אין מדובר במופעי במה שלמים ומוכנים להצגה אלא בחומרים בתהליך ומכאן השם 'טיוטה'. חלק מהדברים ימשיכו ויתפתחו לתוצרים שונים בהתאם לרעיונות של היוצרים. באירוע היום מוצגים קטעים קצרים, כעשרים דקות כל קטע.

אני הגעתי כשעה וחצי אחרי תחילת האירוע ולכן הפסדתי ארבעה קטעים.

הקטע הראשון שאני רואה הוא עבודתה של סלי ארקדשמתחת לכל מטאפורה יושבת עובדת מתפרה. חושך. אור קטן בוקע מנוּרת מכונת תפירה. הצליל היחיד שאנו שומעים הוא צליל התפירה. מצטרפת מכונה שניה ואחריה שלישית ולאחר מספר דקות של מחול מכונות תפירה קם החוט ומספר לנו את סיפורו. החוט הוא סלי, יוצרת הקטע, שהציצה אלינו לפני רגע מאחורי אחת ממכונות התפירה. כן, גם לחפצים יש סיפור משלהם, לא פעם הרהרתי בתחושותיו של מעבד המזון בעת שאני משעבד אותו לרצוני לקצוץ כרוב והנה מציגים בפני את המונולוג של החוט. הבנתי שגם למכונת התפירה יש מה לאמר אך אנחנו הרי בתהליך שאולי יתגבש לסיפור שלם ואולי יעצר כאן – הכל בידיה של היוצרת.

יש באירוע קטעים רבים וכל אחד מציג מעוֹף מסוג אחר וכולם מעוררים למחשבות ונוטלים את הצופה למחוזות שונים. אתמקד כאן בחלק מהקטעים, אלה שמשכו את מחשבותי לכיוונים מעניינים אם כי לא תמיד למה שכיוון היוצר, הרי מה שאני מקבל כצופה איננו בשליטתו המלאה של היוצר וזה קסמה של כל אומנות.

את הקונפליקט בין אמהוּת לבין קריירה בוחנת מיכל פלח נעים מאוד מקרוב ואף חולקת את חוויותיה עם העולם. בקטע הקרוי גולדי היא מחברת את מילותיה של גולדה מאיר עם עולמה הפרטי כפי שהיא מציגה אותו בבלוג שלה. אנחנו שותפים למרוץ הפרטי שלה בין לוח הזמנים שלה כאדם וכאם ואיכשהו אני נזכר בהצגה חיות לילה שעוסקת בנושאים דומים באופן מאוד שונה. הבדל אחד מאוד משמעותי – בחיות לילה לא מורגשת שותפותו של האב במרוץ ואילו בבלוג של מיכל מוזכר ש"בן זוגי הוא אבא מדהים שלוקח חלק פעיל לגמרי בגידול הילדים".

אימפרוביזציה מלאת השראה של שמרית מלול ועודד ליפשיץ מושכת אותנו אל תוך חדר פנימי של כל אחד מהיוצרים לחוד ושל שניהם ביחד. שניהם שחקנים, יוצרים ופסנתרנים שמלווים את ההתנהלות של זולתם במוסיקה. חלל ההתרחשות מאורך – אנחנו יושבים משני צידיו של מעין רחוב ארוך שבצידו האחד פנס רב עוצמה שמטיל את צלליותיהם על קיר בקצה האחר של הרחוב. אני מוצא את עצמי נודד כל הזמן בין תנועת הדמויות לבין תנועת הצללים שלפעמים מרתקת אפילו יותר. הם אמנם מנגנים, אך במוחי מתנגן השיר עד סוף הקיץ וכאשר שתי הדמויות נמצאות באמצע הרחוב וצלליותיהן נוגעות זו בזו אני שומע בראשי את מילותיו של אהוד מנור

אני רוצה פתאום לחזור הביתה
אבל צילה שוב בצילי כמעט נוגע.
הנה אנחנו שניים,
שלובי צילי ידיים,
מה עוד יכולתי לבקש
באמצע הרחוב?

המגע בין הצללים של הדמויות שאינן נוגעות זו בזו ממש מרתק אלא שאז נוגעת שמרית בראשו של עודד ומנפצת לרגע את החלום, עודד חומק מייד ושוב אין ביניהם מגע ורק הצללים ממשיכים לגעת זה בזה – עוצר נשימה.

הנה הגענו אל הקטע עליו אני שומע לא מעט לאחרונה. ליבי רן, בִּיתִי, יוצאת בכובד ראש למסע אוטוביוגרפי שבוחן את השינוי שעברה הילדה השמנמנה שכל כך אהבה לרקוד בנוכחות קהל כשהתבגרה. ליבי, שהפסיקה לרקוד בנוכחות קהל בגלל שהיא שמנה, שוברת את המחסומים וחוזרת לרקוד על במה ומטלטלת את רגשות כל הצופים. אמנם אני רחוק מלהיות אובייקטיבי אך אי אפשר להתעלם מפרצי העצב והשמחה שהיא משרה על כל הקהל שהופך לשותף פעיל בחווית המחול. אני, שכל ימי משמין ומרזה לסירוגין מכיר היטב את הרצון להתבלט בתקופות הפחות שמנות ולהתגמד כשאני חש שמן מידי. בסיום הקטע כולם מתנפלים על ליבי ומחבקים אותה בהתלהבות ואני נותר ממתין לתורי ונהנה מכל רגע.

יש באירוע קטעים נוספים וכולם מאוד מעניינים. אני בחרתי להתייחס כאן לאלה שעוררו בי חוויה אישית ריגשית או אסוציאציה מאירוע אחר.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: