אלטון ג'ון – קיץ ישראלי 2010

בטרם אגש לנושא הבהרה – בבלוג זה אני מספר על חוויותי האישיות כך שאם חיפשתם מידע על הופעת אלטון ג'ון כדאי לעבור לתוצאת החיפוש הבאה. אם הנכם מעוניינים דווקא בחוויה שלי, אתם מוזמנים להשאר.

אנחנו שרויים בחומו של קיץ ישראלי וזה הזמן בו מתארחים אצלינו אומנים מרחבי העולם, אלא שהשנה אנחנו שנויים במחלוקת יותר מהרגיל וחלק מהאומנים מדירים רגליהם מארצנו. אלטון ג'ון איננו מהמערבבים אמנות ופוליטיקה, הוא בא אלינו להנעים את זמננו במוסיקה שלו, בנגינתו ובשירתו. אני התלבטתי יתר על המידה וכשגמלה בליבי ההחלטה לקנות כרטיסים המבחר היה מוגבל למדי. בכל מקרה לא היה בכוונתי לשבור תכנית חסכון ולשבת ברחבת הדשא למרגלות הבמה, אך קיוויתי לשבת ביציעים הקרובים יותר לבמה. כך הדרדרתי ליציע 17 כלומר לקצה המרוחק ביותר מהבמה. הצטיידתי במשקפת והנה אנחנו – נורית וגיל אשתי ואני בדרכנו אל האיצטדיון.

החוויה מתחילה כבר בכניסה. המתחם מוגן במספר שכבות של אנשי ביטחון שדורשים מכולם להשאיר בחוץ כל זכר לשתיה ולמזון. הרבה מאוד אנשים ממורמרים ומקטרים. בקיץ ישראלי כולם באים מצויידים במים והנה עליהם להשאיר את המים בחוץ. ליד עמדות השומרים עומדים המוני אדם שמנסים לרוקן לקרביהם את כל הבקבוקים שהביאו. אפילו את הבקבוקים הריקים אסור להכניס. אנחנו עומדים במסלול הבדיקה, אף אד לא שואל אם ארזנו לבד, השומרים מפשפשים בכלינו ומגלים בתיקה של אשתי שני תפוחים. השומר מנסה לגרום לאשתי לזרוק את התפוחים המוברחים לפח הקרוב אך היא נועצת בו מבט קטלני, מבהירה לו שהיא לא זורקת אוכל לפח ואם הוא רוצה הוא יכול לעצור אותה. תוך דיבור היא מתקדמת הלאה ומשאירה את השומר ההמום מאחור. מצא עם מי להסתבך… נראה אותך מוציא אוכל מידיה של בת דור שני לשואה עמוסה בתסביכים שקיבלה בירושה.

זהו, אנחנו ממוקמים אי שם באמצע היציע המרוחק מהבמה. האיצטדיון עדיין ריק למדי, על המסכים פירסומות של בנק דיסקונט. גם על המושבים כריות עם פרסומות לבנק דיסקונט וכל הכרזות סביב האיצטדיון זועקות בנק דיסקונט. על מוסיקת רקע אין מה לדבר,זה הרי לא קשור לבנק. לפני שנה היינו בהופעת פול מקרטני בפארק הירקון וכל הזמן עד ההופעה הייתה מוסיקה מתאימה, הפעם – אין מוסיקה. נורית וגיל יושבים על כר הדשא אי שם קרוב לבמה. בסדר, לא ממש קרוב אבל בכל זאת – משהו אחר לגמרי. גיל הזמין את נורית להופעה זאת לכבוד יום הולדתה שחל לפני כמחצית השנה ועכשיו, סמוך ליום הולדתו, הם כאן במקומות מקבוצת המחיר הגבוהה ביותר. כנראה שווה להם. אני צופה במשקפת ובסוף מאתר אותם בדמות שתי נקודות ננסיות אי שם, אך הקהל ממשיך ומתרבה והם נעלמים לי.

ממש מאחורינו מתיישבים שלושה נערים דוברי אמריקאית שלובשים חולצות שנושאות את שמו של אלטון ג'ון וצווחים ללא הפסקה באנגלית שהם אוהבים את אלטון.

שעת תחילת ההופעה כבר הגיעה והקהל עדיין זורם פנימה. ההופעה מתחילה כרבע שעה אחרי הזמן הנקוב בעוד הקהל ממשיך להכנס. למרות שעדיין אור היום רב, חלק גדול מהקהל מנפנף בעוז בסטיקלייטס בצורת שרביט ובראשו כוכב שהוצמדו לכסאותינו.

השיר הראשון מתחיל ואנחנו נחרשים מייד. לא, הסאונד בסדר גמור רק שהנערים האמריקאיים שמאחורינו גמרו אומר לגבור על שירתו ונגינתו של אלטון ג'ון בצעקותיהם ובשריקותיהם. עובר שיר, ועוד שיר והנערים עדיין צועקים במלוא גרונם עד כי אינני מסוגל אפילו לזהות את השירים. הם גם מוחאים כפיים בקצב, אך לא בקצב השירים אלא בקצב צעקותיהם שאין בינן לבין המתרחש על הבמה שום קשר. בהופעות הקודמות שהשתתפתי הקהל שר עם האומנים, כאן שמענו רק צעקות ושריקות. די מוזר, למה הקהל לא מצטרף לשירה? בהופעות של פול מקרטני, Rush ואחרים יכולנו לברוח ממטרדים כאלה, אם היו, אלא שכאן המקומות מסומנים ואנחנו כלואים לפני המטרד. לאחר כשעה ככל הנראה נמאס לנערים והם הולכים למקום אחר תוך שהם דורכים על הקהל שסביבם. פתאום אנחנו מתחילים לשמוע את ההופעה, אלטון ג'ון שר 'דניאל' ואנחנו מגלים שהקהל אכן שר. מרגע זה ההנאה צרופה, זהו, הסתיים החלק המסוייט ואנחנו שומעים היטב את השירים ויכולים להצטרף לשירה. שיר, ועוד שיר, ואנחנו שרים עם הקהל ונהנים, ניצלנו. אני יודע שיש רבים שאוהבים להשמיץ את הישראלי המכוער בהתנהגותו בחו"ל. לפעמים אנחנו זקוקים לעֵז זרה כדי ללמוד להעריך את התנהגותו התרבותית של הקהל הישראלי. במחשבה לאחור, תמיד כשפגשתי ישראלים באירועי תרבות בנכר, הם נתנו הרבה כבוד לאמנים ודווקא בני עמים אחרים היו אלה שהפליאו בהתנהגותם הצעקנית וחסרת ההתחשבות.

ההופעה נמשכת, החלק השני של המופע כולל את כל השירים הישנים והמוכרים יותר ואני נהנה מכל רגע. ניכר היטב שכולם סביבי נהנים. החושך ירד בינתיים והאיצטדיון זורח בעשרות אלפי כוכבים ירקרקים שנעים לפי קצב השירים. אלטון ג'ון נראה ממקומנו כדמות ננסית ליד הפסנתר שעל הבמה. טוב שהצטיידנו במשקפת. אמנם המסכים מראים כל הזמן את המתרחש אך גם לנו מגיע לראות את הדבר האמיתי. לקראת סוף ההופעה אלטון ג'ון כבר מטפס על הפסנתר כמנהגו וכולנו שרים איתו בהנאה את השירים. החוויה מושלמת.

חלפו שעתיים מתחילת ההופעה. ממקום מושבנו במרומי היציע המרוחק אנחנו רואים את כל הקהל. לפתע אני חש בתכונה שאיננה מתקשרת עם המתרחש על הבמה. אני משפשף את עיני כלא מאמין – אנשים מתחילים לעזוב את האיצטדיון, לא בודדים, עשרות אנשים נוהרים אל הפתחים, כנראה חשוב להם להתחמק מהפקקים יותר מאשר לשמוע את השירים האחרונים ובעיקר את ההדרנים. רשימת השירים התפרסמה בעיתון בבוקר האירוע כך שאנחנו יודעים שיש לפנינו לפחות עוד כחמישית ההופעה שהם כמחצית השעה של מוסיקה טובה. ממש קשה לי להבין כיצד מישהו מוכן להפסיד את זה. אנחנו אמנם נמצאים באיצטדיון כדורגל בו אנשים עוזבים את המשחק כאשר ברור מעבר לכל ספק שתוצאת המשחק הוכרעה, אלא שזה איננו משחק כדורגל, זוהי הופעה מהסוג שלמרבית האנשים היא חוויה של פעם בחיים, אז מה פתאום להפסיד שניה אחת ממנה.

כבר לפני ההופעה אשתי ציינה שהשיר Your Song איננו נכלל ברשימת שירי המופע ולכן ברור שהוא חייב להיות ההדרן שהרי לא יתכן לוותר על שיר זה. ובכן, כשאשתי צודקת – היא צודקת, השיר Your Song אכן נועל את ההופעה ולאחריו עוזבת הנקודה הקטנה שמייצגת את אלטון ג'ון את הבמה והקהל מתחיל לנסות לנוע לכיוון השערים כאשר מתחיל מפגן זיקוקים מרהיב, אך לא כל כך קשור לאירוע שכבר הסתיים. להערכתי, מטרת הזיקוקים היא בסך הכל לעכב את תנועת היוצאים.

תובנות. קודם כל, כבוד לקהל הישראלי שיודע לכבד את האמנים ולהשרות אווירה טובה באירוע. דבר שני, כדאי מאוד להחליט לקנות כרטיסים מבעוד מועד, אחרת רואים את ההופעה ממקומות לא כל כך מוצלחים, אפילו גיל ונורית יכלו לשבת במקומות טובים יותר אילו הקדימו את רכישת הכרטיסים ביום אחד. דבר שלישי, גם בהופעה חייה תנועות השפתיים ואצבעות הפסנתרן על המסך אינן מסונכרנות עם הצליל שמגיע לאזני צופים שיושבים במקום כל כך רחוק שלמהירות הקול יש משמעות. ואחרון, לא לוותר, ללכת לכל אירוע תרבות שעשוי לשפר את הרגשתנו, הרי יכול להיות שזו ההזדמנות היחידה בחיים.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: