מי דואג לילד – תיאטרון חיפה

עוד הצגה במסגרת המנוי המוזל של תיאטרון חיפה. בדרך כלל אני מעדיף תיאטרון ניסיוני מהסוג אותו אנחנו מוצאים על במות הפרינג'. להצגות התיאטרון הרפרטוארי אני נוטה להתייחס כאל מזון לעוס היטב להמונים ולכן, לעיתים קרובות מידי, אינני טורח להתעדכן במהות האירוע אליו אני הולך. נטייתי זו להמעיט בערך החוויה של הצגות המנויים, על אף שלפעמים היא מוצדקת, הפעם איננה במקומה. ההצגה מי דואג לילד, לא רק שאיננה מזון לעוס, היא מהווה אתגר אינטלקטואלי וחוויתי מהשורה הראשונה. אילו טרחתי לקרוא מעט על ההצגה בטרם הגעתי אליה אני מניח שהייתי מציב לעצמי רף ציפיות שונה לחלוטין. בעצם, יומיים לפני ההצגה ציין יונתן שוורץ, המנהל האומנותי של תיאטרון הסטודיו בחיפה שדעתו מאוד נחשבת בעיני, את ההצגה בטורו עשה לי את השבוע דבר שהיה צריך לצלצל עבורי בכל הפעמונים אלא שמעומס התרחשויות לא התפניתי לשמוע את הצילצולים.

החוויה התיאטרונית מתחילה לפני תחילת ההצגה. מספר ימים לפני מועד ההצגה מתקשרים אלינו מקופת התיאטרון בבקשה להעביר אותנו למועד אחר שאיננו מתאים לנו. נשמע לנו די מוזר שמתקשרים למנויים לנסות לפנות את מקומם לאחרים, אנחנו נשארים עם מועד המקורי. ערב ההצגה. ברחבה שבחזית התיאטרון ערוכים שולחנות לאירוע כלשהו ואפילו מוצבת במה קטנה. אני מביע תמהון על כך שמתכננים אירוע עם הגברה בחזית התיאטרון לזמן בו מתקיימת בפנים הצגה. באכסדרת התיאטרון חוצה את דרכנו דר' דורית ירושלמי – ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה. מסביבנו אנשי תיאטרון לרוב ועדיין לא נופל לי האסימון. אנחנו מתיישבים במקומותינו הקבועים. המסך סגור – תופעה נדירה בימינו. המסך הסגור מספק את חווית הציפיה לקראת המעבר מעולם היומיום לעולם החלום. אני מתגעגע לפעמים לימים בהם המסך היה סגור בתחילת ההצגה כמובן מאליו.

ממש לפנינו יושב הסופר א.ב. יהושע, מוזר – מעולם לא שמתי לב שהוא יושב בכסא זה – למען האמת אני יודע בודאות שהייתי מבחין בכך אם היה בסדרת המנויים שלי. סדרנית מובילה לכסא שלשמאלי את השחקנית מרים זוהר – היום יש לי הכבוד לשבת לצד אחת מענקיות הבמה שלנו. כנראה הצליחו להזיז את שכנינו למנוי. אנחנו מתחילים להבין שזה אירוע מיוחד. לשאלתה של אשתי אם זו במקרה הבכורה אני עונה שאינני רואה את מיכאל הנדלזלץ.

tn_yeled2[1]

המסך נפתח. על הבמה מנגנת התזמורת סימפונט רעננה וקולה איננו נשמע. הבמה שטופה אור כחלחל ואלומות אור לבנות מאירות את שני גיבורי ההצגה על מיטות בית המשוגעים בו הם חולקים חדר – ממש בלב התזמורת. השחקנים דורון תבורי ונורמן עיסא מגלמים שתי דמויות שנושאות אותו שם בחילוף שם פרטי ושם משפחה, הדיאלוג ביניהם משופע במשחקי מילים של כפל משמעות ומשחקי צלילי שפה. דורי פרנס הפליא להמיר את המחזה המקורי של טום סטופארד לעברית. זה איננו סתם תרגום, יש כאן הרבה יותר. בכל מילה יש גם כפל משמעות וגם צליל של מילים נוספות. יצירתו של דורי פרנס גדולה, לטעמי, מזו של סטופארד שכן הנוסח העברי צריך לענות לכל הכללים ועדיין להשאר במסגרת תכתיבי הטקסט המקורי – שאפו ענק ממני לדורי פרנס.

בטרם אמשיך בחוויתי אספר את תקציר תקצירו של הסיפור כדי שתחושותי יובנו בהקשר הראוי. מדובר כאן בשני שותפים לחדר בבית משוגעים ברוסיה הסובייטית. האחד, אלכסנדר איוואנוב, חושב שיש לו תזמורת משלו שבה הוא מנגן במשולש. את התזמורת הדמיונית שלו אנחנו רואים על הבמה ושומעים לאורך כל ההצגה. האחר, איוואנוב אלכסנדר, הוא אסיר פוליטי שהוכרז כמשוגע משום שהוא טוען שברוסיה הסובייטית מי שדעותיו נוגדות את הקו הרשמי של המפלגה הוא משוגע ולכן שאנשים נכלאים בבתי משוגעים בגלל שהם, כמוהו, מביעים את דעתם. איוואנוב צריך להודות שטענתו זו איננה נכונה כדי להוכיח ש"הבריא" ולהשתחרר מבית המשוגעים. יש לו בן שזקוק לו. הבן רוצה שהאב יכריז שהוא שוגה וישתחרר אך האב איננו יכול לשקר כדי להציל את עצמו ולדאוג לילד.

שם ההצגה נגזר ממשפט שעוזר ללומדי נגינה לזכור את שמות התוים על קוי החמשה Every Good Boy Deserves Favour. דורי פרנס בנה משפט בעל משמעות דומה שבנוי גם הוא משמות התוים מי דו לה – מִי דוֹאג לָילד. בצורה דומה ישנם ביטויים רבים ששמרו על משמעותם במקור ויחד עם זאת על הרמיזה הצלילית לדבר נוסף, בדרך כלל מתחום המוסיקה.

ההצגה משלבת מגוון אומנויות – מוסיקה,משחק ומחול מגובים היטב בתאורה ותפאורה שממקמים את איזורי ההתרחשות בחלל משותף עם התזמורת הדימיונית-מוחשית. לאורך כל ההצגה משולבת התזמורת בסיפור ולפעמים גם הנגנים נוטלים חלק במשחק.

בשלב מסויים בהצגה פורצת אל הבמה להקת רקדנים ומציגה קטע מחול מרהיב ואלים שבמהלכו חלק מהרקדנים מכים רקדנים אחרים ושוברים את כלי הנגינה שלהם. בזמן הצפיה בהצגה לא הבנתי את משמעות הקטע הזה. אמנם המחול יפה ומבוצע היטב אך הוא נראה לי מנותק מההקשר ואפילו פוגם ברצף ההתרחשויות. גם לאחר ההצגה דיברתי עם חברים שלא הצליחו להבין ולהבהיר לי מה הצידוק לקטע מחול זה. לקח לי יותר מיום לקלוט את הדימוי בשלמותו. הרשויות הסובייטיות מצפות מכל האזרחים לציית בצורה עיוורת לתכתיבי השלטון ולנגן בצורה הרמונית ובכניעה מלאה להוראות המנהיג – המנצח. מי שיחרוג מהשורה הוא כנראה משוגע ולכן יש לסלקו בצורה אלימה, לבודדו ולשבור את הכלים שמשרתים אותו – בדימוי התזמורת יהיו אלה כלי הנגינה. ההצגה נמשכת, אנחנו פוגשים גם את הבן ומורתו וכן את הפסיכיאטר. כולם משרתים היטב את הסיפור ובכל זאת יש לי בעייה עם הליהוק ועם המשחק שלפעמים גולש לסטראוטיפיות מוגזמת לטעמי.

קרן גרנק עיצבה בכישרון רב תאורה שמנווטת את האוירה ואת תחושות הקהל. התזמורת מוארת לפעמים באור כחלחל קר ועמום ולאחר מכן נשטפת באור חם ובוער כלהבה. איזורי המשחק מוארים בתאורה ממוקדת שמבדילה אותם היטב מהתזמורת. מידי פעם מסומנים על רצפת הבמה מעין שבילי אור בין חלקי התזמורת ואיזורי התנועה של הדמויות. שחקנים מתקדמים בשבילי האור ויוצרים אסוציאציה לתנועת העצמים במשחק פאק-מן… ואולי זה רק בראש שלי. התאורה הקונטרסטית והממוקדת מעייפת את עיני ואני נאלץ מפעם לפעם לעצום לרגע את עיני למנוחה. אני שם לב שגם לאנשים סביבי יש מידי פעם מצוקת ראיה והם עוצמים עין למנוחה. זה אמנם מעיק אך יכול להיות שמועקה זו נוצרה במכוון להשלים את המועקה התוכנית. בסך הכל הרי ההצגה מציקה מאוד וגם לתאורה יש חלק בכך. אני, על כל פנים, מוצא שהתאורה תורמת רבות להצגה ואפילו מעצבת את התמונה החזותית והרגשית.

הצגה מעולה שאיננה מקלה על הצופה ואפילו מאלצת אותו להתמודד עם רעיונות קשים וצורות הבעה משלבות תחומים שונים שאינם קלים לעיכול. כל הכבוד למנהל האומנותי והבמאי משה נאור ולפרנסי התיאטרון שהעדיפו לתת לנו מופע במה איכותי מהשורה הראשונה ולא לפזול לקופה באמצעות Yet Another Mama Mia כפי שעשו התיאטרונים האחרים. אני מקווה שקהל המנויים ידע להעריך את ההצגה ויוותר על הנטיה להתרווח בכורסא ולצפות לבידור קליל, לעוס היטב ונח לעיכול.

ההצגה הסתיימה. הקהל מוחא כפיים בהתלהבות וחלק מהצופים מלווה את מחיאות הכפיים בקריאות בראוו. שיר אידלסון שוטחת את רשימת הקרדיטים לאנשים שמאחורי הקלעים. מסתבר שזוהי אכן הצגת הבכורה. קוראים ליוצרים בזה אחר זה. אני מחכה שיקראו לדורי פרנס שאחראי על הנוסח העברי המבריק לחלוק לו כבוד אלא שהוא איננו נוכח הערב. בחזית התיאטרון נערך טקס הבכורה. השולחנות עמוסים בחטיפים מלוחים ומתוקים מהקונדיטוריה שמו ולכוסות היין נמזגים יינות הרי הגליל. על הבמה הקטנה מנגנת תזמורת קטנה וראשי התיאטרון נושאים את דברם וחולקים כבוד ליוצרים. לצערי גם הפעם לא הודגש מספיק חלקו של דורי פרנס שלתפיסתי הוא היוצר המשמעותי ביותר בהפקה זו.

ברחבה מתקיים מפגש של הרבה מאוד אנשי תיאטרון. אנחנו פוגשים את יונתן שוורץ ומעיין ויסברג – שחקני החיפאית – ומחליפים רשמים מההצגה עם אנשים רבים שאת רובם אנו מכירים משום שראינו אותם לא פעם על הבמה אך הם מכירים אותנו קצת פחות – אנחנו הקהל שלהם, ובכל זאת כולם מדברים עם כולם וניכרת ההתרגשות וההתלהבות באויר.

חוויה מעולה שזכינו לה לגמרי במקרה כמנויים מן השורה בתיאטרון חיפה שרכשו כרטיסים באחת מסדרות המנויים במחיר מוזל.

ההצגה מספקת חוויה מסוג מאוד מיוחד שמשלב מספר אומנויות במה לתוך סיפור בעל משמעות מורכבת שמבוטא בלשון עשירה ומלאת השראה. כדאי מאוד להזדרז להשיג כרטיסים ההצגה מתוכננת לעלות 25 פעמים בלבד

מאת: טום סטופארד תרגום: דורי פרנס במאי: משה נאור
מוזיקה: אנדרה פרווין מנצח: דוד זבה / יובל בן-עוזר כוריאוגרפיה: מרינה בלטוב 
תפאורה: לילי בן נחשון תאורה: קרן גרנק תלבושות: עפרה קונפינו 

שחקנים: דורון תבורי, נורמן עיסא, אילן תורן, ירדן בר כוכבא, שיר אידלסון, מיכאל כורש
משתתפים נוספים: אדוה קידר, תום וכסלר, אנטון לפידוס, איילה פרנקל, שי שביט (מחליף), רעות וינברגר, אילה ברסלר-נרדי (מחליפה), יניב הדד
בליווי תזמורת סימפונט רעננה

דף ההצגה באתר תיאטרון חיפה

רשימה של מרב יודילוביץ', Ynet עם קטע וידאו וראיונות עם הבמאי והשחקנים

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי רן  On 29 ביולי 2010 at 00:56

    כדאי מאוד לקרוא את כתבתו של מיכאל הנדלזלץ
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1018,209,52684,.aspx
    הוא מתאר את החוויה שלי כל כך נכון שאני ממש מתקנא בו – כרגיל

    וכן – מספר ההצגות הולך ופוחת וכל העלאה של ההצגה עולה לתיאטרון כסף רב מאוד כך שהסיכוי להוספת הצגות קלוש …

    מי שלא יחפז להשיג כרטיס יפסיד חוויה מאוד מיוחדת.

    אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: