חוויות סביב הפסטיבל לתיאטרון בובות בחולון 2010

זו לי הפעם הראשונה שאני מגיע לפסטיבל לתיאטרון בובות בחולון. אחרי שהייתי כבר בפסטיבלים לתיאטרון בובות בשרלוויל שבצרפת, בגן הפעמון בירושלים ובאירועי בית הספר לתיאטרון בובות ודרמה שהתקיימו במכללת לוינסקי ובצוותא תל אביב הגיע הזמן שאגיע גם לחולון. איכשהו יצא שדווקא הדרך לחולון וחזרה הייתה מתישה ועמוסת חוויות שאינן קשורות לבובות או לתיאטרון בכל דרך שהיא. בסיכומו של יום ראיתי שלוש הצגות ממש שוות ותערוכת בובות נפלאה אך לאורך הדרך הייתי מותש לא פעם מענייני תחבורה וסתם בעיות אירגון שפגמו מעט בהנאתי.

כמנהגי, אני מתאר כאן גם את החוויה הקודמת להצגות עצמן משום שהיא מעצבת את מצב הרוח שלי ובדרך עקיפה גם את חוויתי מההצגות, לקריאה רק על ההצגות והתערוכה אפשר לדלג אל הקישורים המודגשים בהמשך.

אני יוצא מחיפה ברכבת לתל אביב. הרכבת מאחרת לצאת ומאחרת להגיע לתל אביב ואני נאלץ לרוץ כל הדרך אל האוטובוס לחולון שאמור לצאת בעוד דקות בודדות. קצר נשימה אני מגיע לרציף האוטובוס בזמן. זוהי התחנה הראשונה של הקו ואין זכר לאוטובוס. בסופו של דבר האוטובוס יוצא באיחור של שתים עשרה דקות. רצתי לחינם אך חזקה על האוטובוס שהיה יוצא בדיוק בזמן אלמלא רצתי – שאלו את מרפי. בדרך מצטרפת אלי ליבי ואנחנו מגיעים יחד למדיאטק בחולון. בקופה אמורים לחכות לנו הכרטיסים שהזמננו מראש, אך הם לא שם. לאחר מספר בירורים הכרטיסים בידינו ואנחנו נכנסים להצגה תיאטרון הבובות של דון פדרו.

יש עוד כשעה עד ההצגה הבאה אליה הזמננו כרטיסים. אנחנו פונים אל ההסעה שמקשרת בין המדיאטק והמרכז לתיאטרון בובות מתוך כוונה לאכול ולשתות משהו ולצפות באירועים הפתוחים. אנחנו מגיעים למרכז ושם מגלים שהמזנון היחיד מוכר נקניקיות בלחמניה… אוכל ושתיה ראויים לא נמצא שם. אנחנו שואלים את השומרים היכן יש בית קפה בסביבה ויש בין כולם קונצנזוס על כך שהמקום הקרוב ביותר הוא בקניון. מאוחר יותר אגלה בתי קפה במרחק דקות בודדות הליכה אך בשלב זה אינני יודע עליהם. חוזרים להסעה למדיאטק לאכול משהו ובינתיים אני מגלה שקו האוטובוס האחרון לכיוון הרכבת יוצא בשעה 22:00 ועובר בסביבתנו ב 22:20. כלומר אצטרך לברוח מיד בסיום ההצגה של 21:00 ולרוץ אל התחנה. אנחנו אוכלים, עולים על ההסעה לתיאטרון ומגיעים בזמן. הרחבות הפתוחות נראות עדיין רדומות למדי. בחזית המבנה מוצבת בובת ספוג בדמות עץ ענקי וסביבה מתקיימת הצגה לילדים, אלא שילדים בינתיים כמעט שלא הגיעו. אנחנו ניגשים לתיאטרון האוהל לראות את ההצגה סינדרלה – Shona Reppe Puppets סקוטלנד.

בצאתנו מההצגה אנחנו מגלים שהמקום התעורר לחיים והרחבה מלאה בילדים שמתרוצצים בין שחקנים בתחפושות וצוברים חוויות. אנחנו מנצלים את הזמן עד ההצגה הבאה ומבקרים בתערוכת הבובות.

ההצגה האחרונה שאראה הערב מתקיימת גם כן בתיאטרון האוהל. אנחנו נכנסים לאוהל הקפוא ממיזוג יתר ורואים את ההצגה אמא'לה – יצירה, בימוי וביצוע: אביטל דבורי. ההצגה ממש נהדרת ואני רוצה מאוד להשאר ולמחוא כפיים ליוצרת עוד ועוד אלא שאם לא אצא מייד לרוץ אל האוטובוס אחמיץ את האוטובוס האחרון. אני יוצא בחיפזון ומגיע לתחנה רבע שעה לפני הזמן. עכשיו אפשר להתרווח ולחכות לאוטובוס. האוטובוס מאחר. עברה כבר כמחצית השעה מאז שהאוטובוס האחרון היה אמור לעבור. אני שוקל להזמין מונית שתביא אותי אל הרכבת כשנודע לי שליבי יוצאת ברגעים אלה המרכז לתיאטרון בובות במכוניתו של ניר שאולוף לכיוון תל-אביב. אני מתעלק עליהם והם באים לפגוש אותי בצומת הרחובות הסמוך. איך שהם מגיעים לצומת מתחילה המכונית להשמיע נקישות מוזרות – תקר בגלגל – מרפי עושה היום שעות נוספות. אנחנו מתחילים להחליף גלגל ואני חושב על התמונה ההזויה של שני שחקנים, בובנאית, ושתי מעצבות מהתיאטרון מסתבכים יחד איתי סביב מכונית בניסיון להחליף גלגל – תרגיל מעניין בהפעלת חפצים. בסופו של דבר אפילו הגעתי לרכבת של לפני חצות ולאחר שיטוט לאורך מספר קרונות אפילו נמצא לי מקום ישיבה.

בסופו של דבר ראיתי שלוש הצגות מעולות ותערוכה מרתקת – היה שווה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: