משירי ארץ אהבתי – מכורה של מי?

לפני כשנה וחצי כתבתי כאן על ארץ נוי אביונה – משפט מהשיר 'משירי ארץ אהבתי' שמוכר יותר כ'מכורה שלי'. באותה רשימה התייחסתי רק למילים 'ארץ נוי אביונה' אך למעשה מילים רבות בשיר גרמו לי לתהיות בעניין כוונת המשוררת. אני מכיר את השיר מזה זמן רב מאוד. בימים שהתוודעתי אל השיר המונח 'מכורה' התיחס מבחינתי רק למכורה שלי הלא היא ארץ ישראל. שום מקום אחר לא יכול היה להיות מכורה של מישהו ביחוד בימים בהם קידשו את מחיקת הזהות הקודמת ושפת האם של העולים לארץ לטובת העברית והישראליות. מבחינתי השיר התייחס אל ארץ ישראל, מכורה שאין בה מלכה ומלך ושבעה ימים בה סגריר וגשמים וחום ויובש כל היתר. לא פעם תהיתי למה מרמזת המשוררת בדימוייה והייתי שבוי בתפיסה שאימצתי לגבי השיר בנעורי. רק לאחרונה קלטתי שבעצם השיר איננו מתייחס כלל אל המכורה שלי שהקבצנים בה צרובי שמש.

בויקיפדיה נכתב: "לאה גולדברג נולדה בשנת 1911 בקניגסברג שבמחוז פרוסיה המזרחית בגרמניה (כיום קלינינגרד, רוסיה). … בשנות חייה הראשונות התגוררה המשפחה בקובנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלצו לברוח למחוז סרטוב, עמוק בתוך שטחה של רוסיה. כששבו לליטא בתום המלחמה עינו חיילים ליטאים מהצבא הלבן את אביה, שהואשם בקומוניזם, במשך כעשרה ימים…

ובכן מכורתה של לאה גולדברג היא קניסברג שבפרוסיה, ממלכה עם מלכה ומלך שאיבדו את הבית ואת הכתר במלחמה, מדינה סגרירית שקבצניה אכן חיוורים. מדהים עד היכן נדד עולם הדימויים הפרטי שלי בניסיונותי להבין את עניין המלכה חסרת הבית והמלך נטול הכתר כאשר אין בעצם במילים כל רמז, הם תאור פשוט של המציאות במכורתה של המשוררת.

לאחר שהכתה בי ההכרה מצאתי שיש הרבה מאוד איזכורים והסברים בעניין באינטרנט אלא שאני הייתי שבוי בתפיסה אחרת שלא העליתי על דעתי שאיננה נכונה – תפיסה שאומרת שמכורה יש רק אחת והיא ארץ ישראל.

כל אחד יכול לטעות … אמרה הציפור

משירי ארץ אהבתי

לאה גולדברג

מְכוֹרָה שֶׁלִּי, אֶרֶץ נוֹי אֶבְיוֹנָה –
לַמַּלְכָּה אֵין בַּיִת, לַמֶּלֶךְ אֵין כֶּתֶר.
וְשִׁבְעָה יָמִים אָבִיב בַּשָּׁנָה
וְסַגְרִיר וּגְשָׁמִים כָּל הַיֶּתֶר.

אַךְ שִׁבְעָה יָמִים הַוְּרָדִים פּוֹרְחִים,
וְשִׁבְעָה יָמִים הַטְּלָלִים זוֹרְחִים,
וְשִׁבְעָה יָמִים חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ עוֹמְדִים בָּרְחוֹב
וְנוֹשְׂאִים חִוְּרוֹנָם אֶל הָאוֹר הַטּוֹב,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ שְׂמֵחִים.

מְכוֹרָה שֶׁלִּי, אֶרֶץ נוֹי אֶבְיוֹנָה,
לַמַּלְכָּה אֵין בַּיִת לַמֶּלֶךְ אֵין כֶּתֶר.
רַק שִׁבְעָה יָמִים חַגִּים בַּשָּׁנָה
וְעָמָל וְרָעָב כָּל הַיֶּתֶר.

אַךְ שִׁבְעָה יָמִים הַנֵּרוֹת בְּרוּכִים
וְשִׁבְעָה יָמִים שֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים,
וְשִׁבְעָה יָמִים הַלְּבָבוֹת פְּתוּחִים,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה,
וּבָנַיִךְ בְּנוֹתַיִךְ חָתָן כַּלָּה,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ אַחִים.

עֲלוּבָה שֶׁלִּי, אֶבְיוֹנָה וּמָרָה,
לַמֶּלֶךְ אֵין בַּיִת, לַמַּלְכָּה אֵין כֶּתֶר –
רַק אַחַת בָּעוֹלָם אֶת שִׁבְחֵךְ אָמְרָה
וּגְנוּתֵךְ חֶרְפָּתֵךְ כָּל הַיֶּתֶר.

וְעַל כֵּן אֵלֵךְ לְכָל רְחוֹב וּפִנָּה,
לְכָל שׁוּק וְחָצֵר וְסִמְטָה וְגִנָּה,
מֵחֻרְבָּן חוֹמוֹתַיִךְ כָּל אֶבֶן קְטַנָּה –
אֲלַקֵּט וְאֶשְׁמֹר לְמַזְכֶּרֶת.

וּמֵעִיר לְעִיר, מִמְּדִינָה לִמְדִינָה
אָנוּדָה עִם שִׁיר וְתֵבַת נְגִינָה
לְתַנּוֹת דַּלּוּתֵךְ הַזּוֹהֶרֶת.

ניקוד: אביבה והתעויוט

הנה כך קוראת לאה גולדברג את שירהּ 'משירי ארץ אהבתי' שמוכר יותר כ'מכורה שלי'.

מומלץ להקשיב עד הסוף ולהתייחס להטעמה ולהדגשות. ברור לי שכולם מכירים את השיר ובכל זאת יש בקריאה זו משום פתיחת צוהר נוסף. ניכר שהיא מבינה היטב את מה שהיא קוראת.

תוספת מאוחרת [30.01.2013] :

ניתוח מבוסס ומנומק ברשימתו של צבי גלאון על שירי ארץ אהבתי של לאה גולדברג.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שירה  ביום 23 בפברואר 2011 בשעה 23:47

    תודה רבה על הניתוח, נראה לי מדוייק.בשבוע האחרון נתפסתי לשיר הזה וסיקרן אותי מאד מה קורה שם, גיגלתי ומצאתי את מה שכתבת.

    מעניין מה זה ה"7 ימים",האם יש שם/היה שם חג ספציפי שנמשך 7 ימים או שהמספר 7 נבחר כי הוא מספר יפה או משהו כזה

    שוב תודה , שירה

    אהבתי

    • יוסי רן  ביום 24 בפברואר 2011 בשעה 03:33

      קָטֹנְתִּי שירה.
      אינני מומחה לספרות. אני אוהב את שירי לאה גולדברג וכותב מהרהורי ומחוויותי אך אלה אינם מבוססים על מחקר או ידע מעמיק.
      המספר 7 חביב ככל הנראה על לאה גולדברג, היא משתמשת בו בשיר נוסף שמדבר על המכורה שלי וארץ אהבתי – ישראל:
      שבע עלמות,
      שבע אימהות,
      שבע כלות בשער.
      בכתובת זו http://www.wicca-israel.com/ar.php?id=117 תוכלי לקרוא מחקר מעמיק על המספר 7 בשירי לאה גולדברג. המחקר איננו מקשר באופן נחרץ את ממצאיו עם שירי לאה גולדברג לכן אינני משוכנע שהוא אכן מייצג את כוונתה.
      תודה,
      – יוסי

      אהבתי

      • צבי גלאון  ביום 15 באפריל 2012 בשעה 14:08

        המספר שבע מופיע כך בשיר השני מתוך השלושה "שבע כלות בשער" ועוד, ואילו בשיר הראשון המילה היא "שבעה" אלה שבעת הימים השונים מכול יתר ימות השנה, אלה ימים בהם המשוררת חשה כי היא פתוחה ונכונה לקדושה שמגולמת במספר שבע ובמעמד שבו נעשה שימוש נוסף במספר שבע "שבע ברכות" שהוא מעמד החתונה, כסימבול של אהבה מוגשמת שהיא לא זכתה לה, ואף האורח שחיכו לו "על פני ביתי האורח עובר" שלא כמו זה שלכבודו האוהבת מצהירה "אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר" בשיר השירים (פרק ה' פס' ב') שם אומר כאוהב פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי (_שם שם )

        אהבתי

    • עופר רגב  ביום 26 במאי 2012 בשעה 18:00

      תודה על שבחרת להתייחס לשיר חשוב זה. לאה אכן נולדה בקניגסברג שם שהו הוריה לרגל לימודיו האקדמיים של אביה. בהיותה בת שלוש שנים שבו לגובהה שבליטא אך בעטיה של המלחמה וגירוש יהודי ליטא הפכו לפליטים. הם נדדו (מעיר לעיר ממדינה למדינה), האב חלה ולאה לא מצאה את מקומה עד אשר עלתה לארץ ישראל. את המכורה אען לחפש בגלות המדממת ואף לא בארצנו החמה. המכורה היא משאת לב בלתי מושגת שאיננה מקום גיאוגרפי כי אם משאלה, בדומה לרבים משיריה של לאה גולדברג.

      אהבתי

  • צבי גלאון  ביום 15 באפריל 2012 בשעה 12:50

    המילה מכורה בה פותחת המשוררת את שירה מטעה מאוד, אך מכורה בשיר זה היא המכורה של עולם הרגשות שלה, אותו עולם שבו לא ראתה הרבה רגשות של אושר ובמיוחד לא של אהבה הדדית. ועל כך כתבה גולדברג לא מעט שירים. בשירה "האחרת" (שירים א' עמ' 45) היא מנסה להבין למה אין היא מצליחה לממש אהבה והתשובה שלה היא: "במראה מולי פה רחב ומר\על המצח קמט דק נמתח\רק עתה אבין מדוע הוא אמר\לי לא טוב איתך" השיר הראשון מתוך שלושה הנקרא "משירי ארץ אהבתי" הוא שיר ההשלמה עם מצבה וכבר בשורה השניה היא מגלה לנו שהיא מלכה ללא בית כמו האוהבת בשיר השירים שיש לה לאן לקחת את "שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי"(שה"ש ג' ד' ) "עַד שֶׁמָּצָאתִי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד-שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל-בֵּית אִמִּי, וְאֶל-חֶדֶר הוֹרָתִי" כדי לממש את אהבתי. ולמלך אין כתר כמו לשלמה המלך שעשה לעצמו אפיריון שתוכו "רָצוּף אַהֲבָה, מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם" (שה"ש ג' ט-י) בחלק השני של השיר מתחלפים התפקידים ולמלך אין בית ולמלכה אין כתר. הקבצנים שבשיר הם הקבצנים להם נהגו לפתוח שולחן בכל חתונה, בחזקת מעשה מצווה ביום כזה, ולכן הם שמחים וכך גם קבצניו של רבי נחמן מברלסלב (מעשה בשבעה קבצנים) הם קבצנים שמחים הלוקחים דברי אוכל מחתונת המלך כדי להשיא את הנער והנערה שכילכלו ביער, ולאה שלנו את היא מצטרפת אליהם, וגם היא כבר מוכנה לדבר בשבח הרגשתה המצומצמת לשבעה ימים בשנה בהם היא פתוחה לאהבה שהיא יודעת כי לא תתממש, אבל היא תדבר בשבחה בכל עיר ומדינה, כאשר כל השאר ידברו בגנותה, והיא תספר על "לתנות דלותך הזוהרת" היא לא מתנה אהבים אלא דלות של רגשות אך זוהרת כי היא השלימה איתה – כך ורק כך יש להבין את השיר, וככזה מגישה לנו אותו רות דולורס

    Liked by 1 person

    • Lost Querelle  ביום 12 בדצמבר 2013 בשעה 20:00

      סוף סוף, מישהו שחושב כמוני לגבי השיר הזה.
      גולדברג אינה מדבר על טריטוריה אלא על עולמה הנפשי. על חייה, וחיי האהבה שלה.

      אהבתי

  • ניר גבע  ביום 30 בנובמבר 2015 בשעה 10:35

    לדעתי, המכורה בשיר היא ממלכת השירה העברית, שימי העושר והשובע של העוסקים בה הם מעטים, בעוד שימי העליבות והמרירות שלהם בה – רבים. הקבצנים הם המשוררים שמסתפקים במועט, ודי להם בשבעת ימי זוהר (מטאפורית, כמובן) כדי שיוכלו להמשיך לעסוק במלאכתם. שבעת הימים הם כשבעת ימי החגים היהודיים (אם לא סופרים את יום הכיפורים, חנוכה ופורים). מאמצע הבית החמישי מתכוונת לאה גולדברג לעצמה ולעבודתה בשירות העברית והשירה העברית. מה דעתכם?

    אהבתי

    • יוסי רן  ביום 30 בנובמבר 2015 בשעה 11:54

      פרשנותך, ניר, מעניינת מאוד. אני מכיר ממש מקרוב אמנים, לא רק משוררים, מהסוג אליו אתה מכוון. אני מניח שאתה נמנה עם אותם קבצנים-אמנים, ממש כשם שאני מניח שלא לזה התכוונה לאה גולדברג.
      חזק ואמץ! אני מקווה ששירתך תביא לך ימי עושר ושובע.

      אהבתי

  • מיכל  ביום 10 בפברואר 2017 בשעה 13:04

    שיר מרגש מאוד. על אף שלא ניתן להבין את המשמעות ברובו.

    ניסיתי לחשוב על שבעת החגים בשנה, עליהם מדברת הגברת גולדברג. יתכן שאלו סך חגי ישראל? יומיים ראש השנה, כיפור, סוכות, שמיני עצרת, פסח ושבועות?!

    אהבתי

    • Lost Querelle  ביום 11 בפברואר 2017 בשעה 19:29

      להבנתי 'שבעה ימים חגים בשנה' הם שבעה ימי חסד, שבעה ימים טובים לנפש הסובלת בשאר ימי השנה – ועמל ורעב כל היתר (שבעה הוא מספר תמטי, ימים ספורים בלבד במהלך השנה). האחת בעולם שאת שבחך אמרה, זו הדוברת עצמה, המלקטת מזכרות מחורבן חומותיך, מאותם ימי חסד בהיסטוריה האישית של הדוברת, מאותן השנים שחלפו שהיו בהם גם ימי שמחה, בהם כל קבצניך שמחים. ולכן הסיום האופטימי על הדלות הזוהרת. כפי שציינתי בעבר, אני בוחר לקרוא את השיר כשיר על חיי האהבה של הדוברת.

      אהבתי

  • דניאל  ביום 12 באוקטובר 2017 בשעה 22:47

    השיר לא מדבר על מקום.
    לא מתייחס למדינה.

    השיר מתייחס לתופעה שנקראת ״אהבה״, על היעדרה בחיים, על נדירותה בחיים, על כך שאנשים התייאשו ממנה, על שגב שבה, על דלות שבה, על אוצרות שבה.
    על אמונה ברורה ומודעת של המשוררת, על אף המציאות המרה, שאהבה היא היא התופעה שיש לקדש ולשמור ולזכור.

    Liked by 1 person

טרקבאקים

כתיבת תגובה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.