מוריס שימל – חנוך לוין עם ליה קניג ואבי קושניר

כל החיים נראים לי כמו שיטוט בבית קברות – שמות ותאריכים. כך מסכם מוריס שימל את חייו.

clip_image001באנו לראות את ההצגה 'מוריס שימל' של חנוך לוין. כשאני בא לראות הצגה על פי מחזה שחנוך לוין כתב אך לא העלה על הבמה, עולה מאליה השאלה למה חנוך לוין ויתר על העלאת ההצגה – אולי איננה ראויה בעיניו, או שמא היא איננה מוכנה לבמה, זקוקה לעריכה מחדש. זאת הייתה על כל פנים ההרגשה שלי בהצגה הרטיטי את ליבי. את המחזה 'מוריס שימל' חנוך לוין כתב בשנתו האחרונה, כאשר המוות היה כבר בטווח ראיה, לכן לא היה לו ממילא זמן להעלות את ההצגה בימיו.

עשרה ימים מהבכורה בהבימה וההצגה כבר אצלנו בחיפה. אנחנו נכנסים למקום הקבוע שלנו בתיאטרון חיפה – המסך סגור. אני אוהב מסכים סגורים, יש בהם הבטחה מסתורית שמעודדת את הפנטזיה הפרטית. כשיפתח המסך נופתע. הפעם יש במרכז המסך הגדול של התיאטרון מסך קטן נוסף – גם הוא סגור. הבטחה כפולה עם פוטנציאל לשתי הפתעות. מוריס שימל יוצא לחזית המסך הקטן ותולה על המסך שלט קטן 'פרולוג – דיוקן מוריס'. המסך עדיין סגור אבל ברור לנו מה קורה, עוד כמה דקות נגיע יחד עם מוריס – אבי קושניר למסקנה 'מוריס שימל – קומדיה'.

הפרולוג מסתיים, המסכים נפתחים ומתגלה לפנינו עולם של חלונות. תפאורת ההצגה מורכבת ממספר כסאות והרבה מאוד חלונות, חלקם מוארים , לחלקם יש תריסים, יש שמביטים החוצה ויש שמציצים פנימה. החלונות מונעים ממקום למקום על ידי השחקנים ומותאמים בקלות לתמונה. אני מאוד אוהב את התפאורה שעיצבה לילי בן נחשון ואת השימוש שעשתה בה הבמאית יעל רונן. בהצגה הרטיטי את ליבי  עיצבה לילי בן נחשון במה עם דלתות שמשנות מקום וכיוון וגם שם מאוד התלהבתי מהמינימאליזם ומהדינאמית של התפאורה.

תיכף אגיע לדמויות – אני ממליץ לקרוא את השמות בקול רם ולשמוע את הצליל. שום דבר איננו מקרי בשמות שנותן חנוך לוין לדמויותיו וחבל להפסיד.

ההצגה מתעסקת הרבה במוות ובחיים בצל המוות. אפשר לחשוב שהכותב מודע להיותו על ערש דווי, אך אנחנו הרי מכירים את מחזותיו של חנוך לוין ובכולן המוות נוכח. גּוֹמְפֶּרְץ, אביו של מוריס שימל, מת והמילה האחרונה שאמר היא 'כוסמת', לא מילה טובה להיות מילתו האחרונה של המת ולכן הוא חוזר לחיים לעוד משפט אחד וגם הוא מסתיים במילה 'כוסמת'. זה מאפיין את ההצגה – גם כשנתנת הזדמנות נוספת, התוצאה תשאר עגומה כשהייתה.

הדמות הדומיננטית בהצגה היא אימו של מוריס שימל – תּוֹלֶבְּרֵיינֶה. ענקית התיאטרון שלנו ליה קניג היא תּוֹלֶבְּרֵיינֶה, האמא היהודיה – פולניה שכולנו מכירים ואיש איננו מכיר. היא תמיד תהיה מרכז העולם תוך כדי הדגשת העובדה שאף אחד לא רואה את גדולתה המוצנעת. כאשר בעלה מת, היא הנפגעת העיקרית. היא מציינת את האסון כאחד הגדולים שקרו אי פעם והאסון גדול כל כך משום שגּוֹמְפֶּרְץ הוא בעלה. כאשר מת פּוֹמְפָּה שאיננו בעלה זה אירוע חסר חשיבות משום שאיננו שלה. השחקן יוסי סגל מגלם את גּוֹמְפֶּרְץ ואת פּוֹמְפָּה באופן דומה – שניהם אנשים שכל תפקידם עלי אדמות הוא למות, אלא שגּוֹמְפֶּרְץ הוא יותר משמעותי כי הוא בעלה של תּוֹלֶבְּרֵיינֶה ובסופו של דבר היא תאשים אותו על שברח ממנה והשאיר אותה לבד. תּוֹלֶבְּרֵיינֶה תמיד במרכז והיא דואגת להדגיש את חשיבותה ומציינת שאף אחד לא יודע מי זאת באמת תּוֹלֶבְּרֵיינֶה. אפילו לבנה מוריס שימל היא לא תספר מי היא תּוֹלֶבְּרֵיינֶה כי הוא שייך לה אך הוא לא תּוֹלֶבְּרֵיינֶה. היא תמות סגורה ורק אז כל העולם ידע מה זה תּוֹלֶבְּרֵיינֶה.

את מוריס שימל ואימו מקיפה גלריה של דמויות שלכולן יש חלומות ופנטזיות אך לא שאיפות, כולם יודעים שהפנטזיה שלהם לא תתגשם. הם בעצם תמייחסים אל פנטזיה שכבר לא קרתה וחוסכים מעצמם מפח נפש עתידי כי מפח הנפש כבר כאן – הוא חלק מאישיותם. גם את זה פגשנו בצורות רבות ושונות במחזותיו של חנוך לוין ובכל זאת כל פעם העליבות מקבלת צורות מעניינות אחרות. במקרה שלנו מוריס שימל אומר 'אני קומדיה עם אבק של זלזול'.

למוריס שלושה חברים – אלכסנדר דוֹך שהפנטזיה שלו הייתה להיות זמר כמו מישהו בשם שמוּקלר שמופיע באיזשהו מקום. אלכסנדר דוֹך – השחקן תומר שרון – כבר הבין שהוא לא יהיה שמוּקלר. עמוס פּוּפּ – השחקן אורי הוכמן – נפרד מזוגתו אחרי שזרק מגהץ על הקיר ומאז הוא מפנטז שהוא נמצא באותה סיטואציה אך אינו זורק את המגהץ – גם זו פנטזיה שאיננה יכולה, מן הסתם, להתממש. גורדון בלוּ [לקרוא בקול רם ובמלרע] – השחקן עמי סמולרצ'יק – הוא "גורדון המחודש" כי לפני שנים העביר את השביל בשיער משמאל לימין. הפנטזיה שלו הייתה שהעברת השביל תשנה את חייו – זה לא קרה. בנוסף לשלושת החברים נמצא בסביבה כל הזמן הַיְינֶה מְרַיְינֶה בִּיטֶרְפֶלְד, שהוא ככל הנראה קרוב רחוק שכל תפקידו הוא להיות עוד שם בעולמו של מוריס שימל שכולו שמות ותאריכים – כמו שיטוט בבית קברות.

בנוסף לאימו, תּוֹלֶבְּרֵיינֶה, יש בחיי מוריס שימל שתי נשים – חוֹלֶדוֹנְקָה ושיבולת נֵרְד. חוֹלֶדוֹנְקָה מעוניינת במוריס ולכן איננה מעניינת אותו במיוחד, שיבולת נֵרְד היא הפנטזיה הבלתי מושגת שלו אך להבדיל ממחזות אחרים של חנוך לוין היא איננה טורחת אפילו להשפיל אותו – סתם חולפת בריצה, מתעלמת ונעלמת. אביה של חוֹלֶדוֹנְקָה הוא פּוֹמְפָּה שכל תפקידו הוא למות ולהשאיר את אמהּ טֶלֶגְרֶפְּצְיָה אלמנה של בעל לא נחשב שמותו משמש בסך הכל להשואה למות גּוֹמְפֶּרְץ בפי תּוֹלֶבְּרֵיינֶה. דבורה קידר מגלמת את טֶלֶגְרֶפְּצְיָה חסרת המשמעות באופן מעורר הערצה שגוברת פלאים כשאנחנו פוגשים את אותה שחקנית בדמות בַּרְבּוּבָּה – זונה אנדרטה שניצבת פה כבר חמישים שנה.

הכל מתרחש על במה עם כסאות וחלונות, אין מאפייני סביבה. את התמונה מעצבת התנהגות הדמויות שמזיזות את החלונות ומסובבות אותם ליצור הפרדה בין פנים לבין החוץ. כאשר מוריס מציץ אל חדרה של שיבולת שיצאה מהמקלחת עטופה במגבת, החלון שלו פונה אל החלון שלה, את הקירות זכותנו לדמיין או לא. בצורה דומה יש כניסות ויציאות לחללים שונים על הבמה שבעצם אינם מופרדים ביניהם. מאוד מוצאת חן בעיני הצורה שהבמאית הצעירה והמקיימת יעל רונן בנתה את ההצגה. אהבתי גם את מה שעשתה עם 'רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים'. לא הייתה לי כוונה לראות את 'לילה לא שקט', פשוט לא הטעם שלי, אך עתה התעוררה סקרנותי לאן לקחה הבמאית הצעירה והמוכשרת את המחזמר שהודבק מפיסות שירים.

הצגה מעולה, בימוי יצירתי, כל השחקנים מצויינים, התפאורה, התאורה, התלבושות והמוסיקה ממש קולעים וליה קניג מראה לנו בפעם המי יודע כמה שהיא מסוגלת להכנס לכל תפקיד ולעשות אותו ענק כמידותיה. כבר ראינו אותה במגוון תפקידים מכל הסוגים ובכולם היא נתנה דמות שלמה ומרתקת. לאחר ההצגה אני נזכר שעדיין לא ראיתי את 'כל החיים לפניו' של אמיל אז'אר [רומן גארי] בכיכובה למרות שההצגה רצה כבר שנתיים. צריך להזדרז.

ממש אהבתי את ההצגה – מומלץ בחום.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: