דורה – להציל את נשות שייקספיר

דורה, השחקנית נתלי פינשטיין, היא תלמידת מחקר שמעוניינת לאשר עבודת דוקטורט בנושא מעמד הנשים במחזות שייקספיר. לדורה יש השקפת עולם שמערבת פמיניזם עם תסכולים אישיים ואג'נדה פרטית נגד ההתקרבנות הנשית. מטרת הדוקטורט שדורה מנסה לאשר היא לגרום לאופליה לשנות את הטרגדיה 'המלט' של שייקספיר ולהציל את עצמה מהמוות שמתכנן לה המחזאי. לצידה של אופליה, השחקנית מאיה יעקובסון, נמצאות שתי קורבנות טרגדיות נוספות של שייקספיר, דסדמונה ולידי מקבת, השחקניות שרון מימון ורעות הורביץ, שגם הן ראויות להצלה. דורה מבינה כנראה בדיוק מה היא מנסה להוכיח אך איננה מסוגלת לשכנע את חברי הועדה האקדמית בטיעוניה שאינם מנומקים בכלים מדעיים "של גברים".

שלוש הנשים שונות מאוד באופיין ובדרך ההתייחסות שלהן אל עצמן ואל הסביבה ולשלושתן גורל משותף שנגדו נלחמת דורה, אלא שהיא שוכחת שהיא בעצם עוסקת בטרגדיה שבה כל הגיבורים – נשים וגברים – סופם למות. בעצם לא כולם, יש גם דמות משנה שאיננה מספיק חשובה כדי שהמחזאי יטרח להמית אותה, או לפחות איננו מספר לנו על מותה, כוונתי כמובן לקברן… סליחה – "כפרי א", כך קורא לו שייקספיר אבל מבחינת כולנו הוא הקברן. הוא ממש לא חשוב, לכן בכל העלאה של 'המלט' הקהל זוכר אותו היטב כי הבמאים נהנים להשתעשע בו ולהשתמש בו כאתנחתא קומית בטרגדיה לפני שכולם מתים. במחזה דורה "כפרי א", השחקן חיים עבוד, מקבל משקל משמעותי, הרבה מעבר למה שהעניק לו שייקספיר. כפרי א' הוא זה שבסופו של דבר יראה לדורה את האור.

ההצגה דורה היא פרוייקט הגמר לתואר MFA של אירית רצ'בסקי במסלול שחקן-יוצר-חוקר בחוג לאומנות התיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב. אירית היא זו שהמציאה את דורה וכתבה סביבה וסביב שאר הדמויות השייקספיריות את המחזה. התוצאה היא בין קומדיה לבין סאטירה שמציגה מסר כל-כך רציני עד שהוא מופרך מיסודו. כל הדמויות לוקחות את עצמן מאוד ברצינות, רק כפרי א' – הקברן – הוא בן אדם מלא חיים וקל דעת שמשחרר את דורה מהמלכודת הפרטית שטוותה לעצמה. אפשר לראות כאן גם רמז לתיסכולים מסוגים שונים של דורה שמנסה "להציל" את אופליה בעוד דסדמונה מכריזה בפני שותפותיה שדורה איננה מוכשרת.

יוצרת ההצגה, המחזאית והבמאית אירית רצ'בסקי, מכירה היטב את מחזות שייקספיר, את התנהלות הועדות האקדמיות באוניברסיטת תל-אביב והיא, מן הסתם, אשה. מהחיבור בין שלושת המרכיבים היא כתבה מחזה שבעצם אינו מייצג את מחזות שייקספיר, איננו דומה להתנהלות הועדות האקדמיות של האוניברסיטה ואיננו משקף את השקפת עולמה הנשית. המחזה הוא יצוג דימיוני מוקצן של המרכיבים שמותח אותם עד לקצוות שמהם אפשר לקבל תובנות חדשות ומעניינות.

תוך התעמתותה של דורה מול הועדה יוצאות שלוש הנשים מהקבר מספר פעמים וחוזרות אליו כאשר בכל סבב כזה מתעוררות בהן התייחסויות חדשות למצבן. השחקניות מגלמות את דמויותיהן של גיבורות הטרגדיות של שייקספיר באופן הראוי להערצה, במיוחד לנוכח העובדה שהטקסט שבפיהן איננו הולם את מה שהיינו מצפים מאותן דמויות כאשר הן בתוך הטרגדיה המקורית. הבימוי מאוד מעניין ומלא השראה, יש בו הרבה מאוד הומור פיסי משולב עם טקסט רציני ולעומתו החצנת רגשות קומית מעורבת במשחק מאופק. הצורה בה עוצבה יציאת הנשים מן הקבר בכל פעם גאונית בעיני ממש כמו סיום ההצגה בו פוסעים דורה וכפרי א' אל תוך כדור האור… הפי אנד במתכונת של שמאלץ הוליוודי מתקתק – אהבתי.

הבמה מורכבת ממספר מפלסים בגבהים שונים שביניהם מצויים הקברים מהם עולות אופליה, דסדמונה וליידי מקבת ומאחור נמצא הבור ממנו עולה כפרי א' – הקברן. ההצגה מתנהלת תוך מעבר בין המפלסים והתאורה מקפיצה את עיני הצופים ממפלס למפלס בעקבות הדמויות. על עיצוב הבמה והתלבושות הקולעות אחראית יפעה גניאל. את התאורה עצבה ליבי רן ולכן אינני יכול להיות אובייקטיבי בנושא אך שמעתי אחרי ההצגה את התייחסותו האוהדת של הדרמטורג – פרופסור תום לוי – לתאורה והתמלאתי גאווה.

הייתי ממליץ על ההצגה לכולם בחום רב אך מהכירי את הדינמיקה של הפקות האוניברסיטה אני יודע שרובן עולות מספר פעמים מצומצם ונעלמות. במקרים רבים יוצרי ההצגות משוכנעים שיצרו מוצר בעל ערך אקדמי בלבד שרק בעלי ידע מוקדם מסוגלים להבין ולפעמים הם צודקים. במקרה זה ההצגה אמנם נשענת על היכרות עם שלוש טרגדיות של שייקספיר כך שאלה שמכירים את מחזות שייקספיר לעומקם ואת התנהלות הועדות האקדמיות יכולים לקבל מההצגה חוויה מיוחדת, אך גם מי שאיננו מכיר או זוכר את הטרגדיות יוכל להעזר בתקציר מודפס שיכניס אותו לעניינים ומכאן והלאה ההצגה תהיה חוויה משעשעת ומהנה לכולם.

כל השחקניות והשחקן מעולים, המחזה מפתיע ומלא השראה והבימוי מדהים.

רשימתי לא תהיה שלמה אם לא אדגיש את התפעלותי מנתלי פינשטיין שמצעידה את דורה בין התנהגויותיה המשתנות עם התפתחות ההצגה ובכל שלב מעניקה לדמות עומק משלה. אני עוקב אחרי נתלי פינשטיין מזה זמן רב והיא איננה חדלה להפתיע. אחרי ההצגה אמרתי לה שהיא לא תוכל להפתיע אותי יותר והיא ענתה לי מייד שהיא מקווה שאני טועה – גם אני מקווה.

כתיבה ובימוי – אירית רצ'בסקי
הנחיה ודרמטורגיה – פרופסור תום לוי
עיצוב במה ותלבושות – יפעה גניאל
מוסיקה – חן גוטמן, חן צם
כוריאוגרפיה – לור דליון
תאורה – ליבי רן

שחקנים:
דורה – נתלי פינשטין
אופליה – מאיה יעקובסון
דסדמונה – שרון מימון
ליידי מקבת – רעות הורביץ
כפרי א' – חיים עבוד

עוזרת במאית – עמית פרג
הפקה – ירון רוח
צוות טכני:
– חלי גיטלין
– עדי טרייסר
– אפרת שרביט

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: