איחש פישר – חנוך לוין בקאמרי

החוויה התיאטרונית מתחילה לפני תחילת ההצגה. יום שישי, קצת לפני השעה אחת, אנחנו מגיעים לרחבה שלפני אולם 3 של התיאטרון הקאמרי. ליד אחד משולחנות בית הקפה יושב השחקן אלברט כהן בלבוש ברונכוס הדייג. הייתה היום הצגה גם בשעה אחת עשרה והשחקנים מחכים לתחילת ההצגה הבאה. אני נכנס לשירותים ומולי פוסע מן השירותים לא אחר מאשר איחש פישר. כן, השחקן שמואל וילוזני בלבוש איחש פישר יוצא מהשירותים אליהם אני נכנס, אני מביט אל תוך האסלה, רק לוודא, לך דע מה תמצא שם.

אולם 3 של הקאמרי הוא האולם עם הכסאות המסתובבים, זה שבו ראינו את המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן ועוד. אין כיוון, הבמה מצוייה בכל הכיוונים ובמרכז. איחש פישר עומד בגבו אלינו ומשתין ואז הוא פונה אלינו ומסביר את תסכוליו בעניין הקטן שלו וחששותיו שמא ינשור. הוא פונה להשתין פעם נוספת וחששו מתקיים – הקטן נשר. איחש פישר מתחבט בבעיית זהות עצמית, האם הוא נשאר איחש פישר גם ללא הקטן? והקטן, אולי הוא יותר איחש פישר ממנו. גם פרנבחצ'ה שבאה בינתים לעשות קקה מתחבטת בבעיית זהות עצמית דומה, היא תוהה אם בקקה יוצאת הזהות שלה ואולי גם חלק משמעותי במיוחד מגופה וממוחה. בסופו של דבר הקטן נשטף אל הביוב ומכאן נמשכת מסכת של ניסיונות להשיב את הקטן למקומו. איחש פישר, שלמיטב הבנתי לא רווה נחת גם לפני כן מהקטן שלו, יוצא למסעות סביב העולם וזו כנראה הפעם הראשונה שהקטן נותן טעם לחייו. במסעו הוא נקלע אל סירתו של ברונכוס הדייג ממנה הוא רואה את הקטן שלו נסחף במי הים ומנפנף לו לשלום. איחש והדייג טובעים בים תוך שירת "הנה טובעת ספינתנו" למנגינתו הקולעת של יוסי בן נון, ומוצאים את עצמם לבסוף במונקו. מתחילת הדרך ולכל אורכה יש לאיחש פישר מספר הזדמנויות לשלוח יד ולקחת את הקטן בחזרה אך הוא איננו עושה זאת, תמיד יש איזה מעצור או חשש שמונעים ממנו לעשות את המובן מאליו. הקטן מסיים את מסעו כשהוא נאכל על ידי נסיכת מונקו ודוקא עכשיו, כשאין שום סיכוי שהקטן יעמוד לרשותו של איחש פישר, מעוננינת הנסיכה לתנות איתו אהבים.

שמואל וילוז'ני מציג לנו דמות מאוד אנושית. המשחק מוגזם מאוד ומתאים להפליא לטקסט ולאירועים המופרכים עד שאני ממש אוהד למצוקתו אבל אי שם בפנים אני כועס על כך שהוא בעצם איננו מנסה כלל לפתור את הבעייה, הרי הוא יכול היה לשלוף את הקטן מהאסלה, לנסות לדוג אותו מהים, לחטוף אותו מסלו של הדייג היפני או ממגש פירות הים שאת שניהם הוא אוחז בידיו. אם איחש פישר היה פותר את הבעייה היה שם בזה סוף להצגה אך נראה לי שהוא איננו מעוניין בפתרון אלא בחוויות שמעניק לו המרדף.

אלברט כהן מצויין בתפקיד ברונכוס הדייג. כשמדובר במחזות חנוך לוין אלברט כהן הוא הבחירה המובנת מאליה, הוא חושב חנוך לוין ולא משנה כמה הסיטואציה תהיה מופרכת היא תהיה תפורה עליו היטב. כל שאר השחקנים מגלמים יותר מתפקיד אחד. מוטי כץ מגלם בכשרון רב שתי דמויות, הדוב-משה ואקירא, הן שונות לחלוטין ושתיהן עשויות כהלכה. השחקן הרבגוני ביותר הוא ערן ישראל שמגלם שלוש דמויות של שלושה בני זוג של הדמויות שמגלמת קרן מור. לערן ישראל יש מבנה גוף ענק שאיננו מאפשר התעלמות ובכל זאת הוא מפיח בכל דמות חיים שונים לגמרי. המאהב הלטיני חומבטוחס איננו דומה בשום צורה למנצח המתייפח צ'יליבובקה או לנהג המרוצים גסטון – ממש אהבתי את מה שעשה עם הדמויות. הדמויות של קרן מור הן, מאידך, בעצם דמות אחת של אשה אגואיסטית וחסרת נשמה על גבול האכזריות בתחפושות שונות.

במהלך ההצגה ולאחריה מחשבותי עסוקות בשאלה למה איחש פישר איננו עושה את המובן מאליו וכל הזמן סובב סחור סחור. אני קולט שאני מכיר לא מעט איחש פישרים שמחפשים משהו אך מניחים להזדמנויות לחמוק מידיהם כאשר הן מופיעות כאילו הם חוששים שההצלחה תביא סוף לחיפוש והם ישארו ללא מטרה. אולי אני מגזים מעט בהשוואה, אבל לאחרונה נסגר מקום העבודה שלי והרבה מהנדסים שוחררו לחפש לעצמם עבודה חדשה. חלק מהם וביניהם אני מצאו תוך זמן סביר מקום חדש בו יתחילו לעבוד בימים אלה, אך יש אחרים – בעלי כישורים דומים ואפילו טובים יותר – שמשום מה אותן הזדמנויות חמקו מידיהם או מעיניהם והם ממשיכים לחפש. אני יודע שסטיטי מעניין ההצגה אך איכשהו נוצרה בראשי ההקבלה כבר בזמן ההצגה ועדיין אינני רואה את מה מונע מאיחש פישר ומעמיתי לעשות את המתבקש. נושא למחשבה.

הצגה מעניינת, עשויה היטב ומציגה מצב לא מציאותי שיכול ליצג כל מיני מציאויות. אני מניח שההצגה יכולה לעניין כל אחד מהיבטים שונים ואפילו אם נתעלם מההיבטים הפילוסופיים כל צופה יוכל לזכות במנה הגונה של בידור ברמה ראויה. כמו בכל הצגה אחרת של התיאטרון הקאמרי גם כאן הפיקו תוכניה עשירה בתוכן עיוני שנכתב על ידי אנשי תיאטרון שממש שווה לקרוא.

מילה אחרונה לאלה שיצאו מההצגה בפרצוף חמוץ משהו – אם אינכם פתוחים לשמוע את המילה קקה על הבמה אפשר לוותר על חנוך לוין, הוא ככל הנראה לא פונה אליכם במחזותיו.

מאת: חנוך לוין
בימוי: רוני פינקוביץ 
תפאורה ותלבושות: אורנה סמורגונסקי
מוסיקה: יוסי בן נון
תאורה: קרן גרנק
תנועה: רננה רז

משתתפים:
שמואל וילוז'ני,
אלברט כהן,
קרן מור,
ערן שראל, מוטי כץ,
סיימון קריכלי, יוסי רחמני.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: