בטולות שידוך – תיאטרון הסימטה

imageרחל וחיה הן שתי אחיות שחיות בבית אחד במאה שערים עם הוריהן. רחל, השחקנית ליאת קיסלוביץ, משודכת לגבר מבוגר ממנה שלפי מה שאנחנו מבינים מדברי שתי האחיות הוא אדם דוחה. למרות זאת רחל משתפת פעולה עם הוריה ומתכוונת להתחתן איתו. חיה, השחקנית הילה מצקר, הייתה מיועדת להתחתן לפני מספר שנים אך חתונתה בוטלה כשמשמרות הצניעות צילמו אותה בעת שהספר נגע בה, עניין של מה בכך לתפיסתי, אך מאז היא מבוטלת שידוך. חייה של חיה בסביבה החרדית בה היא חיה אינם חיים, אפילו אביה כבר קרע עליה קריעה. לחיה יש סוד אותו היא מאחסנת במזוודה חתומה מתחת למיטה. רחל וחיה מקיימות יחסי אחיות שאינם סימטריים, הן אוהבות זו את זו ודואגות זו לזו כאחיות אך גורלן נחתם על ידי אחרים – האחת בטולת שידוך והאחרת כפויית שידוך.

ההצגה מביאה אלי תמונת עולם שאינני מכיר, אמנם אני מכיר לא מעט חרדים ואפילו יש במשפחתי פלג חוזר בתשובה שחי בבני-ברק ובכל זאת הצד האפל שמוצג כאן זר לי לחלוטין. אין לי מושג עד כמה התמונה שאנחנו רואים נכונה ולאיזה חלק מהציבור החרדי היא באמת מתייחסת אבל היא איומה בעיני. בתחילת ההצגה אני מרגיש מנוכר אל הדמויות אך מהר מאוד אני הופך להיות שותף לתחושות, לחרדות ולכעסים. אני גם כועס עליהן על חוסר האונים, אני הייתי מצפה הן שימרדו אך אינני יודע מה יכולות להיות באמת ההשלכות של מרד כזה מבחינתן.

יש לחדרן חלון שצופה אל העולם, כלומר – אל סביבתן הקרובה במאה שערים. רחל שעומדת להתחתן מרגישה חופשיה ומסתירה היטב את התיעוב שהיא חשה כלפי בן-זוגה המיועד, היא מקבל את התפיסה שזה הדבר הנכון עבורה. חיה, שגורלה נחתם, מנסה כמיטב יכולתה להגן על אחותה הקטנה ומרחיקה אותה מהחלון מממנו עלולים אנשי משמרות הצניעות לצלמה ולפסול אותה לחיתון. הבדלי תפיסות מפרידים ביניהן ויותר מכל הן מופרדות באמצעות הסוד שמוחבא במזוודה של חיה, ככל שהסוד נשמר כן ניתן לדמות אותו כאילו היה נורא יותר. בסוף ההצגה יתגלה הסוד ויביא למהפך, לא יהיה כאן ספוילר, את הסוד ואת הסוף תצטרכו לראות על הבמה. כשהגענו אל הגילוי חשתי אכזבה קלה משום שצפיתי אותו די מזמן אך גיל אמר לי שלא צפה סוף זה, יותר מזה, נשימתו של גיל נעתקה ברגע הגילוי – או כפי שהוא אמר לי "הרגשתי משהו כמו… [כאן תצטרכו לדמיין את גיל פוער פה בתדהמה] " וזה אומר שהחוויה הייתה ממש מהממת. גם אני, למרות הניחוש, נרעשתי מהגילויו ומתוצאותיו.

שתי השחקניות מעבירות אלי היטב את תחושותיהן, את הפחדים והכעסים, את הלבטים… ההשלמה, המרד וההקלה ואני שותף מלא לחוויה. בהצגות רבות אני מודע לתגובות הקהל, ביחוד כשהאולם אינטימי כמו בתיאטרון הסימטה, הפעם אני כל כך מהופנט על-ידי ההצגה שהקהל איננו קיים מבחינתי.

האולם כבר מואר והשחקניות סיימו להשתחוות ועזבו ואנחנו עדיין יושבים מספר דקות להתאוששות, אנחנו עדיין תקועים עם החוויה הקשה, ההקלה דורשת עוד קצת זמן. מלבד זה, הפיתרון שבסוף ההצגה רק מוחק את הרע אך לא מציג בהכרח עתיד טוב.

כאמור, אינני מכיר את העולם שמוצג ב'בטולות שידוך', השחקניות עושות עבודה נהדרת וגוררות אותי אל עומק הסיטואציה אבל באיזשהו מקום בפנים אני עדיין מסרב להאמין שיש דבר כזה. יכול להיות שיש כאן הקצנה של המציאות ויכול להיות שהכל נובע מדמיון פראי של הסופרת מיכל ורד. דף המידע מספר שחנה אזולאי הספרי ומיכל ורד כתבו את המחזה בעקבות סיפור עיתונאי שפורסם בשנת 1978 אך לא ברור אם ההצגה היא תיעוד של הסיפור או שרק הרעיון נלקח משם. בסופו של דבר, זה ממש לא משנה, להצגה יש חיים משלה בין אם היא נשענת על מציאות אפשרית ובין אם היא מזהירה מפני הקצנה של המציאות.

חוויה מרגשת ומטלטלת שמוצגת באולם שמחייב קרבה כמעט אינטימית בין הצופה והבמה – ממליץ בחום!

מחזאיות: חנה אזולאי-הספרי ומיכל ורד
בימוי: אפרת נתניאל
שחקניות:
הילה מצקר וליאת קיסלוביץ

במאי מלווה ועיצוב תאורה: יניב מויאל
מנהלת חזרות: איריס ארז
מנהל הצגה: אייל מוזר

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: