קוד מקור

מאת: גיל רן

מיום שני בשבוע שעבר אני תל-אביבי. אתמול מצאתי את עצמי, בפעם הראשונה, מחפש מה עושים בשבת בתל-אביב, כשאני מכיר מעט מאוד אנשים בסביבה. לשמחתי הרבה, איתמר החליט שמתאים לו לצאת לערב מהקיבוץ ולבוא לחוות חוויות בעיר הגדולה. אני כאן כל הזמן, הוא בא לביקור – נתתי לאיתמר לבחור מה נעשה.

שש וחצי בערב, איתמר מתיישב מול המחשב בדירתי בתל-אביב ומחפש עבורינו משהו מעניין לעשות. לאחר דפדוף קצר בדפי האינטרנט הוא מכריז שהוא מעדיף ללכת לסרט מאשר להופעה. הוא הפתיע אותי כשבחר דווקא ללכת לקולנוע. אני במצבו הייתי בוחר ללכת להופעה כלשהי. אחרי הכל, סרטים הוא יכול לראות גם בדירתו בקיבוץ. הוא לא צריך להגיע עד תל-אביב בשביל סרט. טוב, אם זה מה שהוא רוצה, נלך לסרט. עוד דפדוף, התלבטות בנוגע לסרט אחד, ויתור על הסרט הזה. השעה כבר שבע ועשרים. איתמר קורא על הסרט קוד מקור. הוא מכריז שהסרט מוצא חן בעיניו ושאין סיכוי שנגיע בזמן כי הוא מתחיל בשבע וחצי… בעצם, בית הקולנוע חמש דקות הליכה מהבית. אם נצא עכשיו נגיע בזמן. עוברות עוד כמה דקות ואנחנו יוצאים ואכן מגיעים בזמן.

כבר המון זמן לא הייתי בקולנוע מסחרי. למען שלמות החוויה אני קונה במחיר מופקע דיאט קולה בכוס נייר ונאצ'וס. המקומות טובים, האולם נחמד, הסרט מתחיל.

אני לא אטרח ואספר על מה הסרט. אפשר לקרוא תקציר כאן או כאן או כאן. נהנתי בסרט. הסרט מגניב ומאחוריו יש רעיון יפה. החלק המעניין הוא השיחה שהייתה לי ולאיתמר אחרי הסרט.

אני ואיתמר יוצאים מבית הקולנוע ומדברים על הסרט. המילים הראשונות הן על כך שהרעיון מעט לעוס. כל חובב מדע בדיוני מכיר את הרעיון מכל הכיוונים. עוברת דקה של שיחה ואנחנו מגיעים לכך שהרעיון לא עד כדי כך לעוס – עובדה, הוא מספיק לא לעוס כדי שננהל שיחה מעניינת סביבו. עוד דקה ואנחנו מגיעים למסקנה מרחיקת לכת: אם תסריטאי ממש טוב ובמאי ממש טוב היו עושים סרט סביב אותו הרעיון בדיוק, הסרט הזה היה, כנראה, מדהים. שלא תבינו, חס וחלילה, שהסרט לא טוב. הוא טוב, אבל הוא לא מדהים. אני מציע, בתור תסריטאי ובמאי עבור הסרט הזה, את כריסטופר נולן. אחרי עוד רגע של מחשבה אני מציע (לטובת סרט אחר לגמרי סביב אותו רעיון) את דייויד פינצ'ר. איתמר מחמיא לי על הבחירה. ללא ספק, אני יודע לבחור את התסריטאים והבימאים שלי היטב.

היום הגעתי במקרה לביקורת במשפט אחד על הסרט. בעקבותיה יצאתי לבדוק מי הם היוצרים של הסרט הזה. על הבמאי דנקן ג'ונס לא שמעתי מימי. כך גם על התסריטאי בן ריפלי. לא במקרה לא שמעתי עליהם. זהו הסרט השני באורך מלא של הבמאי והראשון של התסריטאי. גם אין להם מגוון רחב של עבודות בטלויזיה לפני כן (לפי imdb). עכשיו זה נהיה מעניין. יש כאן שני שמות חדשים שכדאי לעקוב אחריהם. אם יצאתי מהסרט ובשיחה עליו זרקתי לאוויר שמות כמו נולן ופינצ'ר, וזה רק הסרט הראשון/שני של התסריטאי/במאי, כנראה שיש למה לצפות.

מכל העניין הגעתי לכמה מסקנות:

  • זה כיף לגור במרחק הליכה קצרה (מאוד) מבית הקולנוע.
  • קולנוע מסחרי זה ממש לא דומה לסינמטק.
  • אם אני לא אראה את ההצגות שרצות בימים אלה עכשיו אני עלול לא לראות אותן כלל. זו לא סיבה לוותר על החוויה שהקולנוע נותן.
  • לראות סרט בבית לעולם לא ירגיש כמו לראות סרט בקולנוע (לא משנה כמה הטלויזיה שלכם גדולה), ולו רק בגלל חווית היציאה מהאולם בחזרה אל העולם.
  • כשרואים סרט, שווה לעשות שיעורי בית אודות היוצרים (שיעורי בית שאני עושה תמיד בתיאטרון).

בקיצור, אני ממליץ על הסרט הזה. הוא מתאים למי שמחפש סרט אקשן קליל, מצד אחד, ומתאים גם למי שרוצה להשאר עם קצת חומר (לא כבד במיוחד) למחשבה. יותר מזה, אני ממליץ לאלו מכם שלא היו בקולנוע כבר הרבה זמן לפנות ערב ולהזכר בחוויה שבית הקולנוע נותן.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: