יש יתרונות לעיר הזאת – דרך חגב – ציפורלה – סופרקלאסיקו

מאת: גיל רן

יום שבת היה יום מנומנם למדי. לא היו לי תוכניות מראש וקיבלתי את הרושם שכל ה(ארבעה וחצי) אנשים שאני מסתובב איתם בעיר הזאת מאז שעברתי לכאן עסוקים היום, ואינם זמינים לשעשע אותי. ביליתי את יומי בניקיון ובכביסה. בערב אותו יום שבת מנומנם ישבתי מנומנם מול המחשב המנומנם וקראתי דברים מנומנמים באינטרנט המנומנם.

שמונה ועשרה – שיחה ראשונה – נתי מתקשר אלי:
נתי: רוצה להצטרף למשחק תפקידים שאנחנו משחקים אצל מיכאל?
אני: מתי? הערב?
נתי: לא, הערב אנחנו הולכים לראות
ציפורלה. המשחק בדרך כלל [ממשיך לדבר על המשחק].
אני [מנומנם]: המשחק נשמע לי סבבה. אני אדבר עם מיכאל במהלך השבוע על זה.
נתי: [עוד כמה קשקושים על המשחק…] אז ביי.
אני: ביי.

חמש דקות עוברות עד שאני קולט את מה שנתי אמר – הם הולכים לראות ציפורלה הערב. האינטרנט מספר לי שציפורלה הערב בתשע בצוותא, עם המופע דרך חגב.

שמונה ועשרים – שיחה שניה – אני מתקשר אל נתי:
אני: אתם הולכים לראות הערב את דרך חגב, נכון?
נתי: לא, גיל, אנחנו הולכים לראות הערב ציפורלה.
אני: נתי, ציפורלה זה האנסמבל. איזה מופע תראו,
עקיצה טבעית או דרך חגב?
נתי: אני לא יודע על מה אתה מדבר. אנחנו הולכים לראות ציפורלה.
מיכאל [צועק ברקע]: אנחנו הולכים לראות את דרך חגב.
אני: סבבה. זה בתשע, נכון?
נתי: כן.
אני: מתאים לכם שאני אבוא איתכם?
נתי: אם יש עוד כרטיסים, בכיף.
אני: טוב, אני אפגוש אתכם בכיכר רבין ברבע לתשע בכל מקרה ואלך איתכם. אני מקווה שיהיה לי כרטיס.
נתי: סבבה [מתחיל לקשקש בעניינים שאינם קשורים להערב].
image
אני: נתי, אני רוצה להתקשר לצוותא.
נתי: אה, אוקי, ביי.
אני: ביי.

שמונה עשרים ושבע – שיחה שלישית – אני מתקשר לקופות של צוותא:
אני: שלום, נשארו כרטיסים לדרך חגב הערב?
הבחור מהקופות: כן.
אני: אני רוצה להזמין כרטיס אחד.
הבחור מהקופות: אוקי [מבקש פרטים]
אני: [מוסר פרטים]
הבחור מהקופות: [מבקש עוד פרטים]
אני: [מוסר עוד פרטים]
הבחור מהקופות: הכרטיסים יחכו לך בקופה. נא לבוא לאסוף את הכרטיסים כחצי שעה לפני ה-[פאוזה] טוב, תבוא לאסוף את הכרטיסים כמה שיותר מהר. לגבי ביטולים [פאוזה] זה בעוד חצי שעה, אתה לא יכול לבטל.
אני: תודה רבה. ביי.

שמונה ארבעים ושלוש – שיחה רביעית – אני מתקשר אל נתי:
אני: אני כאן, ליד הבריכה עם הדגים.
נתי: אנחנו ליד גן העיר, עוד מעט שם.

שמונה ארבעים ושש – שיחה חמישית – אני לא זוכר מי התקשר אל מי:
נתי: איפה אתה?
אני: אני ליד הבריכה עם הדגים.
נתי: אנחנו ליד הבריכה. אני לא רואה דגים. אולי יש פה עוד בריכה. אה! יש שם עוד בריכה.

בשעה טובה ומוצלחת (שמונה ארבעים ושבע) אנחנו נפגשים והולכים לצוותא. בכניסה ללונדון מיניסטור יש סוג כלשהו של הופעה. מישהו מנגן שם ויש הרבה אנשים סביבו. אנחנו חולפים על פניהם, יורדים למטה, אוספים את הכרטיסים שלנו ונכנסים לאולם. המקומות מסומנים, כך שאיננו יושבים יחד. לא נורא, זה לא ממש מפריע לי.

alt

לא קראתי על המופע לפניו. רק שמעתי פעם איזה קטע קטן ממנו וסיפרו לי עליו קצת. אמרו לי שהוא שונה מאוד מ"עקיצה טבעית" שמאוד נהנתי ממנו, ועדיין, הוא היה הבסיס לציפיותי.

המופע מתחיל. השירים נחמדים מאוד, אבל יש לי הרגשה מוזרה כזאת, כאילו זה לא ממש ממריא. הציפיות שלי מהקבוצה הזאת שעל הבמה גבוהות מאוד. כץ מרבה הרגליים, תאופוליס החיידק, שאול הג'וק ואחרים. זה יפה, זה משעשע, אבל זה לא ממריא. שלא תבינו אותי לא נכון – אם הקבוצה המדוברת הייתה כל קבוצה שלא שמעתי עליה בעבר, או אפילו קבוצה ששמעתי עליה אבל זו הפעם הראשונה שאני רואה אותה, הייתי מרוצה מאוד. אבל החברה' האלה הם ציפורלה. זה צריך להמריא. ואז, זנובה הצרעה. קטע ארוך ומדהים עם שירים יפים ועלילה מתפתחת. זה מלהיב, זה מצחיק, זה מרגש – זה ממריא. מכאן המופע נסק מעלה מעלה עם קטעים מעולים, ביניהם הגחליל (שאינני זוכר את שמו), רושקה החיפושית ולסיום שיר הנמלה.

בדרכנו החוצה מהאולם אנחנו שומעים מוסיקה מבחוץ. אנחנו מתעלמים מהמוסיקה הזאת בהתחלה. אולי מדובר בעוד מישהו שעושה מופע באמצע הלונדון מיניסטור בלי קשר לכלום. במסדרון ליד האולם אנסמבל ציפורלה רוקד ומנגן. הקהל, ובו גם אנחנו, נשאר שם כדי לצפות בהם רוקדים. מיכאל המום מהאנרגיה. "איך יש להם אנרגיה לזה אחרי ההופעה" הוא שואל. "זה חלק מההופעה", אני מסביר לו, "אני מבטיח לך שהם עושים חזרות גם על זה".

המופע מצויין. הוא בנוי היטב ועשוי היטב. אם עוד לא הלכתם לראות את ציפורלה, לכו לראות. פעמיים. המוסיקה מעולה. במיוחד אהבתי את המוסיקה ב"רושקה החיפושית". עושה רושם שאני לא לבד. הקהל כולו הריע בסוף הקטע הזה (אולי יותר מבסוף כל קטע אחר). אני כותב את הפוסט הזה שבוע אחרי שראיתי את המופע. במהלך השבוע הזה לא היה יום בו לא מצאתי עצמי מזמזם "רושקה אינה תינוקת / רושקה מנוסה מאוד / בגלגול כדורי זבל / ואינה יכולה להכשל".

המופע נגמר ומיכאל שואל "איפה אני רואה את המשחק". אני לא ממש מבין מה הוא רוצה. על איזה משחק הוא מדבר. מסתבר שהוא מדבר על משחק הכדורגל שיש הערב בין ריאל מדריד לבין ברצלונה. המשחק הזה ששמעתי שקוראים לו סופרקלאסיקו אבל אף פעם לא הבנתי למה. מעולם לא פגשתי את הצד הזה של מיכאל וזה הפתיע אותי קצת. מיכאל חובב כדורגל? מסתבר שכן. אנחנו מתחילים ללכת צפונה בחיפוש אחר מקום בו אפשר לראות את המשחק. מיכאל מזהה ממרחק עצום מסך גדול עליו מוקרן המשחק בפאב כלשהו. נתי נוטש אותנו. מיכאל ואני הולכים לראות כדורגל. אם יהיה משעמם אני אלך. בדרך כלל לא משעמם לי עם מיכאל – ניתן גם לכדורגל צ'אנס.

מסתבר שבכלל לא מדובר בכדורגל. מדובר בסוג של סיפור ממיתולוגיה כלשהי. במלחמה נצחית בין שתי הממלכות העתיקות של הכדורגל הספרדי כל קרב חשוב. הצד הזה הם הטובים ואלה הם הרעים. פה הבחור הטוב ופה האיש הרע. בקרבות הקודמים אלה ניצחו, אבל אלה הביאו אסטרטג מלחמה אדיר שהביס את כל צבאות אירופה ומשימתו עכשיו להביא למהפך במלחמה הנצחית. לאחד השחקנים אפילו קוראים "הפרעוש", מה שמתחבר לנושא הקודם של הערב.

סיפור הרקע הופך את המאורע לדרמטי. הקהל בפאב תורם להתלהבות. כבר הרבה מאוד זמן לא ראיתי כדורגל. גם כשיצא לי לראות כדורגל, לא ממש נהנתי מהכדורגל (ולרוב עשיתי עוד משהו תוך כדי). הפעם ממש נהנתי. הסיפור עושה את כל ההבדל (למעוניינים, התוצאה היא תיקו 1-1 משני פנדלים).

כך יום מנומנם צמח לערב מהנה ומגוון. יש יתרונות לעיר הזאת.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: