שלמה ארצי בסימן עוז לתמורה – קיסריה, יוני 2011

imageהכותרת נשמעת הזויה? – ראו בהמשך. בסופו של דבר נהנינו מהופעה ממש טובה של שלמה ארצי ולהקתו.

הכל התחיל לפני כחודש כשאשתי שתחיה ספרה לי שאנחנו יכולים לקנות באמצעות אירגון המורים העל יסודיים כרטיסים להופעה של שלמה ארצי בקיסריה. המחיר ממש מגוחך, הארגון מסבסד ממיסי הועד שהמורים משלמים כל השנה, כך שאת חלקנו, מן הסתם, כבר שילמנו. כן, היא אמרה שכנראה יהיו כמה נאומים, לא נורא – כמה נאומים והופעה של שלמה ארצי בקיסריה – בהחלט שווה. אם החוויה המקדימה שלי מַלְאָה אתכם כפי שעוללה לי אפשר לדלג ישר לתחילת ההופעה.

התעוררנו מעט מאוחר מידי, יש כרטיסים רק ביציעים, אנחנו בוחרים במקומות הטובים ביותר שנותרו. על הכרטיסים כתוב שההופעה מתקיימת באמפי פארק קיסריה. אני תוהה בפעם המי יודע כמה איך נדבק השם 'אמפי' אל התיאטרון הרומי בקיסריה, הרי אמפיתיאטרון הוא משהו אחר לגמרי שנועד לאירועי תרבות מסוג שממש אינני מחבב, כאלה שבסופם בדרך כלל נשפך דם.

ההופעה מתקיימת שני ערבים לפני ערב שבועות. ערב שבועות והערב שלפניו סגורים אצלי עם הבמה הלבנה של אוניברסיטת תל-אביב ועם תיקון ליל שבועות בחיפה – שני לילות רצופים ללא שינה. כאילו להכעיס הוזזה השנה הבמה הלבנה לשני לילות לפני ליל שבועות, כלומר לערב ההופעה של שלמה ארצי. זהו, על אירועי במה לבנה כנראה אוותר השנה.

אני מעדיף בדרך כלל אירועים אינטימיים בהם הקהל חש את זיעתו של האומן אך גם באירועי ענק ביליתי לא מעט ואני מודע היטב לבעיית ההיחלצות מהחניה לאחר כל הופעה המונית, על תיאומים לפגוש אנשים כדי לחזור יחד אין מה לדבר – זה יכול לתקוע את כולם עד הבוקר. לוקחים ריפודי ישבן ויוצאים לכיוון קיסריה כשעה וחצי לפני המועד המתוכנן להופעה. אני מִתחכם, חונה בקצה מגרש החניה הריק של אתר העתיקות עם הפנים החוצה, כשלוש מאות מטר מקצה מגרש החניה הענק וההומה של התיאטרון. הולכים לכיוון התיאטרון המעוטר בדגלי אירגון המורים העל-יסודיים, כמעט קילומטר. מסביבנו לא מעט מורים, ובכל זאת רבים מהם הצעירים ש"ירשו" ממורים אחרים את כרטיסיהם להופעה הנכספת של שלמה ארצי.

Stoneבכניסה מקבלים ורדים נטולי קוצים וריח, הולכים אל מקומות מושבנו במורדות העליה השניה ונדהמים מחדש מכך שסימון המושבים זהה לחלוטין לסימון המקומות בבתי הקברות. מתמקמים, מסדרים ריפודים ומחכים… ומחכים… ומחכים… על המסכים סיסמאות של ארגון המורים והנה מוחשך המקום, ההתרגשות גוברת – תיכף זה מתחיל… סרט שמספר את תולדות החינוך בארצנו עוד מימי טרם המדינה, איגוד מקצועי, ועוד אחד, ושינוי וכן הלאה סיפור ארוך ומשמים.

NotShlomoArzi

לא – זה ללא ספק לא שלמה ארצי… וגם זה לא… וגם זה. אני מקווה שלא תהיה בסוף בחינה. הנה זה נגמר. ההתרגשות גוברת – תיכף ההופעה מתחילה… מזכיר ארגון המורים נושא נאום ממש קצר, ואחריו שר החינוך ועוד מישהו – הפסקתי לעקוב.

Kizisהסתיימו הנאומים ההתרגשות גוברת – תיכף תתחיל ההופעה…על המסך מוקרן אייל קיציס במתכונת ארץ נהדרת עם סמלי ארגון המורים. שני חקיינים מציגים הלצה תפלה גדושה באמירות בשבח עוז לתמורה – התכנית החדשה שרקח ארגון המורים. אני חושב ביני לבין עצמי על כך שממש באותו זמן אני מפסיד את הסדנה של פרופסור שמעון לוי בבמה הלבנה של תל-אביב. הבדרנים מתלוצצים על חשבון תכנית אחרת "ששמה מתחרז עם דופק חלש", הקהל לא כל כך מתלהב וזה מתמשך ומתמשך והקהל מתחיל למחוא כפיים בקצב במטרה להבהיר לאלה שמִתבזים על הבמה שדי לנו. עו לא אבדה תקותנו שישאירו קצת זמן גם לשלמה ארצי. עדיין נכנסים פה ושם אנשים לתיאטרון, כנראה הם מנוסים מאיתנו ויודעים מתי יש טעם להגיע באמת.


השעה 21:39 - 
               הנגנים עולים לבמה ומתחילים לנגן ובעקבותיהם שלמה ארצי    

תתארו לכם  – הקהל שברחבה קם על רגליו וכל התיאטרון שר. החגיגה התחילה. ההופעה הייתה אמורה להתחיל ב 20:30 ואנחנו עדיין מקוים לקבל את ההופעה בשלמותה. על המסך המרכזי שהציג עד לא מזמן סיסמאות נבובות מרוחים כל מיני סימנים שמנסים ללא הצלחה להיות תמונה או סרט, ככל הנראה אפילו דעתו של המקרן השתבשה עליו מרוב תעמולה. אנחנו, על כל פנים, לא רואים את סרטי הרקע של השירים. אל דאגה, בעוד מספר שירים זה יסתדר, בינתיים ממשיכים לארץ חדשה, שלמה ארצי הוא פרפורמר אדיר שחש את הקהל והקהל חש אותו, הוא יודע להעניק לקהל בדיוק את השואו שהוא רוצה.

ברור שיש בקהל לא מעט כאלה שהיו בהופעות דומות כאן בתיאטרון הרומי בקיסריה פעמים רבות. שלמה ארצי מרבה לפנות לקהל ולפרטים בו, יש לו אמירות שקשורות לַרגע ולא מעט בדיחות קבועות שמעריציו מכירים בעל פה ומתמוגגים לשמוע פעם אחר פעם. תגידי, אני מתגעגע להופעות האינטימיות, לצוותא של פעם ורואה את ההופעה מאי שם במרומי היציע. גם הצילומים כאן צולמו במצלמה קטנה ממקום מושבי המרוחק.

Vodpod videos no longer available.

חם יולי אוגוסט, שלמה ארצי יודע עד כמה הקהל אוהב אותו קרוב וגם הוא כנראה נהנה מאוד מהחיבוק שמעניק לו הקהל, הוא יורד ומתערבב בקהל, משלב בתוך השירים שיחות עם אנשים בקהל. פונה למישהו שאיננו חדל לצלם אותו ושואל "אם אתה כל הזמן מצלם מתי אתה נהנה?" – זוהי, מן הסתם, אחת האמירות הקבועות שלו. הוא נוטל את המצלמה מידי המצלם ומצלם אותו. אף פעם לא תדעי, הנה השיר הראשון מהאלבום החביב עלי דרכים ממנו אני מצפה לשמוע את צוותא ואת אני שומע שוב.

אני מבחין שבכל פעם ששלמה ארצי יורד אל הקהל מתפזרת קבוצת גברים בשחור ונערכת בשקעים שבירכתי הבמה וסביב אזור התנועה שלו. שלמה ארצי מתחכך בקהל, אם יקרה משהו לא נעים – הגברים בשחור כנראה כבר יטפלו בהפרעה. נראה שאין בהם ממש צורך, הקהל בא להנות מההופעה ואיננו מבחינים בהצקות ששלמה ארצי מתקשה לדחות בעצמו. נבראתי לך, שלמה ארצי מודע לכך שהוא באירוע של מורים ואיננו מפסיד שום הזדמנות לסגור חשבון, וגם ביולוגיה, פיסיקה וכימיה. הוא בעצם מאוד מפרגן, פונה אל מורים ממקצועות שונים וחולק חוויות מימי לימודיו. שדות של אירוסים, הוא שואל מורים מה קורה בימינו במקצועות שלמד פעם, שואל אנשים בקהל אם הם מורים ולאחר מספר תשובות פונה לאחור אל הנגנים ואומר ואומר "אין פה מורים בכלל, ארגון המורים אבל אין מורים – חוץ משרון" – מצביע על היחידה שאמרה שהיא אכן מורה – זה מה שנשאר, שלמה ארצי משוטט בכל רחבי הבמה והרחבה המרכזית בה יושב קהל, אין ספק שהוא מרגיש בקיסריה ממש בבית. פתאום כשלא באת, נראה לי שכשהרומים בנו את התיאטרון, בימי הורדוס, הם כבר כיוונו להופעות של שלמה ארצי. לא הייתה להם כנראה סבלנות לחכות עד שיגיע, אולי גם הם קבלו הרצאות מתישות ובדיחות חבוטות בזמן ההמתנה.

שלמה ארצי שר את תוכיחי לי והנגניות מלוות אותו גם בשירה – אני מתמוגג. המנגינה מזכירה לי במשהו את השיר של הלהקה הבריטית אחוות האדם שזכה במקום ראשון באירוויזיון – 1976 Save Your Kisses for Me.  השיר תוכיחי לי מסתיים וגולש לשיר לאן לאן לאן שבמהלכו מזמיו שלמה ארצי את המתופף מאיר ישראל להפגין את יכולתו ואליו מצטרפות הנגניות ושלמה ארצי לתיפוף מדהים על ארגז. בחלק לא מבוטל מהשירים התזמורת מתחילה לנגן, כל הקהל מתחיל לשיר ושלמה ארצי שר אותו שיר במנגינה שונה שמקשטת את המנגינה המקורית – שלמה ארצי מלווה בשירתו את שירת הקהל וזה יוצא מאוד מעניין.

כל הנגנים מפליאים לנגן, כל אחד לחוד וכולם ביחד ולכל אחד ואחת ניתנת הזדמנות להרשים אותנו בסולו מדהים –

מאיר ישראל – תופים
אבי סינגולדה – גיטרות
ניצן עין הבר – כלי נשיפה
צילי ינקו – שירה וגיטרה אקוסטית

פיטר רוט – בס
טל פורר – קלידים,
קרן טננבאום – כינור

שלמה ארצי מזמין את פיטר רוט שמלווה אותו בבס לשיר את השיר טלפני טלפני  – אני מאוד אוהב את הביצוע.

שלמה ארצי חוזר עם המגבת הכחולה על כתפו. שאלו אותי אחרי ההופעה אם הוא היה עם המגבת הכחולה או הבורדו – עניתי שככל הזכור לי היא הייתה בורדו. בבחינה מחדש של הצילומים רואים על הכסא, ליד בקבוקי המים, את שתי המגבות. פתאום עכשיו פתאום היום, אני מתחיל להפנים שאת צוותא ואת אני שומע שוב ככל הנראה כבר לא נשמע הערב.

image

על המסכים תמונתו של גלעד שליט ובמסך המרכזי מילים מהשיר אנחנו לא צריכים ששלמה ארצי שר, מריחים ניחוחות סיום המופע. בפתיחת השיר לא עוזב את העיר צובע מטח זיקוקים את השמיים, אין לנו כוונה להניח לשלמה ארצי לעזוב אחרי שיר זה והוא, מן הסתם, יודע – ההפקה מתוכננת היטב לכל פרטיה כולל ההיענות לקריאות הקהל והנה מגיע ירח, הרי היה ברור שלא יתכן לוותר על שיר זה.

זהו ההופעה הסתיימה אבל אנחנו רוצים עוד ונראה שגם שלמה ארצי רוצה. הוא כבר העניק לכל הנגנים את הקרדיטים שלהם במהלך השירים וכל אחד ואחת מהם הפגין את יכולותיו בקטעי סולו אלא שאת קטע הפתיחה לא ראינו, זוכרים? – שיבושי הקרנה. שלמה ארצי מכריז שמתחילים מהתחלה והפעם עם סרט הרקע. הנגנים מתחילים לנגן וברקע נראה סרט מדהים ביופיו שמציג את הנגנים בפעולה כאשר הם יורים ברקים מכלי הנגינה – יופי של פתיחה לסיום. בתום ההופעה על המסך כתובות המילים שחותמות את השיר נצמדנו

image

השעה 23:20, ההופעה של שלמה ארצי ארכה שעה וארבעים דקות. האם באמת ראינו הופעה שלמה?

המשימה הבאה היא להגיע הבייתה. כל הקהל מתנקז אל פתח אחד ממנו נצא יחדיו לכיוון מגרש החניה. הפתח ממנו נכנסנו סגור. בסיומי אירועים אני תמיד תוהה מדוע לא פוחתים את כל השערים ומאפשרים לקהל לזרום – כשאגדל כנראה אבין, בינתיים אני תקוע עם כולם במשפך צר החוצה. בחוץ, כצפוי, מכוניות כבר נוסעות בכל הכיוונים ובעצם לא זזות וביניהן מסתובב כל הקהל. אנחנו חונים כקילומטר מכאן, במגרש אחר לגמרי. מטיילים אל המגרש שמול העתיקות ומביטים מהצד על נחילי המכוניות הזוחלות לאיטן בפקק. מחליפים מבט ומחליטים לסיים את הערב בביקור חטוף בביץ'-בר בחוף קיסריה עד שימוג הפקק. בבר על החוף רוח קרירה ומהרמקולים מלוה מוסיקת בלוז נעימה את שירתה של זמרת שאינני מצליח לזהות. הברמנית אומרת לי שזו קרולינה והדיסק הוא של הבנות נחמה. זה קצת מפתיע אותי כי זה ממש לא הצליל שלהן. כך או כך, מה שקסם לי היה דווקא צליל הגיטרה. חוזרים אל המכונית שחונה ממש בקצה המגרש עם הפנים לכיוון אור עקיבא והביתה. למרות הפתיחה היה יופי של ערב.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: