תיקוני ליל שבועות – במה לבנה ועלמא בלילה

מאת: גיל רן

אני מאוד אוהב את שבועות. זה חג שבו מעודדים אותנו ללמוד תנ"ך בכל אופן שנרצה. השנה היה לי מבחר גדול לבחור ממנו. בעיית הבחירה היא בעיה קשה וחמורה. בחגים כמו סוכות ושבועות החוויה שלי מכל אירוע מתחילה בבחירה באירוע.

הבחירה בבמה לבנה הייתה פשוטה – זהו האירוע היחיד מבין שלל האירועים שהתקיים ביום ראשון בערב, יומיים לפני כל השאר. הבחירה בין ההרצאות, סדנאות והצגות המופיעות בבמה לבנה הייתה קשה יותר. כמיטב המסורת, לוח הזמנים מבלבל במיוחד, עם אירועים שמתחילים כל רבע שעה או חצי שעה, כך שתחילתו של זה מתנגשת בסופו של זה. כשהבנתי את לוח הזמנים, הבנתי גם שאין לי הרבה בחירה. בעקבות המלצה של אבא, אין לי שום כוונה לוותר על הסדנה של שמעון לוי. כבר הבטחתי לשרון שאבוא לראות את ההצגה שלה. נותר לי, בעצם, אירוע אחד לבחור, אם יש לי כוונה להגיע הביתה לפני שלוש בלילה.

ביום ראשון יצאתי מהעבודה בסביבות שמונה. המתנתי לאוטובוס כרבע שעה. בנסיעה אני מנצל לטובה את האמצעי הטכנולוגי המופלא שבכיסי, נכנס לאתר מכון ממרא, מוריד את קובצי ה-mp3 של מגילת רות ובמקביל קורא את המגילה ומאזין לה. השעה היא 20:47 כשאני מגיע לאוניברסיטה, שתי דקות אחרי השעה בה פורסם שתתחיל ההרצאה "מגילת רות: הכנף והנעל – קריאה תיאטרונית בטקסט פמיניסטי" של שמעון לוי. אני לא דואג. אפשר לסמוך על האירועים של האוניברסיטה שלא יתחילו בזמן. איחור של כעשר דקות יאפשר לי להכנס בזמן להרצאה. בהגיעי לקופות העלם היושב מולי מופתע מכך שאיני סטודנט, איני חייל, איני תיכוניסט, איני גימלאי, איני חבר סגל, בקיצור, איני זכאי להנחה. לדבריו, היה עלי לשלם 50 שקלים, אבל לכולם יש הנחה, אז הוא יקח ממני רק 20. נחמד מאוד.

בהגיעי לחדר 207ב' אני מגלה כי הוא ריק מאדם. האם ההרצאה אינה כאן? אני חוזר לקופות ומגלה שההרצאה תתחיל רק ב-21:15. מובטח לי ששאר לוח הזמנים ידחה בהתאם ושאכנס בזמן להצגה משהו לא מדובר. בזמן שהתפנה אני מעיין שוב בתוכניה ומדבר כמה דקות עם כמה בני נוער שיושבים על הדשא מול בניין מקסיקו ומנסים להבין מה הוא האירוע המתקיים כאן.

בשעה טובה ומוצלחת (קצת אחרי 21:15) ההרצאה מתחילה. עכשיו אני כותב שוב ושוב הרצאה, משום שהתוכניה פתוחה בפני. באופן מצער, אני התכוננתי נפשית לסדנה. התוצאה – מפח נפש. אבי הכין אותי לכך שאדרש לשחק דמויות מהמגילה וכן הלאה. במקום זאת קיבלתי הרצאה ובה קריאה תיאטרונית במגילת רות. ההרצאה לא ענתה לציפיותי. ללא ספק הייתה כאן בעיה של תיאום ציפיות. הציפיות שלי נבנו על בסיס מה שאבי סיפר לי על סדנה שעבר פעם, ולא על בסיס מה שהתוכניה סיפרה לי שאני עומד לקבל. בדיעבד, מדובר בהרצאה מעולה. ברגע שקלטתי שהציפיות שלי הן המקור לאכזבה, יכולתי לקבל את ההרצאה. אתמול, בתיקון השני שהייתי בו, שמתי לב לתועלת שקיבלתי מההרצאה הזו. נקודת המבט שלי על המגילה הייתה צבועה בצבעי ההרצאה הזאת. הפרשנות ששמעון לוי הציג בהרצאה עמדה ברקע התייחסותי למגילת רות לאורך כל הערב.

הלאה, אל האירוע הבא – ההצגה משהו לא מדובר, עליה לא אפרט כאן, משום שהיא קיבלה רשומה נפרדת.

בהפסקה אני מדבר עם ליבי, המרעיפה שבחים על ההצגה "מין אלסקה". לשמחתי, אני גם פוגש בהפסקה את אבנר ששירת איתי בצבא. לעיתים רחוקות אני פוגש מישהו ששירת איתי בצבא באירועים מסוג זה, וזה תמיד משמח אותי. אנחנו מדברים בינינו על ההצגות שראינו. גם אבנר ראה את "מין אלסקה" וגם הוא משבח אותה. אני מקווה שיזדמן לי לראות אותה.

מכאן אני ממשיך להרצאה "תורה על הבמה – גוף נשי ואביזר בימתי" של יאיר ליפשיץ. ההרצאה עוסקת בספר התורה. לא מדובר כאן על תוכן הספר, אלא על החפץ הפיזי המצוי בבית הכנסת. אזכורים כאלה ואחרים של הספר במחזות, ביניהם הדיבוק, מועלים לאורך ההרצאה המעניינת. ברור לי לחלוטין שכל הנמצאים בסביבתי בקיאים בתיאטרון יותר ממני וזוכרים את המחזות המדוברים היטב. אני רושם לי רשימות על מנת שאוכל לעיין מאוחר יותר במחזות ולקרוא שוב את הקטעים הרלוונטיים. לצערי, איני מוצא עכשיו את הרשימות המדוברות.

אחרי ההרצאה אני יוצא מהאוניברסיטה, רעב ללמוד עוד. בדרכי הביתה אני עושה דבר שחשבתי לעשות מזה זמן רב, אך לא עשיתי עד כה – מתחיל לשמוע את ספר הספרים כספר שמע, באדיבות מכון ממרא. עכשיו אני כבר בבראשית כ"ה. בינתיים הספר מעניין מאוד.

ביום שני התלבטתי לאיזה מהתיקונים המתקיימים ביום שלישי ללכת. מיכל, שעובדת איתי, אמרה לי שהיא נוהגת ללכת לתיקון של עלמא, עלמא בלילה. בהנתן שאיני יודע דבר על התיקונים השונים ושהתוכניות אינן מכריעות באופן חד משמשעי, התייחסתי לדבר כהמלצה – כנראה שאלך לתיקון של עלמא. בהמשך היום הילה שואלת אותי אם אני הולך לתיקון ליל שבועות של עלמא. הנה קיבלתי המלצה שניה. עניתי כן והזמנתי כרטיס. לצערי, כבר אין כרטיסים הכוללים את ההופעה של רונה קינן.

בשעה 20:30 בדיוק אני מגיע לקופות בכניסה למוזיאון תל-אביב. הילה ואיה אינן נראות בסביבה. שיחת טלפון אל הילה מגלה לי שכנראה שהן יגיעו ברגע האחרון. אני אוסף את הכרטיס שלי ונכנס. התחושה הראשונה מעט מוזרה – הגיל הממוצע בקהל סביבי כפול משלי. לא נורא. אני מעיין בתוכניה ומסמן לי את ההרצאות המעניינות אותי ביותר. לא בחרתי סופית משום שהילה ואיה עשויות להשפיע על בחירותי.

ההרצאה הראשונה אליה אני נכנס היא "יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי… על פונדקאות בימי המקרא ובמאה ה-21", של אפרת טננבאום וד"ר עדנה כצנלסון. ההרצאה מעניינת, אבל אני צריך להזכר בכך שאני לא בפקולטה לאומנויות הבמה של אוניברסיטת תל-אביב. עבור האנשים שמולי, התוכן חשוב משמעותית מהצורה. עיני נודדות סביב ומביטות בציורים שסביבי. אין כל סיבה להביט במרצות בזמן ההרצאה. אין שום אלמנט ויזואלי משמעותי בהרצאה. ההרצאה מעניינת וסוקרת את נושא הפונדקאות בימינו. לצערי, לא ניתנה לקהל הזדמנות לשאול שאלות בסוף ההרצאה. איני ניגש אל המרצות. כל היושבים בשורה הראשונה מתנפלים עליהן ועושה רושם שהמרצות מכירות את כל אותם אנשים. אין בכוונתי להלחם על תשומת לב המרצות.

אני חוזר אל רחבת הכניסה של המוזיאון ופוגש שם את הילה ואת איה. הילה ואני נדחסים בגוש האנשים המנסים להזמין אוכל או משקה במזנון. אין כאן שום דבר שדומה לתור. בסופו של דבר אנחנו מצליחים לצאת משם עם שתי כוסות אספרסו. אנחנו ממשיכים יחד אל ההרצאה הבאה, "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי – על דרך הכניסה ליהדות בימי רות ובימינו" של עו"ד יזהר הס והרב אורי רגב .

בתחילת ההרצאה מחולקים לנו דפים ועליהם קטעים ממגילת רות, שני שירים ושני מאמרים. עו"ד יזהר הס מבקש מתנדב אשר יקרא לנו מפרק א' במגילת רות. הילה ממרפקת אותי ואני מרים את ידי. כך אני מוצא עצמי קורא לקהל את פרק א' של מגילת רות, כמעט בשלמותו. כנראה שהמרצים היו מרוצים מקריאתי – כשהיה צורך לקרוא מפרק ב' הם פשוט פנו אלי בשמי וביקשו ממני לקרוא מפרק ב'. ההרצאה הזו מרתקת. שני המרצים רהוטים וברור שיש להם דעות מוצקות בנוגע לנושא המדובר, גיור, וכי הם גם משקיעים רגש בנושא.

סוגיית הגיור נידונה רבות משלל כיוונים, החל מכך שלפי הסטוריונים כלל לא היה גיור בתקופת נעמי ורות, דרך הזמן בו משוער שנוצר הדבר המכונה גיור, ועד לגיור היום במדינתנו. הדיון מגיע, כצפוי, לשאלת מיהו יהודי. השאלה אינה מתייחסת לדת, אלא לעם. זוהי שאלה פוליטית והדיון נוטה לכיוון פוליטי מאוד. כנראה שהדעות של הקהל הנמצא איתנו הערב די אחידות. הרב אורי רגב מציג את דעותיו, ולא נשמעת התנגדות של ממש. אני, באופן אישי, בדעתו. הוא מתייחס אל השיוך לעם היהודי כאל שיוך לתרבות יהודית, ולא לדת. הדבר החשוב אינו שמירת המצוות, אלא התרבות היהודית. הוא אינו מפרט הרבה מעבר לכך, אך לי הדבר מובן. גם אם איננו שומרי מצוות, חגינו הם חגי היהודים ושפתנו היא שפת היהודים. הספרות, השירה והתיאטרון שלנו שואבים השראה ממקורות יהודיים. גם המוסיקה והטלויזיה שלנו נשענים על יהדות בחלק מהמקרים. מבחינתי, כדי שאדם יחשב בן לעם היהודי הוא אינו צריך לשמור מצוות. הרי אני כותב את הפוסט הזה במהלך חג השבועות, הלא הוא שבתון. מבחינתי, אדם שתרבותו מכילה את היהדות וסובבת סביבה הוא יהודי הרבה יותר מזה ששומר את כל המצוות, אך אינו מכיר את התרבות.

הילה ואני יוצאים מההרצאה רעננים ופוגשים שוב את איה. איה מכריזה שהיא עייפה ושלא תישאר להופעה של רונה קינן. היא נותנת לי את הכרטיס שלה להופעה – כנראה שאזכה לראות את ההופעה אחרי הכל. מכאן אנו ממשיכים איש איש להרצאתו שלו. הילה ואיה הולכות לשמוע את ההרצאה "תבשיל משפחתי – אוכל כמרכיב בזהות משפחתית תרבותית" של הילה אלפרט ורפרם חדד. אני הולך להרצאה "למה צריך אלוהים בטיפול? רמז: כדי שיהיה לגיבור של אמא למי להעביר תפקיד" של ד"ר יאיר כספי.

ההרצאה הזאת מתייחסת למקום של אלוהים בטיפול פסיכולוגי. ניתן לראות שישנה קורלציה בין סוג הבעיות הפסיכולוגיות אותן חויים אנשים לבין אמונתם באלוהים. ישנן בעיות הנפתרות על ידי אלוהים ובעיות אחרות אשר נוצרות בגללו. ההרצאה דחוסה מאוד ומעניינת מאוד. לא אפרט על תוכנה. ד"ר יאיר כספי כתב על כך במוסף החג של עיתון הארץ.

האירוע האחרון אליו אנחנו נכנסים הוא ההופעה של רונה קינן. גם איה, שאיכשהו השיגה כרטיס נוסף להופעה, נכנסת איתנו. ההופעה טובה, למרות שהקהל מעט מנומנם (לא מפתיע, עבור הופעה שמתחילה ב-02:30, אחרי ערב של הרצאות). איני מכיר את רוב השירים ולצערי יש בעיות בלאנס בגללן איני מצליח להבין היטב את המילים של חלק מהשירים. שיר מוכר מתנגן, אחריו רונה קינן אומרת שהשיר הבא יהיה השיר האחרון ושרה שיר לא מוכר. הלהקה יורדת מהבמה, הקהל קורא לה להדרן. בהדרן קורה אותו הדבר – שיר מוכר כשיר לפני אחרון ואחריו שיר לא מוכר. זה מעט מוזר בעיני. בדרך כלל הופעות מסתיימות בשיר שמרצה את הקהל במיוחד. כנראה שזו לא דרכה של רונה קינן. ההופעה טובה בסך הכל.

מהאירוע לקחתי איתי מזכרת, קומיקס של מגילת רות. הקומיקס מוצלח מאוד. על הכריכה כתוב שניתן למצוא באתר כותר את הספר במהדורה מקוונת. אני השקעתי שלוש דקות בחיפוש אחריו ולא מצאתי. אתם מוזמנים לחפש (אם מישהו מוצא, נא לשלוח קישור).

בדרכי הביתה אני שומע עוד כמה פרקים מספר בראשית. סיום מוצלח ללילה מוצלח.

נתראה בתיקון ליל שבועות בשנה הבאה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: