לילה לבן 2011 עם נסיכה, רוטשילד, שם-טוב לוי ומאחורי הצלילים בזריחה

מזה מספר ימים אני מתלבט מה להעדיף מבין עשרות אירועי הלילה הלבן. על מופע הזריחה אינני מוותר, זה ברור, אבל מה עושים עד אז? בתקופת השיטוטים באתרי האירועים עברתי גם בדף של תיאטרון גשר שהבטיח הזמנות זוגיות לבכורת ההצגה "הנסיכה איבון" לעשרים וחמישה שולחי הברכות המוצלחות ביותר לנסיך ולכלתו. לא היה לי מושג במה מדובר ושלחתי ברכה לגמרי לא לעניין. ליבי שכנראה מכירה את המחזה שלחה ברכה מאוד מדוייקת וקולעת ושנינו זכינו בהזמנות זוגיות. כך הסתיימה ההתלבטות. לתיאטרון הקליפה ולתיאטרון קרוב שהיו המועמדים המובילים נגיע במועד אחר, ההצגות שלהם מוצגות ממילא כל השנה. ערב הלילה הלבן. לחוף הצוק אין תחבורה ציבורית – אני חורג ממנהגי ומגיע לתל-אביב עם מכונית. לוקח את גיל ממקום עבודתו ומשאירים את המכונית בחנייה של מקום העבודה. חניה פרטית בתל-אביב מקנה יתרון עצום תמיד, ובמיוחד באירועים עתירי פקקים. הנה אנחנו כבר בפתח תיאטרון גשר. הגענו באוטובוס. ליבי באוטובוס אחר שאינננו פוסח על שום פקק וגורם לה להגיע ממש ברגע האחרון. במחשבה לאחור, זה אותו קו אוטובוס שבושש להגיע לתיאטרונטו – כדאי כנראה למצוא דרכים חלופיות ליפו בעתיד או להקדים מאוד לצאת. מאור שאמור היה לפגוש אותנו בפתח התיאטרון סימס לנו שהוא עדיין תקוע בפקקים, הכסא שלו נשאר מיותם. ברחבה שבחזית התיאטרון אנו פוגשים הרבה מאוד אנשים מוכרים. מסתבר שרבים מחברינו מקבלים הזמנות להצגות הבכורה של תיאטרון גשר ורק אנחנו נאלצים לברך חתנים וכלות הזויים. ההצגה מתחילה. התפאורה כוללת משטח עגול שתלוי במרכז הבמה וסביבו ארבעה חלקי במה משופעת שלא כל כך הבנתי את תפקידם. המשטח העגול משמש במספר תפקידים מאוד מעניינים ובשילוב עם התאורה המאוד יצירתית בונה תמונות במה מעניינות ומלאות השראה. במיוחד קוסם לי משחק הצללים על המסך הלבן שמאחור. משחקה של הנסיכה איבון – דאנה איבגי – נטולת המילים מעורר השתאות ולעומתו מחווירים שאר המשתתפים שבהעדרה של הנסיכה מהבמה מניחים לתשומת ליבי לנדוד למקומות רחוקים. אנחנו שוב ברחבה שלפני תיאטרון גשר, חולקים לרגע חוויות מההצגה ומייד גולשים לנושאים שמעניינים יותר אותנו ואת החברים הרבים שאנו פוגשים. לאחר לבטים רבים מחליטים לנסוע באוטובוס חזרה אל המכונית, אך תוך זמן לא ארוך קולטים שכל האוטובוסים עמוסים לעייפה וזוחלים בקצב הפקקים. לנו אין מספיק זמן לאוטובוס של לילה לבן. הולכים ברגל מיפו דרך סלמה והרצל ללב החגיגות בשדרות רוטשילד ונגררים בנחיל האנשים בין במות הבידור. הסיטואציה מזכירה לי את חגיגות יום העצמאות של ילדותי ברחוב דיזנגוף, רק שאת מעגלי ההורה מחליפים סגנונות מוסיקליים אחרים. אני עוצר רגע לצלם ובינתיים נסחפים ליבי וגיל למקום לא ידוע. לאחר שיחה סלולרית בצעקות אנו מצליחים להפגש ומחליטים לחרוג ממרכז השמחה. המכונית בחניית העבודה של גיל. אנחנו עולים לשתות כוס קפה לפני שנצא לחוף הצוק למופע הזריחה. בעבודה של גיל יש מכל טוב ואנחנו שותים ואוכלים ובאותה הזדמנות גם נכנסים לנגן בחדר המוסיקה. מקום עבודה מארץ הפלאות – לכו חפשו איפה יש כאלה דברים.

בדרך אל חוף הצוק אני מופתע ממיעוט הפקקים. הסדרנים מכוונים את התנועה היטב ותוך זמן לא רב אנחנו פוסעים לכיוון אזור ההופעה ובידינו מגיני ישבן – לוחות חומר בידוד מוקצף. אני מוביל ישר אל מעלה הגבעה המזרחית זרועת הקוצים, מוצא שיח קוצים מרשים שאין סיכוי שמישהו ינסה לשבת עליו ומסדר מאחוריו את מגיני הישבן. זהו, אנחנו במקום שממנו רואים היטב את הבמה ואף אחד לא ישב לפנינו. אנסמבל שם-טוב לוי כבר על הבמה – ההופעה שלהם בעיצומה, מנגנים את השירים המוכרים היטב של שם טוב לוי – שיר אחרי מלחמה… פסק זמן… נח… וכן מוסיקה במקצבים בלקניים ובסגנונות נוספים. אני מאוד אוהב את המוסיקה שלהם ואת הביצועים המגוונים. בנוסף לשם-טוב לוי עצמו שמחלל, פורט על הפסנתר ושר, מרשים אותי מאוד גרשון וייסרפירר שמחליף תוך כדי נגינה כלים שונים. אם הבחנתי נכון הוא מנגן בגיטרה, טוּבָּה, עוּד, וג'וּמבּוּש [אם אינני טועה]. יחד איתם מפליאים לנגן ולשיר צור בן זאב – בס, גדי בן אלישע – גיטרות, שרלי סבח – עוּד ונעם חן – כלי הקשה. מאחורי הצלילים. מתי כספי ושלמה גרוניך עולים על הבמה. אנחנו מכירים את כל הרפרטואר שלהם היטב, ממש כמו כל ההמונים שגודשים את החוף. מתי ושלמה העלו לראשונה את 'מאחורי הצלילים' לפני כארבעים שנה ומאז הם שבים ומתאחדים לעיתים תכופות ומפעם לפעם גם מעשירים את הרפרטואר בחומר חדש. שלמה גרוניך על הפסנתר ומתי כספי על הגיטרה. לפעמים מתי כספי עובר אל הפסנתר השני. שניהם חברים ותיקים שמכירים זה את זה מאוד מקרוב. בין השירים הם מנהלים שיחות מתובלות בהומור שנון מהסוג שמוכר לנו לא פחות מאשר השירים. בשלב מסויים מצטרפים אליהם נגנים נוספים. עוברים משיר מוּכר לשיר מוּכר אחר והקהל שר איתם כל הזמן. אלוהים מרחם על ילדי הגן… רוצה לראות אותך… כשאלהים אמר בפעם הראשונה… היא חזרה בתשובה… ואותך… הרוסים הרוסים הרוסים. מתחילים לראות סימנים ראשונים של השחר המפציע ומתי כספי שר לנו עם שלמה גרוניך ציור ובו ים כחול, סירה ונשר שמש זהב אדום… זהו מופע הזריחה, הוא אמור להסתיים עם הזריחה וכך אכן קרה בעבר. השמש כבר מתחילה לעלות אי שם במזרח ומתי כספי שר לנו 'לא ידעתי שתלכי ממני'. אחריו שר לנו שלמה גרוניך 'לא בא לי ללכת לשום מקום' ובינתיים כבר בוקר יום שישי ושלמה מצטרף אל מתי לשירת 'יום שישי חזר' ומסיימים ב'יש לי סימפטיה'. זהו, תל אביב כבר מוארת באור יום ואנחנו מתחילים להתפזר, כלומר – מצטרפים אל הפקק הענק שמזדחל לכיוון תל-אביב של הבוקר שאחרי הלילה הלבן. היה לי ממש נחמד. משאירים את ליבי בביתה וממשיכים לעבודה של גיל. אני נשאר היום בתל אביב לקחת את עירית שעובדת ביום שישי זה בתל אביב. גיל מוותר על שינה ונשאר לשחק איתי סנוקר במקום העבודה שלו שלא חסר בו דבר. יוצאים לטיול באלנבי בואכה שוק הכרמל, נחלת בנימין וחזרה. הרחובות הומים אדם, העיר שחיה ללא הפסקה ממשיכה לתסוס גם בבוקר שאחרי הלילה הלבן אבל מירי אלוני איננה כאן היום, אולי הקדימה את הופעתה ללילה הלבן.

בדרך לחיפה עירית מחליפה אותי בנהיגה שמא תכריע אותי העייפות ובכל זאת איננו מוותרים והולכים ישר למתחם הנמל בחיפה לקלבת שבת הראשונה לקיץ 2011 עם גלי עטרי.