גאז 2.1

מאת: גיל רן

עבר שבוע וחצי מאז הלכתי לגאז 2.1. כן, אני איש עסוק והזמן הזה היה עמוס כל טוב. זו אינה הסיבה שלא כתבתי עד עכשיו על גאז 2.1. פשוט לא ידעתי מה לכתוב. איך אני מבטא במילים כתובות את החוויה יוצאת הדופן שחוויתי שם? עדיין אין לי תשובה על השאלה הזאת, אבל אני מתחיל לכתוב בכל זאת. נראה מה יצא.

יום ראשון בערב. אני מסיים לכתוב פוסט קודם כלשהו ויוצא מ-Loveat, בו ישבתי לכתוב. דודי כבר מחכה לי בלבונטין 7. אני מגיע ופוגש את דודי. יש עוד כמה פרצופים מוכרים מסביב. ראיתי חלק גדול מהאנשים הללו באוניברסיטה באירועים כאלה ואחרים. דודי ואני נדחקים אל תוך תור האנשים אשר רוצים להכנס להופעה. התור מתקדם לאט. ככל שאנחנו מתקדמים בתור המוסיקה מתחזקת. כשאנחנו מגיעים לראשו אנחנו מגלים מדוע הוא איטי – ישנם אנשים שלא הזמינו כרטיסים מראש ומסבירים להם שתתקיים הופעה נוספת אחרי ההופעה הזאת ושאי אפשר להכניס אותם עכשיו.

בכניסה כולם מקבלים מדבקות שעליהן מצוייר גלגל שיניים ובמרכזו האות א'. כולם גם מתבקשים לרקוד. המוסיקה היא מוסיקת טכנו. יש בעיקר קצב ובאסים. אני, באופן אישי, חייב לזוז כשיש באסים כל כך חזקים. אם אני לא זז לפי הקצב מתחילה לי בחילה. אז אני רוקד, בערך. גם האנשים מסביב רוקדים. שני שחקנים באובראולים לבנים שעליהם מודפס אותו גלגל שיניים רוקדים בתנועות רובוט. על הקירות מוקרנים קטעי סרטים בשחור לבן. מלחמה? מפעל לייצור כלי נשק? זה נראה ככה. אני מנסה להתעלם מהסרטים כרגע. בכל פעם שעיני נודדות ואני קולט קטע מהסרט אני נלחץ. העיניים נודדות חזרה מטה, או נסגרות, ואני מנסה להרגע. זה עובד. אני חוזר למה שהוא סוג של מסיבה מוזרה.

המופע מתחיל באמת. המוסיקה משתתקת ואחד משני השחקנים מדבר. אנחנו מגלים שאנחנו במפעל כלשהו. אנחנו פועלי ייצור. הריקוד שלנו מייצג את החלק שלנו במלאכת הייצור. הריקוד מקבל משמעות שונה משהייתה לו קודם. הדבר קורה מספר פעמים לאורך המופע. בכל פעם ששחקן מוציא מפיו כמה מילים משמעות התנועות שעשיתי עד כה משתנה. לפרקים אני רוצה לרקוד, משמעות הריקוד מוצאת חן בעיני. לפרקים אני אשם בפני עצמי על שרקדתי,  על שלא הבנתי כראוי מה עשיתי. לפרקים אני חסר אונים לחלוטין, רוצה לעמוד ללא תנועה, למחות כנגד הריקוד, ולא יכול משום שבחילה תתקוף אותי אם אפסיק לזוז ליותר מכמה שניות.

בסיום המופע המסיבה ממשיכה והצוות מנקז את האנשים החוצה. דודי ואני יוצאים ופוגשים בחוץ את ליבי שעומדת להכנס למופע השני. אני לא מספר לה דבר, אבל היא יכולה לראות עלי את תחושותי. אני עדיין חסר אונים, מנסה להבין מה מקומי ומדוע אני עושה את התנועות שאני עושה. המופע אמנם נגמר, אבל אני ממשיך לנוע, ממשיך לפעול. גם כאן לפעולותי יש משמעות. גם כאן אני עושה את חלקן כי זה מה שצריך לעשות, או משהו כזה.

ליבי נכנסת למופע ודודי מצטרף אליה. המופע הראשון היה מלא עד אפס מקום באנשים שהזמינו כרטיסים מראש. במופע השני היו עוד מקומות. דודי בחר לחוות את החוויה החזקה הזאת שוב. הוא אינו היחיד. באותו הזמן אני דיברתי עם כמה אנשים שנראו לי מוכרים מהאוניברסיטה. הם לא הכירו אותי. פשוט הייתי צריך לדבר עם אנשים על משהו, להתאושש. כשהצגתי את עצמי בתור אח של ליבי ידעו מיד מי אני וזיהו אותי מיד גם בתור בנו של יוסי. אני כבר הכרתי אותם, את פניהם, את שמותיהם, את הדמויות אותן שיחקו בעבר. הם לא הכירו אותי טרם האירוע הזה. בדברי איתם הייתי תחת השפעת אותו מופע. כאמור, ניסיתי להתאושש. אני תוהה אם יזהו אותי בפעם הבאה שנפגש ואם יחשבו שזהו אותו אדם.

מכאן אני ממשיך ברגל בדרך אל ביתי. לרוב אני שומע מוסיקה בעודי הולך ברחוב. הפעם לא שמעתי מוסיקה. הרעש בפנים חזק מכדי שאוכל להכיל רעש מבחוץ. הטלפון שלי מספר לי שהמסלול הקצר ביותר הוא ללכת לאורך אלנבי. מיד לאחר מכן הוא מספר לי שאין לו סוללה ומכבה את עצמו. אני הולך לאורך אלנבי ומגיע לפינת קינג ג'ורג'. אני עדיין צריך להתאושש. בבלום בר יש אנשים ביום ראשון בערב. הם נחמדים ומנגנים. אני עולה אל הבלום בר ומתאושש עוד קצת. בסופו של דבר אני ממשיך בדרכי הביתה כשאני כבר מסוגל לשמוע מוסיקה.

ביום שני בבוקר הלכתי לעבודה ברגל. אני עושה את זה לא מעט. מדובר בהליכה של כ-31 דקות. מחשבות על מקומי בחיים ועל העבודה שלי הטרידו אותי. האם הבחירה לעבוד במקום בו אני עובד הייתה שלי? אולי אני עובד במקום הזה כי זו הדרך בה זזים כולם? האם אני בחרתי בשגרת חיי, או התגלגלתי לתוכה? המופע השפיע עלי קשות. הגעתי לעבודה. זו ההתאוששות האמיתית שהייתי צריך. ביום העבודה הזה נזכרתי שאני אחד מאותם ברי מזל שעושים את מה שהם אוהבים (שזה רמה אחת מעל ללאהוב את מה שעושים).

המופע גאז 2.1 הוא מופע חזק ומטלטל. הוא פתח אצלי שאלות שהיו סגורות ולא התעסקתי בהן תקופה ארוכה. לשמחתי, המופע הזכיר לי שהתנועות שאני עושה הן התנועות שאני רוצה לעשות. אין לי מושג אם המופע הזה יעלה שוב. אם הוא יעלה שוב, אל תרשו לעצמכם להפסיד אותו, אבל גם אל תצפו לקבל את החוויה שאני קיבלתי. ברור לי שהמופע הזה אישי מאוד ושכל אחד מהאנשים שמגיעים אליו חווה משהו שונה, משהו נוגע לו עצמו. אם ראיתם אותו, או תראו אותו, אני אשמח לדעת מה הייתה החוויה שלכם.

יצירתה של שרון קוטקובסקי בהשראת המחזה gas 2 מאת גיאורג קייזר
שותף יוצר – ניר שאולוף

במפעל:

מהנדס ראשי: יוחנן הרסון
פועל ראשון: עידו זיו
dotque : DJ 1
DJ 2 : מיכל פיטובסקי
         (AlternativeChick)
Jordan : VJ

פסקול וסאונד: דותן ברנד
וידאו: ירדן בר
תלבושות: יקטרינה בולונקין
עיצוב גרפי: הגר רוזן
תאורה: יוסי בקל ודנית לוי
מנחה תאורה: עודד במבי פרידמן
מנחה פרויקט: ד"ר דרור הררי
מפיקת טריבונה: נינה הורביץ

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: