ספקנים בגורדו – עם הידיים בתוך צלוחית העוגיות

מאת: גיל רן

שאלתי בפייסבוק מספר פעמים מי מגיע לספקנים בפאב תל-אביב: אמונה במופלא, תשלום במזומן עם ד"ר גיא וינר החודש, ולא הייתה הענות. בפעם בה כתבתי שאני שוקל להגיע ושאלתי מי מעוניין להצטרף ליאורה ענתה לי "מה זה שוקל? אתה בא!" – אז באתי.

השבוע הייתה לי הכנה טובה למדי לספקנים בפאב. הספקנות שלי התעוררה כשקראתי את הטיפ החודשים בענייני תזונה אשר נתלה במטבחון אצלי בעבודה. הטיפ עסק בצבעי מאכל. קוד QR הוביל לכתבה עמוסת הטעויות הזו, אשר ממלאת את הקורא באימה מפני צבעי מאכל וזורעת דמורליזציה בעם. יצאתי לבדוק את הסוגיות המופיעות שם ובצהרי יום רביעי, שעות ספורות לפני ספקנים בפאב, מצאתי עצמי בשיחת מסדרון נעימה (לשמחתי) עם כותבת הטיפ. מאוחר יותר אף שלחתי לה מייל עם כמה קישורים למקורות אמינים יותר (לדעתי) מהבריאותון, ואפילו הזמנתי אותה לבוא לאירוע ספקנים בפאב (אליו לא הגיעה).

לאחר צעדה נחושה אל פאב גורדו, אני נכנס, ממש ברגע האחרון, בטוח לחלוטין שאני מאחר. לשמחתי, התבדתי. ההרצאה מתאחרת בכמה דקות. אני מספיק להגיד שלום לירון ולליאורה ולנצל את המצב על מנת לתפוס לי כסא מלפנים, על אף שהגעתי מאוחר. כמיטב המסורת, המארגנת של האירוע, דפנה שיזף, מציגה את המרצה, מגישה לו את המיקרופון, ניגשת לשנות משהו במערכת ההגברה וגורמת פידבק צורם. יש לי הרושם שזה קורה בכל פעם. סביר להניח שמדובר במקרה של הטיית האישור ושזה קורה לעיתים רחוקות הרבה יותר משנדמה לי.

ד"ר גיא וינר (שאני בטוח לחלוטין שכבר שמעתי הרצאה כלשהי שלו מתישהו, אבל לא מצליח להזכר איזו) מציג את עצמו בתור מי שהאמין במשך תקופה ארוכה שיש לו את היכולת לחזות את העתיד. בתיקו (כך הוא טוען, מבלי לתת ראיה לכך) חפיסת קלפי טארות, בה הוא השתמש בעבר כדי לחזות את העתיד. בשלב מסויים הוא הבין שהוא מרמה את חבריו, וחשוב מכך, את עצמו. הוא עבר מהעיסוק בנסיונות לחזות את העתיד לעיסוק בשאלה איך קרה שאנשים חכמים מאמינים שאנשים יכולים לקרוא את העתיד. היום הוא בא לספר לנו על רמאים – אלו שהעמידו פנים שביכולתם לחזות את העתיד או לעשות דברים יוצאי דופן אחרים, תמורת תשלום כמובן, ונתפסו עם הידיים בתוך צלוחית העוגיות (כפי שניתן להבין מהכותרת, אני הייתי בוחר בשם "עם הידיים בתוך צלוחית העוגיות" להיות שם ההרצאה).

מכאן ד"ר גיא וינר מתחיל  להתעסק בשאלה החשובה ביותר, אולי, בהקשר הזה – למה אנשים מאמינים בדברים הללו. הוא מתחיל בלשאול "כמה אנשים בקהל אוהבים מדע בדיוני?" – המוני ידיים באוויר. ירון מכריז: biased sample. אנחנו אוהבים לחשוב על דברים מופלאים. אם גם יש להם בסיס מדעי כלשהו, יתכן שהם ימשכו אותנו יותר.

המקרה הראשון שמוצג לנו הוא הדיווח הראשון על צלחות מעופפות, מעדות של טייס חיל האוויר האמריקני בשם קנת ארנולד. אני נזכר בפרק של הפודקאסט skeptoid בנושא דומה, ובודק מתי היו האירועים המתוארים בו – כ-14 שנים מאוחר יותר. חיפוש נוסף מביא אותי לפרק אודות המקרה המתואר. לאורך ההרצאה אני מגלה שאני מכיר כמעט את כל המקרים מפרקים של skeptiod. הפודקאסט מומלץ בחום – אני התחלתי לשמוע אותו מהפרק הראשון ושמעתי עד היום כמחצית מהפרקים. יכול להיות שחלקכם ימצא את הפרק האחרון שפורסם, אודות הקונספירציה הציונית, מעניין.

מצלחות מעופפות אנחנו עוברים למעגלי תבואה (skeptoid):

ממשיכים למסרים מהמים של מסרו אמוטו:

מאמינים למה שאתם רואים בסרט? אולי כדאי שתקראו קצת בנושא. בקהילה המדעית לא לוקחים את הדוקטור מסרו אמוטו ברצינות. הניסויים שלו אינם ניתנים לשחזור, בעקבות שימוש בטכנולוגיה ייחודית, אותה מסרב אמוטו לשתף. גם אם נאמין שהניסויים בוצעו באופן בו דווח שבוצעו, אם בוחנים את הפרוטוקולים של הניסויים קל למצוא פגמים מתודולוגיים רבים (ביניהם מקרה חמור של הטיית האישור). אמוטו גם הוזמן בשנת 2003 באופן מפורש על ידי ג'יימס רנדי להשתתף באתגר מליון הדולר. אמוטו, באופן מפתיע, סרב להזמנה.

מכאן אנחנו עוברים לג'וזף ריין ולניסויים בתפיסה על חושית. גם כאן היו הרבה פגמים במתודולוגיה, ובראשם הטיית האישור. במסגרת הנושא הזה מוזכר ניסוי הקוביות, בו אנשים חוזים את תוצאות הקוביה מראש (בערך). הניסוי הזה מזכיר לי את יחסם של שחקני תפקידים רבים לקוביות של המנחה – כל שחקן יודע שקוביות של מנחה הן קוביות מקוללות שגורמות לכך שאם שחקן מטיל את הקוביה התוצאה תהיה נמוכה, אבל אם מנחה מטיל את הקוביה, התוצאה תהיה גבוהה. לשמחתי הרבה, אני מנחה, כך שאני מחוסן מהקללה. בנוסף, אנשים מזכירים את הסרט גברים שבוהים בעיזים ואת הספר How to lie with statistics. מישהו גם אומר משהו על זה שהיה מערכון בארץ נהדרת אודות ניסויים בסגנון. אני לא הצלחתי למצוא אותו. אם מישהו מוצא, אני אשמח לקבל קישור.

בשעה טובה אנחנו מגיעים גם לרוחות רפאים. סליחה, ישויות. בשפתו של המרצה: "רוחות, או איך שקוראים לזה היום, ישויות. מסתבר שאם קוראים לזה ישויות זה פחות מת". מישויות אנחנו ממשיכים לסיפור המשעשע מאוד של חכמת קרלוס ומשם להלנה בלבצקי.

ההרצאה מתקרבת לסיום וד"ר גיא וינר מזכיר, בליווי דיסקליימר והזהירות הנחוצה, את רון הבארד ואת ה-Fair Game (בתרגום חופשי לעברית: "משחק הוגן" או "צייד שמח") של הכסניה הסיינטולוגית (למען הסר הספק: אין במשפט האחרון משום ביקורת כלשהי על הכנסיה הסיינטולוגית, על דרכה, או על המדיניות שלה).

בסיום ההרצאה אנחנו חוזרים לתחילתה: אנחנו רוצים להאמין. כן, אני מסכים, כולנו רוצים להאמין, גם אני. אבל, במילותיו של ד"ר גיא וינר: "מי ששומר על ראש לחלוטין פתוח, בסוף מישהו ישים לו זבל בפנים".

לשמחתי, סיום ההרצאה אינו סיום האירוע. ברחבי העולם אירועי ספקנים בפאב אינם בהכרח הרצאות. אנשים שמתעניינים בספקנות מדעית פשוט נפגשים בפאב. אחרי הסיום ה"רשמי" של האירוע אני יושב לקשקש עם כמה אנשים שלא הכרתי קודם, שבאו לפאב כי הם מתעניינים בספקנות מדעית. כמו שכבר כתבתי קודם, ההרצאה לא חידשה לי הרבה. למרות זאת האירוע הזה מוצלח מאוד, בגלל אותם אנשים שפגשתי.

נתראה בספקנים בפאב בחודש הבא.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: