נוילנד – אשכול נבו

מספר פעמים לאורך המסע חשבתי לעצמי על משהו שקראתי כמה הרעיון מעניין ועד כמה הוא מתקשר אלי ואל חוויותי האישיות עד שנתקלתי בבא אחריו. כך השתנה המשפט המהדהד בראשי ככל שארכה הקריאה. עכשיו אני יושב, מייד אחרי שסיימתי את הספר, ועודני מתרגש. משהו חונק אותי. זה מוזר, ספרים לא עושים לי את זה. יותר מזה, הפרק האחרון איננו עשיר בעלילה, בתהפוכות, בציפיות ובהפתעות כמו קודמיו. אז מה קורה? זה כנראה העניין של הסיום הקרֵב, עכשיו הם יבחרו בדרך האחרת – הלא נכונה. פשוט כי אין דרך נכונה. זה קשה וכולנו נתקלים בזה לאורך חיינו לא פעם – במה נבחר? באוטופיה או במציאות? ואם יש יותר מאוטופיה אחת והרבה מאוד צורות של מציאות? ויכול להיות שהאוטופיה של האחד סותרת את זו של האחר, וגם המציאות.

גם אני, כמו לילי שרתי את 'התקוה' עשרות פעמים ולא עמדתי על ההתניה שיש ב"כל עוד בלבב" או על היאוש שמסתמן באופק השורה "עוד לא אבדה תקוותנו". לילי איננה הדמות המרכזית בספר נוילנד אבל היא זאת שאינני חופשי להמציא לה פנים ודמות. אני מכיר אותה. היא איבדה חלק ממשפחתה שנשארה באירופה. היא יצאה עם עליית הנוער אל הרכבת שתוביל אותה אל הנמל ברומניה ממנו תעלה על אוניית המעפילים לארץ. אני מכיר אותה. בסדר, יש גם לא מעט הבדלים אבל הדמיון בסיפור, בשם ובלא מעט סיפורי רקע קושר אותי לדמות שאני מכיר היטב ואני יכול אפילו לדמיין כיצד נראתה בשלבי חייה השונים, כנערה ברכבת ובאונית המעפילים ולאורך חייה עד היום.

את האחרים אינני מכיר, אבל חלקים מהסיפור שלהם שואבים אותי לתחושות פרטיות שאני מכיר היטב. דברים שקרו מזמן וכאילו נשכחו בהמולת היום יום ובכל זאת כל כך לשלוף אותם מהגנזך. "אתה יודע" ענבר אומרת לדורי "כשאנשים מדברים על מישהו קרוב שמת להם, הם אומרים שהם מרגישים שנכרת להם איבר מהגוף שלהם. אבל זה בדיוק להפך: מוסף לך איבר. בלוטת צער, באזור הסרעפת". בלוטת הצער הזאת זורקת את מני, אבא של דורי למרחקים. לא רק לגיאוגרפיה אחרת, גם למרחקים של זמן ושל תודעה. הבלוטה הזו היא גם שמסיטה את ענבר מהמסלול ושואבת אותה ואת נסיה לחוויה לא מתוכננת שמערבת מציאות ודמיון.

אני צריך עכשיו לשוב להתחלה ולקרוא מחדש, באור שונה, את התכתובת שפותחת את הספר. קראתי. בקריאה שניה, למרות שהסיפור מוכר, מתגלים דברים חדשים. אני מגלה שידעתי הרבה דברים מתוך התכתובת אך לא חיברתי אותם למקומותיהם ונשארתי עם סימני שאלה. לפעמים אפילו נדדתי בספר לאחור לגלות מאין אני יודע אך אף פעם לא חזרתי עד התכתובת. מעניין. באחד המיילים דורי כותב לענבר "אולי בכלל אי אפשר לעכל דבר כזה, והדרך שלא נלקחת צריכה להשאר מחוץ למציאות" ומסביר לי את תחושתי בסיום קריאת הספר – זו שאני מתאר בתחילת הרשימה.

imageהספר עוסק הרבה מאוד ביחסים בין אנשים בתוך המשפחה וזה מתקשר היטב עם דברים שכולנו מכירים. קרובי משפחה שהתרחקו מאוד גאוגרפית ורגשית ולא ברור מה קדם למה. או שמא להם זה ברור. לי, שהמשפחה בה גדלתי על ברכי הציונות מפוזרת ברחבי העולם, יש הרבה משקעים שמתחברים בקלות עם חלק ניכר מהדמויות בספר. גם היהודי הנודד מבצבץ לאורך הספר, לפעמים בציור, לפעמים במציאות ולפעמים בדמיון ומזכיר לי את כל מכרי שנודדים ברחבי העולם, נראה שאינם מוצאים את מקומם ועדיין אינני מבין איך זה קרה.

imageספר מרתק, 550 עמודים שזורמים בעוז קדימה עם דילוגים קלים לאחור ולפעמים הצידה. כל קטע בספר מוצג מנקודת ראות של מישהו אחר והפסיפס מתחבר מאליו לסיפור שבו אנחנו יודעים גם מה קורה וגם מה מתרחש במחשבות, בדימיונות, בחלומות ובשאיפות של כל השותפים לעלילה. הסיפורים קופצים בין מקומות וזמנים והשתלשלות האירועים מתחברת היטב.

גיליתי את הספר בהרצאתו של הסופר אשכול נבו בתיקון ליל שבועות 2011 בחיפה. אשכול נבו סיפר לנו שם על ספריו וביניהם על 'נוילנד' ועל מקומות ההתרחשות. אחד המקומות בספר איננו מקום אלא אוטופיה – כך הוא אמר. בדף המידע לאורח בנוילד כתוב: 'חשוב לדעת! "נוילנד" איננה אוטופיה. היא מתקיימת במציאות' – האוטופיה מכריזה על עצמה כעל מציאות… ואולי היא כזאת. הסופר טוען שהיא אוטופיה אז כנראה היא בכל זאת כזאת. היה ברור לי באותו מפגש שאני מאוד רוצה לקרוא את הספר ושבוע מאוחר יותר בשבוע הספר העברי 2011 בחיפה רכשתי לי עותק משלי.

בימים הראשונים, בכל פעם שנטלתי את הספר לידי התנגן בראשי השיר ארץ חדשה כתרגום ישיר של שם הספר. זה דעך ככל שהעלילה התרחקה מהשיר. מוזר, עכשיו עלה בדעתי שמעולם לא קראתי את אלטנוילנד של הרצל. כנראה משום שבמסכת טפטופי הציונות בילדותי – בבית, בבית הספר על שם נורדאו ובגימנסיה על שם הרצל – נתפס בתודעתי הספר כמסה פוליטית רעיונית בלבד ולא חשבתי עליו כעל רומן שיכול להיות ספר קריאה מעניין. אלטנוילנד, כנראה גם תורך יגיע אחרי שאסיים לקרוא את הספרים שנערמו בינתיים על שידתי.

אז, אם זה עדיין לא ברור –

נוילנד הוא ספר מעולה – מומלץ בחום רב,
מעורר מחשבות ורגשות ושווה כל רגע של קריאה
.

בימים אלה של מסרונים וציוצים יש כאלה שנבהלים מספרים עבים. האמינו לי – זה שווה גם לכם. בעצם, אם הגעתם עד שורה זו אתם כנראה מאלה שקוראים מעבר לתו ה 140.

לאלה שעדיין לא מכירים אותי – אינני מספר על תוכנו של הספר ואינני מבקר – אני חולק חוויות – תקצירים וביקורות תוכלו למצוא בשפע בהרבה מקומות. הנה כמה מהם:

נוילנד באתר טקסט עם הטקסט שבגב הספר ופרק ממנו לטעימה.
התרשמויות של נוריתה ואורחיה מהספר נוילנד.
על הספר נוילנד באתר סימניה.

הוצאת זמורה ביתן, 2011, 550 עמודים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: