שחק אותה סם – תיאטרון באר שבע

חוויה מהנה – יצאנו מההצגה עם הרגשה טובה וחיוך ענק על השפתיים.

אינני עוקב בדרך כלל אחרי הרפרטואר של תיאטרון באר שבע – רחוק מידי. לפני מספר ימים נודע לי שההצגה "שחק אותה סם" מגיעה מתיאטרון באר שבע אלינו, כלומר, לתיאטרון קרית מוצקין. זה לא בדיוק בחיפה אבל הרבה יותר קרוב מבאר שבע.

clip_image001בצעירותי הייתי חיית קולנע מהסוג שהולך למועדוני הסרט הטוב בקולנע פריז הזכור לטוב ובקולנע תכלת שבו גם ראיתי את "מה נשמע טייגר לילי" – מראשוני הסרטים של וודי אלן שהצליח לחמוק מעיני הציבור משום שתוייג כסרט של הצגות יומיות בקולנע מרכז [למי שעדיין מבין את המושג]. כשהגיע הסרט "שחק אותה סם" הייתי כבר מכור קשות לסרטי וודי אלן. אינני זוכר כמה פעמים ראיתי את הסרט, אך אני זוכר שאהבתי לצטט ממנו לא מעט ציטוטי קזבלנקה שלא במקומם. הייתי מאלה שמתעניינים גם במה שסובב את הסרט וכך ידעתי גם שתרגום השם איננו קולע למשמעות המקורית ושהשם הוא בעצם שיבוש של משפט המפתח של הסרט גם בשפת המקור.

עכשיו זה מגיע אלינו לתיאטרון. המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היא שזוהי הזמנה למפח נפש. אני אשווה כל הזמן את ההצגה לסרט והנוסטלגיה תנצח. ואז שמתי לב לשם מירב שירום. את מירב שירום ראיתי בפעם הראשונה בתפקיד פולינה בהצגה השחף בסטודיו יורם לוינשטיין. כבר באותו תפקיד שולי נוכחותה האדירה כבשה את תשומת ליבי והחלטתי לעקוב אחריה. ראיתי אותה בעוד שתי הצגות בסטודיו וגם בהן היא סומנה אצלי כשחקנית המבטיחה. אז הנה הגיע הזמן לקיים. החלטתי ללכת ל"שחק אותה סם".

imageעל הבמה תפאורת הדירה של אלן פליקס, כאן תתרחש מרבית עלילת ההצגה. מימין פסנתר, מאחור וילון, מצד שמאל טלוויזיה. עוד מעט נגלה שבכל אלה משובצים מסכים שמהם יתדרך המפרי בוגרט את אלן. התפאורה שעיצבה נטע הקר מותאמת היטב לתקופה ולעלילה עם הקפדה על אביזרים שמשלימים את דמותו של אלן ומאפשרים לו להפגין מגושמות תזזיתים. ברמקולים נשמע קולו של גורי אלפי שמסביר שבתקופה אליה מתייחסת ההצגה לא היו טלפונים סלולריים ואם פתאום ישמע צלצול סלולרי מהקהל זה לא יהיה לעניין.

טל בלכרוביץ מתיישב מאחורי הפסנתר ופותח את ההצגה כאשר על הוילון-מסך מוקרנים קטעי קלאסיקה קולנועית מימי קזבלנקה. גורי אלפי הוא אלן פליקס. הוא כל הזמן על הבמה, חלק ניכר מהזמן הוא מדבר אל עצמו או אל הקהל וכמובן משוחח עם המפרי בוגרט שגם הוא גורי אלפי. אני מוקסם – זהו אלן פליקס מדוייק עם כל המניירות המתבקשות וללא ניסיון להיות וודי אלן או להגניב מהדמויות המוכרות של גורי, זהו אלן פליקס אחר, מאוד קולע. אין מה להשוות לסרט – אחר ומעולה.

אנחנו צוחקים לאורך כל ההצגה מסיטואציות שמתפתחות בקצב מדוייק. אין פאנצ'ים ואין הגררות לנסיונות הצחקה מהירה, הכל מובנה היטב ומתוזמן כראוי לקומדיה מעולה שמכבדת את כל יוצריה ובמיוחד את הבמאי אילן אלדד ואת הוגה הסרט וההצגה – וודי אלן.

יש בהצגה שתים עשרה דמויות כולל את המפרי בוגרט ואת סם שאיננו מוזכר בתוכניה ובקרדיטים של הסרט למרות שהוא מעניק לו את השם. שבע מבין אותן דמויות מגולמות על-ידי מירב שירום. דמויות שונות מאוד מכל הבחינות והיא כובשת בכולן. הזכרתי קודם שהגיע הזמן לקיים – אז הנה היא מקיימת, ובגדול. בתחילת ההצגה היא אשתו של אלן שעוזבת אותו ועוד תשוב לא מעט במחשבותיו עד שיצליח להשתחרר ממנה. בהמשך נפגוש מבחר דמויות מגוונות וכולן מירב שירום.

אפרת בוימוולד מעולה בתפקיד לינדה כריסטי. היא לוקחת את התפקיד אליה עד שפשוט אינני זוכר את לינדה מהסרט. אין מה להשוות ואין צורך. היחס של לינדה אל אלן משתנה לאורך ההצגה והתהפוכות בהתנהגות שלה גולשות בקצב הנכון. היא משלימה את החלק המרגש בקשר בינה לבין אלן ומעניקה משקל נגד להומור הציני של אלן הנוירוטי. דיק כריסטי, בעלה של לינדה, הוא גיא לואל. בתחילת ההצגה הוא נראה לי פלקטי משהו ואני נוטה לראות בו את הדמות שהוא מגלם בפולישוק אך ככל שמתפתחת ההצגה הוא חורג מגבולות הדמות שבעצם אמורה להיות די פלקטית עד שמגלים שאפילו באיש העסקים קר הרוח נחבאת נשמה שפורצת כשמגיע זמנה.

התלבושות שעיצבה מורין פרידמן מתאימות מאוד לתקופה. דיק – איש העסקים – בחליפה, אלן בחולצה משובצת כראוי לחנונים באותה תקופה צבעונית ומרבית הנשים בחצאיות מיני קצרצרות ומגפי ברך עם עקבים. זו הייתה ללא ספק צורת הלבוש האופיינית לאותם ימים – אני הייתי שם. בבית אני מציץ בקטעים מהסרט, יש מהם בשפע ביוטיוב. בסרט הלבוש שונה – אלן בחליפה, דיק בלבוש ספורטיבי ולינדה חלק מהזמן במכנסיים. מאוד לא מתאים לתקופה. מוזר שלא הבחנתי בכך בימים ההם. הסרט איכשהו נראה לי עכשיו פחות קולע מההצגה. חששתי מאכזבה, אמרתי שהנוסטלגיה תנצח – זה לא קרה. עכשיו הדמויות שבראשי הן אלה שראיתי בהצגה.

קומדיה טובה ומתוקתקת, מצחיקה ומרגשת. עשויה היטב עם כל המרכיבים הנכונים. כל השחקנים מעולים בכל מרחב הדמויות. תפאורה, תאורה, עריכה מוסיקלית ותלבושות קולעים היטב. תרגום מצויין לשפה נכונה ללא קריצה לשום כיוון שאיננו ראוי ובימוי שמביא את ההצגה למקום שבו יש לה זכות קיום עצמאית ללא כל ניסיון לדמות לסרט. הנאה גדולה.

קצת על הרקע לסרט ולהצגה מעולם השריטות הפרטי שלי. שם הסרט הוא Play It Again, Sam. זה המשפט שאומר אלן לפסנתרן ברגע המהפך בעלילה. הוא אומר לפסנתרן לנגן – Play. בסרט הוא בעצם אומר Play It, Sam ולא כל כך ברור למה החליט וודי אלן להוסיף לשם הסרט את המילה Again. בתרגום העברי של שם הסרט נעלם ה'שוב' וה Play כאן איננו נגינה אלא משחק. בהצגה הנוכחית החליט המתרגם אלי ביז'אווי להשאר נאמן לשם הסרט בתרגום הישן ובחירתו נכונה לטעמי. עם זאת אינני מבין מדוע קורא אלן אל הפסנתרן "שחק אותה, סם", הרי הפסנתרן רק מנגן, מי שמשחקים אותה הם אלן ולינדה. אבל כרגיל, זה רק אני.

מאת: וודי אלן
תרגום ועיבוד: אלי ביז`אווי
בימוי: אילן אלדר
תפאורה: נטע הקר
תאורה: עדי שומרוני

תלבושות: מורין פרידמן
מוסיקה: טל בלכרוביץ'
תנועה: עוז מורג
ע. במאי: דניז אטרקצ`י

על הבמה:
גורי אלפי – אלן פליקס
אפרת בוימוולד – לינדה כריסטי
גיא לואל – דיק כריסטי
טל בלכרוביץ' – סם
מירב שירום – כל השאר

שחק אותה סם באתר הבמה – כאן ניתן למצוא היכן ומתי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: