הגיג לשנה הבאה עלינו לטובה

פעם בשנה כדאי לנו לעשות עם עצמנו חשבון נפש, אז למה לא עכשיו?

Heshbonשנים רבות בעבר לא עשיתי את זה, פשוט לא הרגשתי צורך. מספר נקודות מפנה בעבר גרמו לי לשאול את שאלת האמנם ובעקבותיה התחלתי לעשות עם עצמי חשבון נפש. מספרים לנו שבימים אלה עלינו לבדוק את מה שבין אדם לחברו ובין אדם למקום – נחמד, אבל לא לזה אני מתכוון. משום מה אנחנו מזניחים את העיקר – החשוב מכל הוא חשבון הנפש בין אדם לבין עצמו. בסופו של יום מיהו החבר הטוב ביותר שלי אם לא אני עצמי? גם כאשר אני אוהב אחרים, זה בגלל שזה מיטיב איתי, מעשיר את חיי או מספק לך איזושהי חוויה – תמיד אני עצמי במרכז.

חשבון נפש הוא עניין סבוך ולפעמים לא כל-כך נעים, לכן רבים מאיתנו חומקים ממנו כמו מהרבה מבעיות היומיום שיכולות לחכות למחר. לשמחתי, העם שמסביבי התעורר השנה לצעוק אני ראוי ליותר – חיים טובים יותר, נוחים יותר, מספקים יותר… ובחברה שלנו בה הכל מיתרגם לכסף זה מתחיל במחיר המחיה אך אני בטוח שמרגע שהוכחנו שביכולתנו לשנות, תמשיך הצעקה להדהד ואולי נזכה לשפר גם את איכות חיינו במישורים נוספים, לוא דווקא אלה שעולים כסף והאמינו לי, אושר לא בהכרח נמדד בכסף.

אז מהו אותו חשבון נפש? כדי להקל עלי ניסחתי לעצמי מספר שאלות שמעולם לא העליתי על הכתב אך הן חקוקות בראשי מזה שנים.

מי אני? שאלה מסובכת. אני מראיין בתקופה האחרונה מועמדים לעבודה ותמיד אני פותח פחות או יותר באותה שאלה – ספר/י לי משהו על עצמך. יש מי שעונה לי רק על ענייני עבודה, אחרים פותחים בסיפור על מצבם האישי, יש כאלה שתחביבם הוא המייצג העיקרי שלהם ועוד, ועוד ועוד… אז מי אני? – אני קודם כל מי שאני נראה בעיני עצמי. אני גם מי שאני רוצה להראות בעיני העולם. ומיהו העולם? העולם מורכב קודם כל מאלה שחשובים לי – איך אני מצטייר בעיניהם? לאחר מכן באים אלה שאני איתם בקשר יומיומי בין אם ארצה ובין אם לא – עמיתים, מנהלים, לקוחות, תלמידים, מורים, אנשי תרבות שדעתם נחשבת בעיני… ואני בטוח שלכל אחד ואחת יש מה להוסיף לכאן.

אחרי שביררתי עם עצמי מי אני, כדאי לנסות להבין את הפער ביני בעיני עצמי לבין דמותי בעיני העולם. האם זה הפער הרצוי לי? אולי אני המצאתי אותו בכלל, ויכול להיות שהוא דווקא מעיק עלי. האם אני רוצה לשנות משהו? ואם כן – מה אני עושה כדי להגיע אל האני הרצוי לי?

מה אני? שאלה מסובכת ושונה לחלוטין מקודמתה. אני אבא, אני אישהּ של אשתי, אני חובב תרבות ואומנות, אני בלוגר, אני מכור לקפה, אני עובד ומתפרנס ועוד דברים שתקצר היריעה מלפרטם. אז מה בעצם אני? אני מכלול של דברים. האם אני אוהב את מה שאני? האם הייתי רוצה להיות שונה? אחר? ואם כן, במה זה כרוך? האם אני באמת מעוניין להשקיע בשינוי? אולי דווקא נח לי להשאר במקומי. אם לא אדע לענות לעצמי על שאלה זו, ככל הנראה אשאר באותו מקום – לטוב ולרע.

מה אני רוצה? – כאן התשובה פשוטה – אני רוצה הכל, אני רוצה יותר, אני רוצה יותר טוב, אני רוצה שיאהבו אותי [תתפלאו – יש כאלה שטוענים שזה לא מעניין אותם]. התשובה הזו קצת פשוטה מידי כי היא איננה מתווה שום דרך, היא איננה מציינת יעד ברור ובר השגה ולכן אינני מקדמת אותי. אני חייב לדעת מה אני רוצה כדי לנווט את דרכי לשם.

מאין אני בא ולאן אני הולך? לא, ממש אינני מתכוון למה שנאמר בפרקי אבות, השאלה שלי מתייחסת אל המציאות שאני מכיר. מי ומה הייתי לפני חמש או עשר שנים והיכן אני רואה את עצמי במרחק זמן דומה קדימה? עוד שאלה לא קלה. אני יודע את התשובה לגבי העבר. אני יודע גם מה היו מחשבותי לפני חמש ועשר שנים על העתיד. מידי פעם גם ניסיתי לנווט לעצמי את העתיד. פה ושם הצלחתי והיו בדרך גם כשלונות ואפילו חלום שהתגשם ונטשתי אותו אחרי שהתגשמותו טפחה על פני והוכיחה שהחלום היה אוטופי משהו. אך מה עם העתיד? האם אני יודע לאן אני הולך? האם התויתי לי דרך להגשים את חלומותי? האם יש לי בכלל חלומות? בסדר, לשאלה האחרונה התשובה ברורה – יש לי חלומות, תמיד, אחרת לא הייתי טורח לכתוב מילים אלה. אני חייב לדעת לנסח את חלומותי בפני עצמי כדי שאוכל להגשים אותם. ואם הגשמת חלום לא תהייה ממש דומה לחלום, לא נורא, יש לי עוד כמה חלומות שמחכים לתורם. העיקר לא לוותר על החלומות.

מה המרחק וכיצד בכוונתי לגשר עליו? אז לאחר שעניתי לעצמי על מרבית השאלות צריך גם להעריך איך אני מתקדם מכאן והלאה. צריך להיות מציאותי, האם המטרות הן במרחק בר השגה? אם כך מהו המרחק וכיצד אגשר עליו? ואם הצבתי לעצמי יעדים רחוקים מידי, כדאי אולי לקבוע כמה יעדים קרובים יותר או קלים יותר להשגה, החלומות הגדולים אולי צריכים מעט יותר זמן להבשיל. כן, זו השאלה הקשה מכולן. הכי קל לא לתכנן ככלום ולהניח לזמן לעשות את שלו, אלא שהזמן בטלן – בדרך כלל הוא איננו עושה דבר אלא מחכה לנו שנזיז אותו. צריך לתכנן ולעשות את זה חכם, שקול, מציאותי ובר השגה – הרי אינני מחפש לעצמי תיסכולים. וכאן מגיעים לעוד שאלה שבלעדיה לא אוכל לבנות את הגשר.

על מה אני מוכן להתפשר ועל מה לא? כנראה לא אשיג הכל בחיים, ככה זה, לרוב ההישגים יש מחיר וצריך להחליט מה קודם למה ומה חשוב לי יותר. יש מי שצובר כסף וכל כך עסוק באיסוף שאיננו שם לב לחייו החולפים. אחרים צוברים חוויות ואינם דואגים כלל ליום המחר, ויש כמובן אינסוף דרכי ביניים. עלי להחליט על מה אני מוכן להתפשר כדי להשיג את מה שחשוב לי יותר. עלי להחליט מה קודם למה. גם אלה החלטות קשות שבדרך כלל קל לנו יותר פשוט לדלג עליהן הלאה ולהניח לזמן לעשות את שלו. אבל את הזמן הבטלן אנחנו כבר מכירים.

אז מתי אני עונה לעצמי על השאלות? פעם אחרת… לא עכשיו… כשיהיה פחות לחץ… אחרי החגים… משמעותן המעשית של כל התשובות האלה היא בעצם – לעולם לא. אז אולי כדאי בכל זאת לעצור רגע ולחשוב, הרי פעם בשנה כדאי לנו לעשות עם עצמנו חשבון נפש, אז למה לא עכשיו?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: