יום שני לפסטיבל האזרח כאן בקרוב

image

הערב אני מצוייד במחשב ומתחיל להעביר אליו את חוויות אמש ברכבת בדרכי לתיאטרון. כמו אתמול, גם היום מתקיים ברחבה שלפני התיאטרון אירוע פתיחה דומה לקודמו ובו נקראים אותם משפטי מפתח מהצהרת זכויות האזרח. הערב השפות הן צרפתית, אמהרית, אנגלית, רוסית וכמובן – עברית. לסיום הטקס אנו שרים שנית את שירו של שפשף ומגרדים את קצה המנעד הקולי שלנו להתאים לסולמו של בנאי.

שירו של שפשף
 
מילים: יאיר ניצני
לחן: מאיר בנאי

 
מה אני, אני רק בן אדם
אני חי ועובד כמו כולם
ורואה עתיד וחושב תמיד
שהכוונה נותנת אמונה.

לא מבין מה קורה וחושב
מי שומע את מה שבלב
ורואה עתיד וחושב תמיד
שהכוונה נותנת אמונה.
 
ואם רק נסתכל אם לא נבהל
ונראה לעולם שביחד כולם
אז יחד כן ללכת יחד
כן ללכת יחד אל האור
יחד זה הזמן ביחד
ואיתך ביחד לאהוב.

אין לי פחד ויש לי תחושה
שהדרך תהיה לי קשה
ורואה עתיד וחושב תמיד
שהכוונה נותנת אמונה.
 
ואם רק נסתכל אם לא נבהל
ונראה לעולם שביחד כולם
אז יחד כן ללכת יחד
כן ללכת יחד אל האור
יחד זה הזמן שיחד
ואיתך ביחד לאהוב.

ההצגה הראשונה שאנו רואים הערב נקראת הפלגה אחרונה. ההצגה מאוד מרגשת – לחוויותי מהצגה זו אייחד רשימה נפרדת. בסיום ההצגה מתקיים מפגש של הקהל עם היוצרים לדיון על ההצגה. דיונים מעין אלה הם לחם חוקו של תיאטרון הסטודיו בחיפה. בתיאטרון קרוב זה לא קורה בדרך כלל. בסיום ההצגה אדיפוס בקולונוס התקיים דיון דומה אלא שאז זה היה מיועד לקבוצה מאורגנת של צופים מיוחדים. אשמח לקיום מפגשים כאלה אחרי כל הצגה בתיאטרון. בסיום המפגש שלאחר ההצגה יוצאים לחלל התחנה המרכזית להפסקה קצרה שמתארכת לא מעט. תפאורת ההצגה הפלגה אחרונה מאוד מפורטת ומדוקדקת ופירוקה איננו פשוט ומהיר. כאשר מגיע תורה של ההצגה הבאה כבר ברור לי שלרכבת של 22:30 לא אגיע הערב.

האירוע הבא הוא מניפסט מוסיקלי בשם חורשת אשוחי הפלסטיק מאת ובבימוי המוכתר. קטע הפתיחה מתקיים באכסדרת התיאטרון. פיית היער משוטטת בחורשת אשוחי הפלסטיק של התחנה המרכזית. הטקסט שבפיה נשמע מסקרן אך עוצמת הדיבור שלה מתקשה לגבור על צלילי הרקע של מערכות האיוורור והתאורה ושאר מסיחי דעת ויש לי הרגשה שלא שמעתי הכל. יכול להיות שהייתי נהנה לקרוא את הטקסט. בכל מקרה אני עדיין שרוי רגשית עמוק בתוך ההצגה הפלגה אחרונה. כזה אני, אני זקוק לזמן לעיכול הצגות ובעיקר כאשר יש בהן קונפליקט בין ההגיון לבין הרגש.

בהמשך עוברים לאולם הגדול להופעה של המוכתר. קראתי באיזשהו מקום שזה אואנגארד, מונח שמעולם לא הצלחתי להבין באמת. אני מכיר את ההגדרות, ומרבה ללכת לתיאטרון ניסיוני ופורץ דרך ובכל זאת – אינני מבין. מערכת הגברה משמיעה פלייבק בעוצמה מחרישת אוזניים בלי כל פרופורציה לגודל האולם שבדרך כלל הקולות בו אינם מוגברים כלל. אני מתקשה לקלוט את הקונספט שמניע את מרבית השירים ולהבין למה הם מוגשים בדרך שהם מוגשים. ביציאה אני שומע סביבי אנשים שכנראה חוו משהו שאני פספסתי – עניין של טעם. אולי.

עוד ערב של פסטיבל הסתיים. מחר נראה את ההצגה ליוויתנים, ההצגה היחידה שהפסדתי בפסטיבל סמולבמה השנה בגלל עיכובים בתנועת הרכבות. שמעתי על ההצגה לא מעט ויש לי ממנה ציפיות.

השעה מאוחרת. אני הולך לרכבת האחרונה שעוצרת הלילה בתחנת ההגנה בדרכה לחיפה. גיל מלווה אותי ומאחר שיש זמן עד הגעת הרכבת אנחנו יושבים באולם התחנה ומדברים על ההצגה הפלגה אחרונה ועל המשמעויות הנלוות עד שאנחנו פתאום קולטים שהרכבת האחרונה כבר נמצאת ברציף מתחתנו. אני שועט אל הרכבת ותופס אותה רגע לפני סגירת הדלתות.

להתראות מחר בקרוב.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: