ליוויתנים – סמולבמה בתיאטרון קרוב

imageפסטיבל האזרח כאן בתיאטרון קרוב קיבץ תחת חסותו הצגות שהפסדתי במהלך השנה וכך אני זוכה לראות את ההצגה לוויתנים שפספסתי בסמולבמה האחרון. אולם תיאטרון קרוב מלא עד אפס מקום כולל המעברים וכל גומחא שניתן לדחוף אליה כסא פלסטיק. אני אוהב את זה. אני תמיד מזמין מקום להצגות בתיאטרון קרוב מתוך תקווה שהפעם לא יהיו מקומות פנויים. מרבית האנשים גודשים משום מה את אולמות הענק של התיאטראות הרפרטואריים ואולמות הפרינג' הקטנים יחסית אינם מתמלאים באופן דומה למרות שבדרך כלל יש להם הרבה יותר מה להציע. מרבית האנשים פשוט לא יודעים מה הם מפסידים.

ההצגה מתחילה ותוך זמן קצר מגיעה תמונה בה אחת התלמידות, מדיאה, קובעת ללקוח את הכללים – שבע דקות בלי לגעת והכסף מראש – שתי הנערות מתחילות להתפשט והאור כבה. קבוצת נערות ונערים בכיתה. זוהי ככל הנראה כיתה טיפולית, היא ממש איננה מזכירה את מה שאני מזהה ככיתת לימוד בתיכון. התנהגות כל התלמידים בוטה, מתריסה ומוחצנת. לבושם מופקר והם מתנהגים בזלזול שגובל ברשעות כלפי המורה תמר וכלפי העולם כולו. הם ממש מרגיזים אותי. אני מזדהה עם חוסר האונים של המורה ובעת ובעונה אחת גם כועס עליה על אוזלת ידה בטיפול בהפרעות.

הנערות רֶנֶה ומדיאה מציעות לזרים מופע עירום מאולתר בן שבע דקות בלי ידיים תמורת כסף כדי לממן את הטיול השנתי. זו התמונה שראינו מוקדם יותר ושהוחשכה עם תחילת ההתפשטות. מדיאה היא זו שמובילה את היוזמה, רֶנֶה נגררת אחריה עד לגבול מסויים ונסוגה. מדיאה היא נערה שהמצוקה גרמה לה לפתח תכונות השרדות והיא איננה בוחלת כמעט בשום דבר בדרך אל המטרה. את השם מדיאה הדביק לה המורה לספרות והיא אימצה את השם באהבה – הדימוי של המכשפה משרת אותה היטב למרות שמאוחר יותר נגלה שיש בה גם רוח טובה ואפילו יכולת להעניק לאחרים.

בינתיים הנהלת בית הספר החליטה לא להוציא את הכתה הטיפולית לאותו טיול בגלל התנהגותם. החלטה זו גוררת את התלמידים שנראה שממילא יש להם מעט מאוד להפסיד, אם בכלל, להתנהגות אלימה עוד יותר. הם באים מרקע כלכלי קשה, חלומותיהם סובבים סביב כסף – להצטרף לעסק המשפחתי – ניקיון – ולהרויח כסף, לנסוע לאילת בעקבות איזה חבר שעושה שם כסף ועוד על מיני דרכים לצאת מחסרון הכיס. כולם משחקים פוקר בכיתה והמורה שאיננה מעוניינת להתעמת על דברים מיותרים מנסה להתיידד איתם גם בשיחות על משחק הפוקר. המורה תמר נתפסת בעיניהם כמי שיש לה כסף למרות שאיננה רחוקה מגילם והתחנכה בקיבוץ.

עם התקדמות ההצגה מתחילות להתגלות המצוקות האישיות של המשתתפים. מידי פעם כולם נעלמים למושביהם בשולי הבמה ואחת התלמידות או אחד התלמידים מדבר עם עצמו ועם הקהל על מחשבות, מצוקות וחלומות. ככל שאנחנו יודעים יותר על התלמידים ועל המורה הכעס שלי אליהם פוחת ואני מצליח להבין את המניעים להתנהגותם. לא, אינני יכול להצדיק את התנהגות המורה ותלמידיה או להזדהות איתם, אך אני בהחלט מתחיל להבין.

המשחק של כל המשתתפים בהצגה מאוד מרגש ובראשם ענת זאוברמן בתפקיד מדיאה ורינה קוורטין בתפקיד המורה תמר. למרות שאני יודע שזוהי הצגה והעולם שמוצג בה רחוק מאוד מעולמי, אני מוצא את עצמי שקוע בו עד כדי רצון להתערב. יכול להיות שהעולם הזה פחות רחוק מכפי שנדמה לי מהעולם שלי. בין תמונה לתמונה התלמידים נעים במעגל סביב הבמה ומקדמים את הזמן אל האירוע הבא. הבימוי של גבריאלה וילנץ מוביל אותנו בתזמון מדוייק, נותן לנו הפוגה רגעית אחרי כל שיא כדי להרים אותנו אל השיא הבא.

בהמשך חוזרת תמונת ההתפשטות בתשלום בחילופי דמויות מפתיעים. הקטע הזה הרבה יותר ארוך ומפורט מקודמו וגם הוא נחתך בהאפלה מוחלטת. אנחנו לא רואים דבר, רק שומעים קולות עד שהאורות שבים. הזדמן לי לאחרונה לראות הצגות עם קטעי עירום מיותרים, מסיחי דעת ומביכים, אני מזמין את במאי אותן הצגות ללמוד מהבמאית גבריאלה וילנץ איך בונים תמונת עירום מעולה כאשר לכל צופה ניתן החופש לראות את העירום רק בעיני רוחו. תמונה מושלמת שאיננה מסיחה את הדעת מהעיקר – שאפו ענק לבמאית.

המורה תמר מראה למדיאה את הליוויתנים ואומרת לה שהליוויתנים משתוללים וקופצים אבל לא פוגעים באף אחד. אם ליוויתן אחד תועה ומגיע לחוף כולם באים אחריו ואז כולם מתים… אבל הוא לא אשם, האחרים צריכים לשמור עליו שלא יגיע לחוף. גוש ענק חונק את גרוני והראייה שלי מיטשטשת קמעה מדמעות. מוזר. כל מה שראינו עד כה היה הרבה יותר מרגש ודווקא בסיפור פשוט זה אני נשנק מהתרגשות. מדיאה שרק לפני רגע נראה היה שהיא מפוייסת עם המורה תמר מתפרצת כלביאה להלחם נגד מורתה כדי להציל אותה, לדחוף אותה חזרה אל המים שלא תגיע אל החוף ותמית בו את נשמתה. אני עדיין חנוק מהתרגשות כשמדיאה קוראת את המכתב של תמר ומפרקת אותי לחלוטין.

הצגה מעולה!!! חוויה מרגשת עד דמעות שמפגישה אותנו עם מציאות שאיננו מכירים – מומלץ!

זוהי הצגת פסטיבל סמולבמה. מרבית ההצגות מסיימות את חייהן בפסטיבל עצמו. אני זכיתי לראות את ההצגה כשהיא מתארחת בפסטיבל האזרח כאן. אני מקווה שהצגה זו תמשיך לעלות בבמות נוספות. זוהי הצגה טובה, מאוד מרגשת ומעוררת ים של מחשבות. הייתי מאוד רוצה לראות את ההצגה במסגרת שנותנת גם מקום למפגש עם היוצרים ולדיון כי בסופו של דבר היא נוגעת במציאות שרובנו איננו פוגשים אך היא בהחלט קיימת. אני מכיר מציאות דומה מפנימיה שהתנדבתי בה לפני מספר שנים והכרתי בה מקרוב כמה בני נוער שמתנהגים כלפי חוץ באופן מאיים ומרתיע, כולם רואים בהם פושעים פוטנציאליים ורק כשמגיעים אליהם ממש קרוב ניתן לגלות כמה הם רוצים לתת מעצמם לאחרים ולעזור לזולת. נערים ונערות שנפגעו לא פעם בעבר וגידלו שיריון מגן שמאיים על הסביבה ובעצם שומר עליהם מפני הפגיעה הבאה.

מחזאית: עדן אוליאל
במאית: גבריאלה וילנץ
ע.במאית: נירית חרובי
מעצב תפאורה: עלי קפלן
מעצבת תלבושות: ניצן קריספיל
מעצבת תאורה: עומר בן-סעדיה
מוזיקה: נמרוד חיי קריספיל, אלעד מידן
כוריאוגרפית: נעה מרק-עפר

שחקנים:
– מדיאה: ענת זאוברמן
– תמר: רינה קוורטין
– רנה: יעל הוד
– סלבה: אלישר גירשוביץ
– ספיר: לינוי אלבכר
– שפריצר: מתן פרמינגר
– אליעזר: נדב יהודאי

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רות  On 2 בינואר 2012 at 19:47

    המוזיקה היתה מרגשת ומעוררת השראה. למה לא נכתב עליה כלום?

    אהבתי

    • יוסי רן  On 2 בינואר 2012 at 20:02

      אכן, רות, המוסיקה של נמרוד חיי קריספיל ואלעד מידן הייתה מיוחדת ומרגשת.

      כנראה מרוב התרגשות לא הפרדתי בין כל הגורמים שחברו יחדיו ליצור את האוירה.

      התאורה בעיצוב עומר בן-סעדיה תרמה רבות לגיוון בתחושות.
      התפאורה של עלי קפלן עם הלוחיות שמתחברות לתמונת הליוויתנים שרתה היטב את ההצגה.
      התנועה ששילבה הכוריאוגרפית נעה מרק-עפר בהצגה הייתה בנויה היטב לתוך קצב ההתרחשויות.
      התלבושות של ניצן קריספיל היו קולעות ותייגו כל דמות למגרה המתאימה במערכת הדעות הקדומות שלנו – הצופים.
      והכל התחבר להצגה מרגשת שמאלצת אותנו לחשוב על עצמנו ועל סביבתנו האנושית במונחים שלא הכרנו ולהתמודד עם מציאות זרה כאילו נטלנו בה חלק.

      ויטלי פרידלנדר צילם את התמונה שמעטרת את הרשימה. השתמשתי בה בלי לבקש את רשותו ואף נטלתי לעצמי את החופש להתעלל בה קלות. אני מקווה שזה מקובל על ויטלי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: